אבני נזר אורח חיים תרט

שם. ואף שלא עשאו שליח בפירוש רק שהדין הוא שהם שלוחי דידן. וקשה מהא (דף ל"ז:) בתורם תרומתו לדעתו דמקשה לדעתו דמאן אי לדעתו דבעל הכרי הא מהני לי'. ומוקי באומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום. הנה דאף שנחשב שלוחו מדמועיל בתרומה מכל מקום כיון שאינו אומר לו בפירוש שיתרום תותר במודר הנאה. הכי נמי נימא בכהני אף שהדין שהוא שליח. מכל מקום כיון שלא אמר בפירוש שיקריב יהי' מותר במודר הנאה. ואם אמר לו בפירוש הקרב לי אפילו שלוחי דשמיא הוא. מכל מקום הוא עושה ציוויו ויאסר: ז) אך לפי האמור דווקא במידי דהקנאה מועיל נתינת רשות אבל לא במצוה. דהא צריך לעשות הוא המצוה. על כן אי שלוחי דידן דהמצוה על הבעלים וכהן שלוחו לא מהני נתינת רשות רק שלוחו ממש כאלו צוהו יאסר גם במודר הנאה. וגבי תרומה כשאומר כל הרוצה כו' שתלה הדבר ברצונו הוא נתינת רשות בלבד ומהני בתרומה. ומכל מקום מותר במודר הנאה ודו"ק. מעתה כשם שבמצוה לא מהני נתינת רשות. כמו כן בעבירה לא עבר המשלח על ידי נתינת רשות. ועל כן לא מעל המפקיד במה שהרשהו להשתמש בו. ואפילו נתן לו רשות בפירוש): ח) ולכאורה יש סתירה ממכות (דף ט"ז) גבי בטלו ולא בטלו באונס שגירש דקאמר בגמרא ביטלו משכחת שקיבל לה קידושין מאחר. ומקשה היכי דמי אי שלא מדעתה לאו מידי