אבני נזר אורח חיים תקצח

דספר תורה נמי לא איתקש רק מזוזה ואף על פי כן פסול. וטעם מזוזה אינו משום דאינה במזוזה שהרי מחויבת במזוזה רק מגזירת הכתוב. ואם כן ספר תורה מנלן. אך הענין דילפינן מקרא שאינו כשר לכתיבת פרשיות התורה להמשיך קדושה באותיות רק מי שישנו בקשירה שיש לו התקשרות דפרשיות זה יכול להמשיך קדושה. אבל מי שאינו בקשירה אינו יכול לקדש האותיות. וכן במגילה שמקודשת דברוח הקודש נאמרה ומטמא הידים אינו כשר לזה רק מי שישנו בקשירה. וזה סברת רבינו תם בלולב שאין אשה כשירה כיון שאינה מחויבת בלולב דבלולב שאין בו קדושה רק שכשר למצוה על כן תלוי במי שמחויב במצוה מה שאין כן מזוזה שיש קדושה בפרשה מלבד המצוה ואפילו מגילה שיש בה פ"ה אותיות מטמא הידים על כן אינו מועיל מה שמחויבת במצות מזוזה שתוכל להמשיך קדושה באותיות וצריך לזה מי שיש לו התקשרות בפרשיות התורה. ודוק היטב: ז) ומה שכתב באות כ"ט עד אות ל"ד. להשיב על מה שכתבתי דגוף קדושת המגילה מן התורה כי מספרי קודש היא. ועל זה הביא כ"ת דברי הרב ראש יוסף דספר תורה יראה לכאורה דיש בו קדושה מדין תורה ואסור לנהוג בו בזיון וכל שכן להשתמש עליו תשמיש של חול ושל גנאי. וראי' מהא דמחויב לעמוד מפני ספר מקל וחומר מפני לומדי' עומדין מפני' לא כל שכן. מוכח שקדושת ספר תורה חמור מכל המצות שזה מדברי תורה וזה מדרבנן. והני מילי בספר תורה שלם אבל חסר אות אחת כו' אין בו רק קדושת ספרים משטחיות דבריו מבואר דספרים אין בהם קדושה מן התורה. ויפה אמר לפי פשט דברי ראש יוסף. אבל אין הדבר מתקבל על הלב לומר דספרי נבואה ורוח הקודש לא יהי' בהם קדושה מן התורה: ח) ויען יש עוררין אביא ראיה שהרי הר"ן כתב דבה"כ יש בו קדושה מדבריהם הואיל ועשאוהו לומר בה דברים שבקדושה. והנה אם תמצא לומר דספרים אין בהם קדושה מן התורה על כרחך דמטפחות ותיבה של ספר תורה אין בהם קדושה מן התורה. שהרי במשנה דבני עיר מכרו תיבה לוקחין בדמיו מטפחות. מטפחות לוקחין בדמיו ספרים ובירושלמי אפילו מטפחות תורה לוקחין בדמיו ספרים. ואם איתא דמטפחות ספר תורה מן התורה וספרים עצמם מדרבנן הוה לי' הורדה מקדושה. אלא ודאי מטפחות תורה מדרבנן אף דס"ת עצמה דאורייתא ממילא מטפחות נבואה שהם עצמם מדרבנן הוה תרי מדרבנן ובה"כ שיש בו קדושה מדבריהם הואיל ועשוי' לומר בו דברים שבקדושה חד דרבנן. ואם מכרו בית הכנסת אין לוקחין מטפחות דמשמע אפילו מטפחות נביאים הוה לי' הורדה מקדושה מחד דרבנן לתרי מדרבנן אלא ודאי קדושת ספרים עצמם דאורייתא: ט) האומנם שיש לדחות ראי' זו ולומר דמטפחות יש עליהם קדושת בית הכנסת גם כן דכל כלי בית הכנסת הם כבית הכנסת מכל מקום הסברא בעצמה לומר ספרי נביאים אין בהן, קדושה מן התורה קשה לקבלה וכן משמע ממה שהקשה הרמב"ן במכירת בית הכנסת מ"ש מאבני מזבח דאין להם פדיון ומכח זה נחית רמב"ן לומר דבית הכנסת אין בו קדושה רק הם תשמישי מצוה והר"ן תירץ דבית