אבני נזר אורח חיים תרג

אבן וראיתי שתמה כן. וכתב דהאי וכלשונם ט"ס ומככתבם לבד דכתיב במגילה קפיטל ט' פסוק כ"ז. להיות עושים וגו' ככתבם וכזמנם וגו'. והביא ראי' מהא דפ"ב דמגילה (י"ח) אי אמר הלכה כר' שמעון בן גמליאל הוה אמינא הני מילי שאר ספרים אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא קמשמע לן. הנה דמככתבם לבד נוכל למעט לשון אחר עכ"ד: ז) ולפי זה יש לומר דמסיק הש"ס קמשמע לן היינו דמככתבם לא נמעט רק כתב ולא לשון. והא דממעטין בפרק קמא (דף ט') שאר לשון היינו לרבנן [ודברי תוס' שם ד"ה כאן תמוהים. דלעולם מתניתין כרבנן. והא דלא תני מגילה בהדי תפילין ומזוזות. משום דמגילה כשירה בלשון לעז למכיר. וכבר תמה בזה הפנ"י. וכן בטורי אבן חולק על התוס' וגם תירוצם דאתי כר' שמעון בן גמליאל דווקא תמוה. דלמה נמעט לר' שמעון בן גמליאל טפי יוונית ממה שנמעט לרבנן שאר לשון] כיון דלדידהו גופן שלהן פסול גם בספרים על כן ממעטין מככתבם שאר לשון. דאם אין ענין לכתב אומה אחרת דאפי' בספרים פסול תנהו ענין ללשון לעז. אבל לר' שמעון בן גמליאל כיון דכתב יווני כשר בספר תורה. הא איצטריך ככתבם למעט כתב. אבל לשון יווני לא נתמעט. מכל מקום כתב יווני נתמעט מככתבם. ובזה עלו פסקי ריא"ז כהוגן: ח) והרמב"ם פרק ב' הלכה ג' כתב הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתב הקודש אף על פי שאינו יודע מה הן אומרים כשר. וכן אם היתה כתובה יוונית יצא אף על פי שאינו מכיר ואפי' הי' השומע עברי עכ"ל. משמע מדבריו דאפי' בכתב יווני. ואזיל לטעמי' בהלכה ד' זה לשונו הי' כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגוים לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון לבד. ומשמע מדבריו דאפי' מכיר לשון הקודש גם כן יצא וכן כתב הר"ן בשמו. ואם כן אי אפשר לומר דמסברא כמו שכתב הר"ן משום פרסומי ניסא או כמו שכתב ריטב"א שמא לא ימצא מי שיקראנה לו. שהרי מכיר לשון הקודש. וקשה מאי שנא משאר ספרים [והא ודאי אין לומר כיון שנקראת אגרת מסברא כשר בכל הלשונות ולא ממעטינן מקרא אלא באינו מכיר כמו שכתב הר"ן לרבנן. דזה אינו שהרי נקראת ספר גם כן. ואם כן לבתר דגלי קרא דככתבם ודאי אמרינן שהשוהו הכתוב לשאר ספרים. וכן הוא להדיא בר"ן דלר' שמעון בן גמליאל אין מכשירין כלל משום שנקראת אגרת. רק דהוה אמינא להכשיר משום שנקראת אגרת]. ועל כרחין דילפינן לה מקרא דאל עם ועם כלשונו כמו שכתב ריטב"א. ואף דכתיב באגרות ילפינן מינה למגילה. ואם כן אי אמרת מקרא דככתבם ממעט כתב יווני נמעט נמי מקרא דכלשונם לשון יווני. ולמה לעז יווני לכל כשר. אלא ודאי לא ממעט רק שאר כתב ולשון ולא כתב ולשון יווני. אבל ריא"ז אפשר סבירא לי' כירושלמי דאינו כשר אלא לאינו מכיר לשון הקודש וכן מוכרח שפסל שאר כתובות אפי' למכיר לעז אי אפשר לומר דיליף מקרא דאל עם ועם ככתבו וכלשונו דאם כן נכשיר נמי שאר כתיבות דכתיב ככתבו. אלא ודאי לאו מקרא יליף. אלא מסברא דפרסום ניסא דלא שייך בכתב. ואם כן שפיר יש לומר דלא ילפינן נמי לפסול כתב יווני מקרא דככתבם וכלשונם דאגרות רק מקרא דככתבם דכתיב במצוות קריאה וכמ"ש: סימן תקכ. א) הרי"ף כתב ברייתא דיוונית ליוונים וחלקו עליו הרז"ה והרמב"ם דאנן קיימא לן לעז יווני לכל כשר כיון דקיימא לן כר' שמעון בן גמליאל ורב ושמואל אמרו לעז יווני לכל כשר משום דסבירא להו כר' שמעון בן גמליאל. ואם כן כיון דקיימא לן כר' שמעון בן גמליאל לא הי' לו להביא ברייתא דיוונית ליוונים. והרמב"ן ז"ל השיב דכיון דחזינן פרק קמא דממעט מככתבם וכלשונם ממעט נמי יוונית. ואם תאמר למעט שאר לשונות אתא להא לא אצטריך כיון דאפי' בספרים פסול. והר"ן ז"ל השיב עליו. שהרי על כורחין רב ושמואל מודים דלרבנן ממעטינן שאר לשון מקרא דככתבם וכלשונם ואף על פי כן לר' שמעון בן גמליאל לא ממעט יוונית ולמה לא נאמר כן לדידן: ב) ונראה ליישב דהנה במתני' דעד שתהא כתובה על הספר בדיו מנלן אתיא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתוב אסתר המלכה וכתיב התם מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר בדיו. ולכאורה למה צריך גזירה שוה תיפוק לי' דבכל הספרים הדין כן כדתנן בפרק קמא אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו' ותנן נמי במס' ידים ומייתי לה בגמ' בפרק קמא אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו אשורית על הספר ובדיו. ועל כל ספרים המטמאין את הידים קאי: ג) על כן נראה דלמאן דאמר אסתר אינו מטמא את הידים ולא ניתן לכתוב רק מדרבנן. דא קילא משאר ספרים וצריך גזירה שוה. ועל כן לא קשיא לרב ושמואל דאמרי לעז יווני לכל כשר. דשמואל לטעמי' דאמר אסתר אינו מטמא את הידים ורב נמי אפשר הכי סבירא לי'. אבל לדידן דקיימא לן כר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה. והרי סתם משנה במס' ידים תרגום שכתבו עברי אינו מטמא את הידים ומוקי לה רבא בפרק קמא (דף ט'.) במגילה. הנה דמגילת אסתר מטמא את הידים ודינו כספרים ולא אצטריך קרא לר' שמעון בן גמליאל למעט שאר לשון. ועל כרחין למעט יווני אתא. והרי סתם משנה דעד שתהי' כתובה אשורית על הספר ובד משמע דאפי' יוונית פסול: ד) מיהו לריא"ז דאפי' לרב ושמואל כתב יוונית פסול אין ראי' דאשורית היינו כתב אשורית. מכל מקום לרמב"ם דאפי' כתב יווני כשר קשיא מתני' וצ"ע: סימן תקכא. בפרק ב' דמגילה. רב ושמואל דאמרי תרווייהו לעז יווני לכל כשר. והרי"ף לא הביא להא דרב ושמואל ותמהו עליו: