אבני נזר אורח חיים תרח

לאו היינו הנחתו שאינו מונח בטוב ואין דרכו להניח כך. מה שאין כן כשמונח בכלי. או דילמא בתר כלי אזלינן. פירוש כיון שאינו חשוב הנחה על גבי מקום ד' רק מחמת המים. ועל המים מונח הכלי על כן אזלינן בתר הכלי. מה שאין כן כשרחבה הכלי ד'. מה לנו להנחת הכלי. זה הי' כוונתי בפירוש דברי הרמב"ם: ה) ואלו לפי מה שפירש רומעכ"ת שהכלי שפיר חשוב מונח על המים רק שאינו מונח על מקום ארבעה. אם כן למה דקיימא לן דפטור בזה. אם כן אם כלי רחב ארבעה מונח על גבי זיז כל שהוא לא יחשב הכלי מקום ד'. ואם כן מה משני ר' אבא בשבת (דף ה) מתני' שקיבל בטרסקל. הא הטרסקל מונח בידו שאינו חשוב מקום ארבעה למאי דלא ידע דידו של אדם חשובה כד' על ד': ו) ועוד לפי דברי כבודו גם באגוז על גבי מים נצטרך לומר משום שאינו מונח על גבי מקום ארבעה. אבל חשוב מונח על גבי משהו ולא משמע כן מלשון הרמב"ם. גם מלשון הש"ס אגוז על גבי מים לאו היינו הנחתו משמע דלא חשוב הנחה כלל: ז) גם גוף הסברא שרצה כת"ר לומר משום שהמים מחולקין כל טיפה לעצמו לא חשוב מקום ארבעה. הרי מפורש בתוספות עירובין (דף מ"ה:) ד"ה לקני שביתה באוקיינוס ז"ל ואפילו אין תחומין למעלה כיון שכל המים מחוברין הוו כאלו מונחים בארץ. גם מסוגיא דשמעתין שמן שצף על גבי יין מחלוקת רבנן וריב"נ משמע כן. דלכאורה לא נדע הדמיון. אך הפירוש דמים על גבי מים היינו הנחתו דאף מים עליונים חשובים מונחים בארץ כדברי התוס' הנ"ל. וכן לשון הרמב"ם שהמים "כולן" כאלו מונחים בארץ. ועל כן בשמן שצף על גבי יין למאן דאמר מחוברין חשוב כאלו מונח על שולי הכלי. ואף אם אין בכלי ארבעה כיון שעומד על קרקע שיש בה ארבעה. ולמאן דאמר אינם חיבור חשוב מונח רק על היין. ולאו היינו הנחתו. וזה פשוט בפשט הגמ'. על כל פנים מוכח דחשיבי חיבור. ודוחק לחלק בין חיבור עליון ותחתון לחיבור זה אצל זה: ח) גם מה שכתב כת"ר דכיון שאינו מונח בטוב דמי כמקום שאין בו ארבעה. לפי עניות דעתי הוא דוחק. דאטו טעם מקום ארבעה משום דבציר מכן אינו ראוי להניח עליו. דהא אפי' מחט בעינן מקום ארבעה [גם מה שכתב כת"ר בענין תחומין דטעמא דמים חשובים למעלה משום דהוי כמקום שאין בו ארבעה ואינו ראוי לקנות שביתה. לא ידעתי מנא לי' דלקנות שביתה בעינן מקום ארבעה. ור' יהודה הוא דאית לי' הכי בעירובין דהניח עירובו על גבי קורה למעלה מי' צריך שיהא ברחבה ד' ולא קיימא לן כוותי' אך הא דבעי הש"ס עמוד רחב ארבעה. הוא כדי שיהא נוח להלוך ולא לקנות שביתה]: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן תקכו. לרב אחד א) מכתבו הגיעני באיזה דברים שנכשלו באיסור שבת וצדקו כל דבריו [זולת בדבר המקוה חמה שטובלין בה בשבת ויושבין עוד שם אחר הטבילה או קודם. והישיבה ודאי שאסור. אך ליכנס לטבול תיכף ולצאת לאחר הטבילה מיד שבזה יש מקום להתיר] הן במה שכתב שאסור לשפוך מים מבושלים לתוך הקעסיל שעל האש. דהיינו חזרה באינה גרופה ואפילו אם הי' גרופה הואיל ונטל המים מערב שבת מהכירה אסור בהעמדה על גבי קרקע. ועל כן אפילו לא נצטנן לגמרי אסור: ב) אך אם נצטנן לגמרי יש חשש בישול דאורייתא ואפילו דיעבד אסור לשתות בשבת. וכן להעמיד רוטב צוננת לתוך תנור של אופים אסור ואפי' בדיעבד הואיל ונצטננו לגמרי פעם אחת. אף אם אחר כך העמידו במקום חם קצת לא מהני ויש בו חשש בישול דאורייתא שהרמ"א הכריע לאסור. וכל אלה מי שהתירם הוא טועה בהלכה. וכד ניים ושכיב התיר דברים המפורשים בפוסקים לאיסור. וכל אלה הם היתרים של טעות: ג) אך אחרון הכביד מה שכתב שנפרץ היתר לטלטל מעות לפדות וועכסלין ופראכטין שזה לבד איסור מוקצה הוא משא ומתן בשבת ומילי דפרהסיא. וכמעט שבא לבטל מצוות עשה של שביתת שבת לגמרי וידועים דברי רמב"ן בפי' התורה. ולא אאמין שיתיר זה שום ישראל זולת מי שאינו מתלמידיו של מרע"ה ח"ו עי' יומא ד'] וראוי לקרוע על זה: ד) ויען שהוא שעת הדחק בהגיע הזמן פרעון של הוועכסיל בשבת חפשתי אופן היתר שיהי' המעות מוכנים. וכאשר יבא השליח מהרייענט לשאול אם יפרע. ישיב שהמעות מונחים אם ירצה יקח המעות ויניח הוועכסיל במקום שיראנו הלוה. ובזה לבד שניצל מאיסור מוקצה. אך גם איסור משא ומתן על ידי גוי יש בו היתר לומר דכהאי גוונא לאו שליח ישראל הוא: ה) ואף דגבי תרומה נתינת רשות חשוב שליחות. וכן בקידושין. הרמב"ם בהלכות מעילה פרק ב' הלכה י' במפקיד מעות אצל חנוני והוציא החנוני גם בעל הבית לא מעל שהרי לא אמר השתמש בו. הנה שאף שהחנוני מותר להשתמש בו לא חשוב בהכי שלוחו ומדקדוק לשון הרמב"ם שהרי לא אמר השתמש בו. ולא כתב שהרי לא אמר מותר או יכול אתה להשתמש. נראה דאף כהאי גוונא לאו שלוחו. כיון שלא צוהו רק שהתיר לו להשתמש בו. ולא דמי לתרומה וקידושין שהם מידי דהקנאה יוכל ליתן לו רשות והרשאה על כך. אבל מעילה מידי דעבירה אין איסור רק אם נחשב כאילו עשה בעצמו. ובמצוה במה שצריך שליחות כמו בפסח וכדומה גם כן לא מצינו לשון נתינת רשות רק לשון ציווי צא ושחוט עלי הפסח: ו) ובנדרים (דף ל"ה:) באיבעיא אי כהני שלוחי דידן נינהו אסור במודר הנאה יעיין