הכנסת אין בו קדושה מן התורה רק מדרבנן. מבואר דרמב"ן בקושייתו הוה סבירא לי' דיש לבית הכנסת קדושה מן התורה עיין היטב בר"ן ותראה שכן הוא. ממילא מובן דרמב"ן ור"ן בבית הכנסת הוא שחידשו לומר דחשוב רק תשמיש מצוה. או קדושה מדבריהם. הא בשאר דברים כגון ת"ק וכל שכן ספרים עצמם מן התורה. והרב ראש יוסף לא נתכוין רק שאין איסור מן התורה להשתמש בהם. והרב ז"ל מלאדי בש"ע שלו דעתו דקדשים קלים אין איסור להנות בהם מן התורה. אף שקדשים הם. ותדע שהרי גם בספר תורה כתב רק לכאורה ובראי' מהעומדין מפני'. אף שזה פשוט שיש בו קדושה מן התורה רק לענין להנות בו קאי. ואם תמצא לומר כוונתו שאין בהם קדושה כלל מן התורה אין שומעין לו דבר זה בלא ראי': י) ומה שכתב בספר בית אפרים דמגילה אינו דומה לשאר ספרי קודש שניתנו ללמוד בהם בתורת דברי קבלה כדברי תורה מה שאין כן במגילה לא ניתנה ללמוד ואינו מקיים מצות תלמוד תורה בקריאתה. הנה זה אינו נוגע לענינינו. דמה נפקא מינה אם ניתנו ללמוד או למצות קריאה. סוף סוף נאמרה לכתוב ברוח הקודש. וגוף הדברים שכתב בשם הבית אפרים לא אאמין שיצאו דברים אלו מפי אותו צדיק שלא יקיים תלמוד תורה בלימוד מגילה ואם כן בחנם טרחו חז"ל בעלי הש"ס והמדרש שפירשו כל דברי המגילה ודרשו בה דרשות. ולפי דבריו היו כל יגיעם לריק חס ושלום כי מצוה קריאה ודאי מקיים אפילו אינו יודע כל הדרשות האלה ואפילו לא ידע פי' המלות מקיים המצוה מידי דהוי אחשתרנים בני הרמכים. ומי התיר להם זה לבטל מדין תורה ולעשות מדרש מגילת אסתר. אלא ודאי מגילת אסתר תורה כמו נביאים וכתובים כי יש בה כמה למודים בכל קוץ וקוץ הן בנגלה הן בנסתר. והרי מגילת אסתר מכלל ספרי קודש שצריך תלמיד חכם להיות בקי בהם. ועוד הרי הקורא מגילה הכתובה בין הכתובים בצבור לא יצא. ואם כן למה כתבה למגילה זו כלל כיון שאינו יוצא בה. ודוחק לומר דלקרות בה בימיד כתבה. שהרי מצוה לקראה בצבור. והרי מבטלין תלמוד תורה ועבודה לשמוע מגילה בצבור. אלא ודאי כתבה ללמוד בה כמו משאר כתובים: יא) ומה שכתב כ"ת לפרש דברי הברכי יוסף שהוכיח מדנקטו התוספות ספר תורה תו"מ ולא נקטו ספרים. אינו כלום. דהתוס' נקטו לשון הגמרא. ומשום דהגמרא לא נקיט שאר ספרים משום דאין נפקא מינה לדינא כמו שבארתי בארוכה בתשובתי הקודמת על כן גם התוס' לא נקטו שאר ספרים: יב) ואשר הקשה באות ל"ט על מ"ש להוכיח דקטן פסול לכתוב נביאים וכתובים ממתניתין דאין בין וכתב מעלתו דאם כן יקשה נמי על הרמב"ם דלא מצריך עיבוד לשמה במזוזה. אשתמיטתי' דברי המלחמות ה' פ"ק דסוכה דסבירא לי' תפילין אין צריך עיבוד לשמה ומתניתין דאין בין. חומרי דתו"מ תני קילי לא תני. אך מה שהקשה דתו"מ פסולין שלא כסדרן וספר תורה כשר שלא כסדרן. גם לי קשה מכמה שנים וצ"ע: יג) ומה שכתבתי להביא ראי' מירושלמי ומעלתו דחה מדברי רש"י שבנ"ח פסקו. הנביאים אנכי הרואה שלא עיין כלל בדבריי בזה כי סתירת דבריו