אבני נזר אורח חיים תרא

מהלכות תפילין הלכה ט"ו ופרק י' הלכה א'. ובמגילה שאין שם אזכרות למה יפסול כתיבה שלא לשמה: יב) אך הנה לכאורה דעת רמב"ם תמוה במה שאינו מצריך כתיבה לשמה בסת"ם מהא דגיטין (דף מ"ה:) בהא דנכרי שהי' כותב ספרים והתיר רשב"ג ליקח ממנו [דלא דריש וקשרתם וכתבתם] ומקשה רשב"ג עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי. ואין לומר דמקשה משום האזכרות. שהרי מעיבוד יליף. ועיבוד אינו משום האזכרות. דלא מצינו חיוב עיבוד מצד האזכרות. רק משום הספר בעצמו שפסול על הדפתרא. אבל קדושת השם אפילו כתוב על ידות הכלים. ועל כרחין סבירא לי' להש"ס בכל הפרשה צריך כתיבה לשמה ולא אמרינן סתם כתיבה לשמה קאי. ובאמת תוספות הקשו שם דילמא סתם כתיבה לשמה קאי והניחו בקושיא: יג) והנראה לי בדעת רמב"ם דהנה בפסול אפיקורוס פירש"י משום שסתמו לע"ז. אבל הרמב"ם פרק ו' מהלכות יסודי התורה הלכה ח'. וזה לשונו אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים. והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם. ומצוה לשורפו כדי שלא יניח שם לאפיקורוס ולא למעשיהם. אבל גוי שכתב את השם גונזין אותו. ובספר מחנה אפרים למד מדברי רמב"ם אלו דכל שמתכוון לכתוב השם אף שלא נתכוון לקדשו קדוש ואסור למוחקו. רק אפיקורוס שאינו מאמין והוא אצלו כמו שאר הדברים חשיב כאילו לא נתכוין לכתוב שם ודו"ק: יד) והנה הא ודאי דגוי נמי אינו דבר ברור שמאמין בקדושת השם רק שמא מאמין על כן יגנז. אי אפשר שפשוט שאינו מאמין. ומכל מקום לא ישרפנו שדוקא באפיקורוס ישרפנו שלא להניח שם למעשיהם טו) והנה בריטב"א פרק קמא דסוכה דסת"ם מסברא דינו כקדשים לענין לשמה. ועל כן כמו השוחט קדשים וסבור שהוא חולין דהוי מתעסק ופסול הכי נמי בגוי אם אינו מאמין בכתבי קודש שיש בהם קדושה, דחשיב כאילו לא נתכוין לכתוב כתבי קודש רק כאילו נתכוין לכתוב כתבים דעלמא ועלה בידו כתבי קודש. שדומה לשחט קדשים וכסבור חולין שהם פסולין ושפיר מקשה לרבן שמעון בן גמליאל דאף שסתם לשמו פסול משום מתעסק. ובמילה דכשר בגוי למאן דאמר אף דשלא לשמה פוסל ומשום דסתם לשמה קאי. היינו משום שאינו קדשים ולא פסול בו מתעסק. מה שאין כן בסת"ם דקדשים נינהו ופוסל בו מתעסק כדברי ריטב"א הנ"ל. ועל כן מגילה נמי שכתבו אפיקורוס פסול משום מתעסק. וכן גוי דשמא אינו מאמין בקדושת מגילה. או אפשר דחשיב ודאי אינו מאמין. והא דמפיק גוי מוקשרתם וכתבתם נפקא מינה לגר תושב: טז) והנה לפי זה בנידון דידן שחושב שהיא כמו מגילה הנדפסת על הנייר שאינו מטמא הידים כדאיתא במגילה (דף ט'.) ואין בו קדושה חשיב כמו כסבור שהוא חולין דהוי מתעסק ופסול אפילו לדעת רמב"ם דמכשיר כתיבת סת"ם שלא לשמו לבד האזכרות. מכל מקום בנידון דידן פסול משום מתעסק: יז) ולכאורה יש לדחות דספרים הנדפסים על כל פנים קדושה זוטא אית בהו כמו תורה שבעל פה הואיל וניתן לכתוב משום עת לעשות לה' וכמו שכתב בתשו' משאת בנימין סימן ק'. ואם כן יש לדמותו לשוחט עולה וכסבור שהוא שלמים דכשר אף דקדושת שלמים קלה מקדושת עולה. אך אינו דמיון משני טעמים. הא' עולה ושלמים שניהם גוף קדושה. אבל תורה שבעל פה אינו גוף קדושה רק תשמיש קדושה שעומד ללמוד בו [וכמו שהארכתי בזה בתשובה חלק יורה דעה הלכות ספר תורה בענין אם מותר לחבוש ספרים בתוך דפין נדפסים יעוין שם]. הב' דעולה ושלמים שניהם פסול בהם מתעסק. וכסבור שהם חולין. על כן אף שחשב שהם שלמים. הרי ידע ששוחט קודש שפוסל בו מתעסק. מה שאין כן הנדפס ומוכשר משום עת לעשות לד' ואין צריך כוונה כלל ואף מתעסק כשר בהם. על כן אין ידיעתו מקדושה זו מעלה ומורדת כלל. על כן נראה לי שמגילה זו אין בה קדושת מגילה: יח) מכל מקום יש לדון להכשיר לאנשים היודעים פירוש המלות כמו מגילה הכתובה בלשון לעז דכשירה למכירים. אף שאינה מטמאה את הידים ואין בה קדושה [עיין תוספות מגילה ח':] ואף דיש דברים שאין מבינים כגון אחשתרנים יהי' דברים אלו מה שקורא מתוך מגילה שאין בה קדושה כאלו קראם בעל פה. והא הקורא רובה מתוך הכתב ומיעוטא על פה שהשמיט הסופר יצא: יט) אך שתי תשובות בדבר. הא' כי בתשו' הר"ן המובא בתשו' ריב"ש סימן ש"צ מפורש דהטעם משום דרואין כאילו גם המיעוט הי' כתוב כמו הרוב. ולפי זה אין כאן קולא בנידון דידן שכולה אין בה קדושה: כ) ועוד נראה דאף דמגילה בלעז אינה מטמאה את הידים. מכל מקום קדושה יש בה. רק לענין טומאת ידים הענין משום שנוגע במה שאין ראוי ליגע מגיע לו הטומאה בעצמו וכמו שביאר זה המהר"ל ז"ל בגור ארי' פרק קמא דשבת בשמעתא די"ח דבר. והענין דסת"ם ומגילה הכתובה בלשון הקודש שיש בהם סודות עמוקים ונעלמים עד שאין לשכל אדם נגיעה בהם על כן גם גוף הספר אין לאדם ליגע בגשמיותיו. כיון ששכלו אין לו נגיעה ברוחניותיו. וכל זה בסת"ם ומגילה הכתובה בלשון הקודש שכשר אף לאין מבינים על כרחין יש בו קדושה גם מצד הסודות הנעלמים שבו. אבל הכתוב בלשון לעז שאין כשר רק למכירין. אם כן אין בו קדושה גם מצד הסודות הנעלמים שבו. שהרי אינו מכירם והיא אינה כשירה רק למכיר, ואינה קדושה רק מחמת דברים הידועים ושכלו משיגם. אם כן מותר ליגע בו על כן אינה מטמאה הידים. ולעולם קדושה יש בה. אבל מגילה זו שאין בה קדושה. פסולה לקרות בה אפילו למכיר. כן נראה לי: הק' אברהם