אבני נזר אורח חיים תקצט

מבואר היטב בתשובתי הקודמת ואין לכפול הדברים: יד) ומה שכתב שעל כן הוקשה להם רק במגילה משום שנאמרה ברוח הקודש מפי הקדוש ברוך הוא רק בזה יש ב"ת. והנה דברים אלו הם היפוך דברי הרמב"ן שכתב בכל מחדש מצוה יש ב"ת אך בלא דברי הרמב"ן אי אפשר לומר כן דלמה לא הוקשה להם התקנה שיתרמו מפירות תרומות ומעשרות כדאיתא בספר עזרא ונאמרה גם כן ברוח הקודש כמו מגילה. ובשלהי מכות שלשה דברים תקנו בית דין שלמטה והסכימו בית דין שלמעלה עמהם מקרא מגילה דכתיב קימו וקבלו [מזה מוכיח הש"ס במגילה דאסתר ברוח הקודש נאמרה] קימו למעלה מה שקבלו למטה ושאלת שלום בשם והבאת מעשר עיין שם הראיות שהביא בגמרא על אלו. ואם כן למה לא הוקשה דברים אלו. אלא ודאי מוכרח כמו שכתבתי שהוקשה להם רק משום שהשוו מקרא מגילה לשל תורה: טו) אך מה שכתב מדברי רשב"א בשם הרמב"ן דחכמים שקראו המגילה בי"ד וט"ו בספיקא דטבריא ממדת חסידות. דמן הדין הוה לי' ספיקא דרבנן. אמת שדברי רמב"ן אלו נשמטו ממני באותו שעה ודברי רמב"ן אלו הם בחי' למס' מגילה. אולם אחר העיון אין ראי' מדברי רמב"ן אלו דהנה מה שלמד הירושלמי חיוב מקרא מגילה מכתוב זאת זכרון בספר, הנה בגמרא דידן למדו מקל וחומר ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה וכו'. ולפי לימוד זה הוא רק מדרבנן שאין זה קל וחומר גמור שיהי' מחויב בין לפרש"י שאמרו שירה על הים. הנה גם שם לא הי' עליהם חובה ועוד אינו קל וחומר גמור וכמו שכתב הט"א שם בין לפירוש ט"א שהוא ההלל שאומרים ביום טוב ראשון של פסח מתקנת נביאים. אם כן אינו מדאורייתא וצדקו דברי הרמב"ן לפי גמרא דידן. אך לדעתי יש להשוות גמרא דידן עם הירושלמי. דהנה קשה על גמרא דידן למה קראה על פה לא יצא. דיו לבא מן הדין. להיות כנידון כמו ביציאת מצרים שאמרו שירה ואמרו הלל הכל בעל פה. וגם על טעם הירושלמי מדכתיב כתוב זאת זכרון. הגם שלא נזכר רק הכתיבה צריך לומר דסבירא לי' כמו גמ' דידן רפ"ב דמגילה בהא דקראה על פה לא יצא מנלן אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר. ופריך ממאי דהאי זכרון קריאה הוא דילמא עיון בעלמא לא ס"ד דתניא זכור בפה כו'. הנה דלפי האמת האי זכרון בפה ומזה למדו קריאת המגילה בפה מתוך הספר כדכתיב זכרון בספר. אך דקשה טובא דאם כן לא הי' צריך לקרות רק מה שרצה המן לעשות כמו בזכירת עמלק שאין חיוב לזכור רק מה שעשה. ויוצאין בפ' זכור שלא נזכר שם הנצחון שנצחו ישראל רק מה שעשה לעורר איבתו ולזה צריך טעם הקל וחומר לומר שירה על הנס. וזה לא קשיא דאם כן לא יהי' צריך מתוך המגילה רק מה שרצה לעשות והנס יקרא על פה. דזה ודאי אינו ראוי לחלק המגילה קצתו בכתב וקצתו על פה. על כן תקנו אנשי כנסת הגדולה לקרותה כולה מתוך המגילה. ועל כן הקילו בהשמיט