אבני נזר אורח חיים תרב

סימן תקיט. א) מגילה (דף ח') רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית והכי קיימא לן ודעת תוספות רי"ד דלרשב"ג אף מגילה אינה כשירה בלשון אחר חוץ מלשון הקודש ויוונית. אך הכל חולקים עליו דרשב"ג לא פליג אברייתא (דף י"ח.) דגפטית לגפטים. וטעם הדבר כתב הריטב"א מדכתיב אל עם ועם כלשונו. והר"ן ז"ל כתב דזה מסברא דראו חכמים שיותר יש פרסום נס בלשון שמבין אף שאינו לשון הקודש. ועל כן אינו יוצא רק מי שאינו מכיר לשון הקודש וכדעת הירושלמי. אבל הריטב"א פסק כהגאונים דאף המכיר לשון הקודש יוצא בלשון לעז שמבין. והיינו דאזיל לטעמי' דנפקא לי' מקרא. ולשיטת הירושלמי כתב הריטב"א ז"ל הטעם משום שאינו יודע בלשון אשורית שמא לא ימצא אדם שיודע בלשון אשורית על כן התירו לו לקרותה בלשון שמכיר: ב) ובירושלמי כתב עוד דמי שיודע אשורית ויודע לעז אינו יכול להוציא בלעז את מי שיודע לעז לבד. ייבא כהדא כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא רבים ידי חובתם. ופירש הר"ן דהוא הדין דכיון שאינו יכול להוציא עצמו בלעז אינו מוציא אחרים גם כן בלעז. אבל הריטב"א הקשה על זה דזה דומה להא דכל המצוות כולן אף על פי שיצא מוציא. על כן פירש הטעם דכיון דלא התירו לו בלשון לעז אלא משום שמא לא ימצא מי שיקרא בלשון הקודש. אבל אם המקרא יודע בלשון הקודש. למה יתירו שיוציאנו בלעז כיון שיכול להוציאו בלשון הקודש. וזה לפי שיטתו כנ"ל. אך לדעת הר"ן דהתירו לו משום דיותר יש פרסום נס בלשון שמבין. צריך לפרש כיון שאינו יכול להוציא עצמו אינו יכול להוציא אחרים): ג) ויש לעיין לדעת הר"ן אם הלועז יוצא במגילה הכתובה בכתב שאינה אשורית ויוונית. דבזה אינו שייך טעם פרסומי ניסא, דמה נפקא מינה באיזה כתב היא כתובה רק שיבין הלשון אבל לא הכתב [היינו צורת אותיות] ויש לומר להיפוך כיון דמדינא גם לשון אחר פסול ובדוחק הכשרוהו משום פרסומי ניסא. שוב אין נפקא מינה אם גם הכתב אינו כדינו בלשון הקודש או יוונית. ד) אך זאת נראה ברור דלחכמים דכשר בכל לשון וכתב הר"ן דלדידהו אפילו מכיר בלשון הקודש יוצא בכל לשון שמבין דכיון דמדינא כל לשון כשר. די שנמעט מככתבם וכלשונם שאר לשונות בשאינו מכיר אבל במכיר נשאר ההכשר כמו בשאר ספרים. והנה הא דכשר לרבנן בכל לשון היינו דוקא לשון. אבל כתב בעי אשורית דוקא כדמשני אביי לעיל ב בגופן שלנו הא בגופן שלהן. אם כן למה נכשיר כתב אחרת ללא דבר. והא דגפטית לגפטים בלשון גפטית דוקא אבל לא כתב גפטית. ה) וראיתי לריא"ז ריש פרק ב' דמגילה שכתב וז"ל וכן אם היתה כתובה בלשון יווני יצא השומע ואף על פי שאינו מכיר באותו לשון שלשון יווני הרי היא כלשון הקודש. ואף על פי שהכשירו שאר לשונות במגילה הכתובה צריכה שתהא אשורית שהוא כתב לשון הקודש ולא כתב יווני ולא שאר כתיבות [אפי' למכיר דלאינו מכיר אפילו שאר לשונות פסולים] כמבואר בקונטרס הראיות. שאר ספרים נכתבים אפי' בכתב יווני אבל לא בשאר כתיבות עכ"ל. וקשה לי טובא דמדכתב שאר ספרים הכשירו בכתב יווני ולא בשאר כתיבות. מכלל דפסק כר' שמעון בן גמליאל וסבירא לי' דלר' שמעון בן גמליאל כתב יווני גם כן כשר. וכן נראה מפשט הסוגיא דפרק קמא (דף ט') דמקשה ואי ר' שמעון בן גמליאל האיכא יוונית ולמה לי אשורית דווקא ואשורית אכתב קאי כמפורש בסוגיא דמקשה ואי בגופן שלהן אפי' מקרא שכתבו מקרא נמי אינו מטמא את הידים דהא קתני עד שיכתבנו אשורית עיין שם. הנה דעד שיכתבנו אשורית למעט כתב אחר וכן פירש"י שם] הנה דלר' שמעון בן גמליאל גם כתב יווני כשר וכן פסק הרמב"ם [והא דקאמר ולא בשאר כתיבות הוא הדין דולא שאר לשונות כיון דפסק כר' שמעון בן גמליאל וכן בתחילת דבריו דלעז יווני במגילה לכל כשר הוא כר' שמעון בן גמליאל כמבואר בסוגיא] ואם כן כיון דכתב יווני הוא כלשון יווני. ולשון יווני לכל כשר. ולמה פסק במגילה דאף שהכשירו כל לשונות במגילה [היינו במכיר] המגילה הכתובה צריכה שתהא אשורית שהיא כתב קודש ולא כתב יווני ולא שאר כתיבות. והתינח מה שפסל שאר כתיבות משום שאינה כשירה אלא לאינו מכיר לשון הקודש ויש לומר כטעם הר"ן משום פרסומי ניסא כנ"ל. והתינח בלשון. אבל כתב דלית בי' משום פרסומי ניסא כנ"ל פסול אבל כתב יווני למי פסול. כיון שלשון יווני פסק דלכל כשר וכתב יווני כלשון יווני בספר תורה. למה לא יהי' גם במגילה כך: ו) ונראה ליישב דהנה (דף ט'.) בהא דמשני כאן במגילה כאן בשאר ספרים מגילה טעמא מאי דכתיב ככתבם וכלשונם. תמהתי דהאי ככתבם וכלשונם לאו במצוות קריאה כתיב רק באגרת אחשורוש הנשלחים. ומה זה ענין לכתיבת מגילה. ועיינתי בטורי