אבני נזר אורח חיים תרד

א) ולפי עניות דעתי נראה ליישב. דהנה קשה לי אהא דרב ושמואל דהא בפרק קמא דמגילה אמר רב יהודה אף כשהתירו רבותינו יוונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך. ולכאורה נראה דרבנן סבירא להו דמשום שהתירו בספר תורה כל שכן שהותרה בשאר ספרים. ועל כל פנים נשמע מדר' יהודה דמשום שהוצרכו פעם אחת להעתיק יוונית שוב הותרה לגמרי. ואם כן במגילה שהותרה בכל לשון להעתיק ללועזות. שוב הותרה לגמרי והוה לי' כל לשון כיוונית. וכי היכי דיוונית לכל כשר. הוא הדין כל לשון יכשר לכל: ב) ועוד דודאי מוכח מדר' יהודה דמדאורייתא אף לר' שמעון בן גמליאל מותר בכל לשון. דאי מן התורה כל לשונות פסולים איך הותרה איסור תורה בשביל שפעם אחת העתיקוה מחמת אונס יוונית אלא ודאי מן התורה מותר בכל לשון ורבנן החמירו. ועל כן ביוונית שפעם אחת הוצרכו לכתוב יוונית התירו לגמרי. אבל אם נאמר דמן התורה היא. הא ודאי אין חכמים יכולים להתיר איסור תורה בקום ועשה. ואם כן כיון דבמגילה מדינא אינו כשר לכתוב בכל לשון. כדמוכח מדכתיב ככתבם וכלשונם. ואם כן איך יכשר יווני. דמן התורה לא עדיף משאר לשון: ג) על כן נראה דשמואל סבירא לי' דרבנן פליגי אדר' יהודה. וסבירא לי' דר' שמעון בן גמליאל מן התורה פוסל שאר לשון ומכשיר יווני. על כרחין דיווני כלשון הקודש משוי לי'. על כן גם במגילה לכל כשר ולא מיעט מככתבם וכלשונם אלא שאר לשון דהוה אמינא מדנקראת אגרת יכשר וכדברי הר"ן ז"ל: ד) ויש לשמואל הכרח לסברא זו. דהנה במתני' קראה על פה תרגום בכל לשון לא יצא ומבואר דדין בכל לשון שוה לעל פה דכללינהו בחדא. והנה בפרק קמא דמגילה אמר שמואל אסתר אינה מטמאה את הידים. ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל אסתר ברוה"ק נאמרה, נאמרה לקרות ולא ליכתוב. ובתוס' שם דהא דקראה על פה לא יצא הוא רק מדרבנן. דמעיקר חיוב דרוה"ק ודאי יצא על פה. דהא לא ניתנה ליכתוב כלל יעיין שם. ואם כן הדבר ברור דאם אין לו מגילה כתובה כהלכתה דמחוייב לקרותה על פה על כל פנים אם מכיר לקרותה בעל פה כדי לצאת ידי עיקר חיוב דרוה"ק. וכן אפי' יש לו מגילה כתובה כהלכתה וקראה על פה נמי עשה מצוה אלא שלא יצא ומחוייב לחזור לקרותה מתוך הכתב מדרבנן. ועל כרחין דהוא הדין בקריאה בכל לשון מדכללינהו בחדא כנ"ל: ה) ולכאורה קשה על זה דהא נתמעט מקרא דככתבם וכלשונם. ומעיקר חיוב לא יצא ולא עשה מצוה כלל. ואף דדין קראה על פה נמי מקרא ילפינן לה מגזירה שוה ואף על פי כן עשה מצוה כנ"ל. לא קשה מידי דגזירה שוה אינה אלא בכתובים. אבל לא במה שנאמר בעל פה. וגדולה מזה אמרינן אין דנין קל וחומר מהלכה. ופירש בקרבן אהרן די"ג מדות לא נאמרו אלא במקרא. והוא הדין גזירה שוה. רק לאחר שתיקנו אנשי כנסת הגדולה לכותבה דיינינן גזירה שוה מזכירה