סופר אותיות או פסוקים וקראם על פה. דודאי אף בקריאה מתוך הכתב ישאר כדי לצאת ידי חובת זכירה במה שרצה המן לעשות. לפי זה אם המגילה נכתבת בפסול הוא מבטל הזכירה המוכח מתוך הכתוב. אך אם יקרא המגילה שלא בזמן כגון שיקרא בן עיר בט"ו או בן כרך בי"ד יצא ידי חובת זכירה כמו בזכירה דעמלק שאין חוב לקרוא בזמן שבא עמלק וצדקו דברי הרמב"ן אף על פי הירושלמי: טז) אך העיקר. דירושלמי וגמרא דידן לדעת רמב"ן פליגי דהנה רמב"ן סוף פ' תצא תחילה רצה לומר שיהי' מצוה לקרות פ' זכור בצבור. ונמצינו למדין מן התורה בשני' זכור וסוף דבריו שאינו רק שלא לשכח ולספר לבנים כך עשה לנו הרשע ואם כן גם מדכתיב כתוב זאת זכרון בספר לא נלמד לקרותו בכתב. ואם כן לפי גמרא דידן אין לימוד על המגילה רק הקל וחומר וקריאת המגילה מתוך המגילה אינו רק תקנת חכמים. אך לפי מה שהעלה התה"ד והבאים אחריו דפ' זכור דאורייתא וכדבריהם משמע בגמרא. דפריך אקרא דזכרון בספר ממאי דהאי זכרון קריאה הוא ומסקנא דקריאה הוא וכתוב זכרון בספר היינו שיקרא מתוך הספר. ועל כן יליף לזכירה דמגילה דגם כן מתוך הספר. הנה משמע להדיא דצריך לזכור מה שעשה עמלק מתוך הספר. שפיר יש לומר דמגילה מן התורה משום זכירת מעשה המן שרצה לאבד. וכן מבואר בר"ש משאנץ על הת"כ בזכירת עמלק בפה. היינו ללמוד מס' מגילה יע"ש. הנה דלזכור מעשה המן הוא מ"ע דזכור ויותר מזה אף ללמוד המס': יז) מכל מקום לענין דינא ראיתי באחרונים חולקים על מג"א שפוסל בן י"ג שלא נבדק וכתב תפילין בדיעבד. והם חולקים דווקא חליצה שבא להוציאה מחזקת זקוקה. ואף שבתשובת ר' עקיבא איגר מחמיר לומר דחזקת חיוב כחזקת זקוקה. אינו מוכרח כלל ואם ק עכ"פ אין להוסיף חומרא גם במגילה. אך לכתחילה ודאי נכון שלא יכתוב עד שיובדק: נאום הק' אברהם. סימן תקיח. שאלה. סופר אחד כתב מגילה ולא נתכוין לקדשה וחשב בדעתו כי הוא כמו מגילת אסתר הנדפס בחומשים. מגילה זו כשירה לקרות בה או לא: א) תשובה. הנה ידוע דעת רמב"ם מגילה אין צריך עיבוד לשמה. ובר"ן פרק ב' דמגילה ביאר טעמו משום דלא הוקש לספרים רק לדברים שבגופה ועל כן הקילו בתפירה יען אינו דבר שבגופו לגמרי. ועל כן פסול שאינו מעובד לשמה שאינו ניכר לא חשיב פסול שבגופו ואינו פוסל במגילה יעוין שם. והרמב"ן הקשה עליו מירושלמי. והר"ן כתב עליו שלא ידע מה קושייתו עי"ש: ב) והנה יש להביא ראי' דפסול שלא לשמה חשיב אין פסולו מגופו. מהא דפסחים (דף ס"א.) בין מחשבת שינוי בעלים בין מחשבת שינוי קודש לא חשיב פסולו בגופו משום דפסול מחשבה הוא. וכן פרש"י שם וזה לשונו פסול מחשבה לא מיקרי פסול הגוף עיין שם. ובפסח שני דפסול שלא לשמו. [יעוין בתוספות (דף צ"ה.) דמקשו מתוספתא דלא תני ביקור ולא תירצו תני ושייר שלא לשמו. אלמא שלא לשמו בשני נמי פסול] וכן איצטריך