אבני נזר אורח חיים תרז

סימן תקכד. ב"ה יום א' שופטים סתרו לפ"ק פה אטוואצק: שלום לכבוד חתני הרב הגדול החריף הבקי חכם מפואר מגזע אלים ותרשישים מו"ה יצחק יהודה נ"י האבד"ק לובראנץ, טשעכנאווי: א) דבר השאלה שרוצים לבנות בית לשומר בית הקברות גוי וגם בית טהרה. אך אינם משיגים פועלים גוים רק אם יבנו גם בשבת. ושם אין הדרך על ידי קבלנות רק בשכיר יום. ועיניך חזו ההיתר משום דרבים לא חשידי. והם דברי מג"א ברחוב קאליש שנוהגין לפנות הזבל על ידי גוים בשבת, וגם עוד היתר משום דמילתא דרבים קדירה דבי שותפי ומי ירצה לעסוק בשכירות פועלים ודאי יתלו בקבלנות: ב) אך כל אלה לא יועילו רק אם נפרש האיסור במקבלי קבולת בתוך התחום משום שיאמרו שכיר יום הוא. אך המעיין בריטב"א פרק קמא דע"ז יראה הפירוש דמחזי לאינשי קבלן כמו שכיר יום ונראה כשלוחו. כן עולה בזכרוני ואין לי פה ספר לעיין, גם הפרמ"ג כתב דיעות בזה. גם זה אין לי פה לעיין. ואם כן מה בכך דרבים לא יחשדו אותם ויאמרו קבלן הוא. מכל מקום מחזי כשלוחו. ועובדא דקאליש אתי שפיר בלא טעם מג"א כמו שבארתי בספרי א"ט מלאכת חורש ס"ק י"ז: ג) אך ההיתר שכתבת שהקהל יתנו כתב התחייבות לגוי השומר. והגוי יעשה קונטראקט עם האדריכל. והקהל יהיו ערבים על המעות. זה היתר טוב. אך ערבים דווקא היינו שעיקר חובו יהי' לו על הגוי שומר בית הקברות. ואם לא ישלם. המה מחוייבים לשלם לו. ואחר כך ישלמו הם עבור הגוי כדי שיפטרו מהערבות. והרי האדריכל השוכר פועלים והפועלים עושים על דעתו והאדריכל על דעת גוי השומר מאחר שהגוי הוא המתחייב לו. וגוי השומר אדעתא דנפשיה שיהיה לו בית דירה. והבית טהרה יבנו בחול לבד כמו שכתב כ"ת: ד) בזו השעה הגיעני מכתבך השני ומכלל דבריי תראה שאין דעתי נוחה בהיתר שהתיר רבינו עקיבא איגר ז"ל בתשובה בעיר שבונין כולם בקבלנות כנרשם בחי' רע"ק משמו. והשי"ת יזכינו לעת בלע המות לנצח: דברי חמיך זקינך דורש שלומך וש"ת והצלחתך. ושיהי' לך הרבנות החדשה לאריכות ימים והצלחה לך ולב"ב ולבניך היקרים. הק' אברהם. סימן תקכה. שפעת שלום וברכה לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם נ"י עה"י פה"ד חסיד ועניו כקש"ת מו"ה חיים אליעזר האבד"ק קאליש יע"א: אמרותיו היקרים הגיעני ופקודתו שמרה רוחי להשיב על דבריו. ואשיב על סדר דבריו: א) מה שדחה דברי התוספות (דף ה') ד"ה כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה. תמיהני שכדבריהם מפורש בש"ס (דף צ"ב.). אשר דחה ראייתי מהרמב"ם ומה שפרשתי בו יבואר אחר כך. ועתה נבא לפירושו בהרמב"ם שהוקשה להרמב"ם מהא דכרמלית משפת מיא משחינן דמיא כארעא סמיכתא דמיא. ועל זה תירץ הרמב"ם דמכל מקום לא חשיב ד' על ד'. ועל כן בתחומין חשובים למעלה מי' דלענין קניית שביתה בעינן מקום ד' על ד' דווקא. ומים לא חשיב מקום ארבעה דמחולקין המה כל טיפה לעצמהכדברי החוות דעת. ואף לפי מה שדחה דבריו מכל מקום כיון שאינם גוש אינו חשוב כד' על ד' לקנות שביתה עליו. והוא הדין הכא לא חשיב המים כד' על ד' ועל כן לא חשיב הכלי כמונח על גבי המים עכת"ד: ב) לפי עניות דעתי יש להשיב על כל זה. דודאי למ"ד משפת מיא משחינן דינה. כד' על ד' דהא אין כרמלית פחותה מד' דאקולי בי' רבנן מקולי רה"י כידוע. דדוחק לומר דרק קרקע הים נעשה כרמלית ומכל מקום מודדין מהמים שחכמים נתנו לכרמלית אויר וכיון שמים כארעא נתנו עשרה טפחים למעלה מהמים. ועוד דאם כן גם לענין תחומין נימא הכי דקרקעית הים שייך בו איסור תחומין ולמעלה באויר עשרה והאויר נתחיל למדוד מן המים. ואין לומר דקרקעית הים גם כן לא חזי לקנין שביתה דלא חזי לדירה. דאם כן אף כשהספינה מהלכת בעומק במים למטה מעשרה רק שהמים עמוקים י' נמי יהא מותר. ומבואר בפוסקים להיפוך דבעינן דווקא שהספינה תהלך למעלה מעשרה. ועל כרחין נחלק בין הפרקים דדווקא בכרמלית נתנו חכמים אויר ולא בתחומין. והוא דוחק ולמה נסבול דחוקים אלו. ולמה לא נאמר בפשוטו דהמים בעצמן נעשין כרמלית דחשיבי מקום ד'. וכן משמע ברש"י עירובין (דף פ"ז.) בראש העמוד וז"ל חוקק בה כו' ואמר נמי גוד אחית כאלו יורדות וסוחמות עד המים והויין מים שכנגד הנקב רה"י. הרי מבואר דבמחיצה עד המים שוב לא יחשב מחיצה תלוי' ומשום דהמים חשיבי מקום ד' לשויי רה"י. ועל כן כתב גם כן והויין מים שכנגד הנקב רה"י. הרי שהמים עצמם נעשין רשות. לא עומדים ברשות ודו"ק: ג) ובחי' לעירובין כתבתי שלא יסתרו דבריו למ"ש בשבת (דף ק"א) ד"ה ולימא גוד אחית כאלו יורדות וסותמות. עד "הקרקע" וכאן כתב עד "המים". דבשבת שם קאי הש"ס לרב הונא דאמר כרמלית מארעא משחינן עיין שם. על כן אין המים בעצמם נעשין רשות היחיד רק קרקע הים. וצריך להוריד מחיצות עד הקרקע. ובעירובין קאי אליבא דהילכתא דמים נעשין כרמלית. ועל כרחין דחשיבי מקום ארבעה לשויי רשות היחיד גם כן. דאם לא כן אף כרמלית לא תיהוי. כיון דאקולי בי' רבנן מקולי רשות היחיד וכנ"ל: ד) וכיון שזכינו שהמים חשובים מקום ארבעה, ניחא בעיית הגמרא (דף ה':) לפי פירושו ברמב"ם דאי בתר אגוז אזלינן חשוב מקום ארבעה אף שאין בכלי ארבעה כיון שמונח בתוך ג' למים שרחבים ארבעה. רק אם הי' מונח על המים לבד.