דעמלק. אבל בקריאת תרגום דמככתבם וכלשונם ילפינן לה ולא יצא כלל. ואם כן איך כללינהו בחדא עם קראה על פה: ו) וליישב קושיא זו נראה. דהנה הר"ן כתב בשם הירושלמי דהא דקורין ללועזות בלעז הוא דווקא בשאינו מכיר בלשון הקודש התירו להם חכמים בלשון לעז. דיותר יש פרסום נס בלשון שמבין. אבל במכיר לשון הקודש אף שמכיר בלעז לא יצא. ואם כן הא דקראה בכל לשון לא יצא הוא אפי' במכיר לשון לעז רק שמכיר גם בלשון הקודש. ובכהאי גוונא דינו שוה לעל פה דבדיעבד עשה מצוה. שהרי בלא אפשר לקרותה בלשון הקודש יוצא בו הלועז. ועל כרחין דמצוה איכא בלשון לעז למכיר. וכיוצא בזה הוכיח הראב"ן בקבלת עדות שלא בפני בעל דין דמהני בלא אפשר כגון בהלכו עדיו למדינת הים. דהוא הדין דמהני בדיעבד. יעיין שם. והוא הדין הכא מדמהני בלועז שאינו יודע לשון הקודש. הוא הדין דמהני בדיעבד אלא דלא חשוב דיעבד. שהרי יכול לחזור לקרותה. וכהאי גוונא פריך ביבמות (דף ק"ה). בהא דהקדים רקיקה לחליצה ותיהדר ותירוק עין שם. וכן כתב הלח"מ בהלכות עבודת יום הכפורים בהקדים מתן שעיר לפר במתנות היכל. דאף דכיפר מ"מ מחוייב לחזור להזות מפר ולא חשוב דיעבד כיון דאפשר לו להזות עוד. אבל הוא הדין דמהני בדיעבד אפי' יודע לשון הקודש. וכל שכן באין לו מגילה כתובה בלשון הקודש דהוא הדין לועז ממש: ז) והנה הר"ן כתב דזה דווקא לר' שמעון בן גמליאל דכל הלשונות פסולים בכל מקום. על כן הא דהתירו במגילה ללועזות הוא רק משום שאינו יודע לשון הקודש. אבל לרבנן דספרים נכתבים בכל לשון אלא דגמרינן לפסול במגילה מדכתיב ככתבם וכלשונם מסתיין לפסול בשאינו מכיר לשון לעז. אבל במכיר לא ממעטינן מככתבם וכלשונם. ואפי' יודע לשון הקודש יוצא בלעז: ח) ואם כן על כרחין לשמואל מתני' ר' שמעון בן גמליאל. דאי רבנן על כרחין הא דקראה בכל לשון. בשאינו מכיר אותו לשון מיירי. ואם כן אפי' באי אפשר במגילה אחרת ואפי' בדיעבד לא יצא. ואיך כללינהו עם בעל פה. ומזה מוכח דרבנן אליבא דר' שמעון בן גמליאל לא סבירא להו טעמא משום מעשה דתלמי המלך. דאי הכי כיון שהכשירו להעתיקה בכל לשון ללועזות. שוב הוה לי' כל לשון כיווני וכנ"ל באריכות. ומדינא כל לשון כשר. ומסתיין למעט באינו מכיר הלעז וכמו שכתב הר"ן אליבא דרבנן. ועל כרחין מתני' באינו מכיר לעז ואפילו באי אפשר לא יצא ואיך כללינהו בחדא עם קראה בעל פה. מזה הוכיחו רב ושמואל דרבנן פליגו אדר' יהודה אלא דכל לשון מדינא פסול לר' שמעון בן גמליאל בספרים ויוונית כשר. ועל כן לעז יוונית לכל כשר דיוונית כלשון הקודש משוי לר' שמעון בן גמליאל: ט) וכל זה לשמואל דאמר אסתר אינה מטמאה את הידים. אבל למה דקיימא לן דמטמאה את הידים וברוח הקודש נאמרה אף לכתוב. והא דקראה על פה לא יצא הוא אפי' בדיעבד גמור ולא אפשר לקרותה בכתב. אם כן הוא הדין בכל לשון נמי הכי.