אבני נזר אורח חיים תקצז

בשני הימים. ואזיל לטעמי' דנתנו לו חומר של תורה. גם המג"א הוכיח דדווקא מת מצוה ממש דוחה מקרא מגילה אבל לא בזיון קטן. ומצוה דרבנן נדחה מפני בזיון קטן כדמוכח בכמה מקומות בש"ס מבית הפרס ואבנים מקורזלות דבית הכסא ובשאר מקומות. יעי' בתומים סי' כ"ח סוף ס"ק י"ב. והמחבר פסק דאין קטן שהגיע לחינוך מוציא את הגדול. ובנר חנוכה הביא דעת בעל העיטור דהקטן שהגיע לחינוך מדליק נר חנוכה. והמג"א הקשה עליו יע"ש. אולם הדבר ברור דאזיל לטעמי' דפסק כהרמב"ם דכל מצוות של תורה נדחין מפני מקרא מגילה. הרי דנתנו להם חומר של תורה. ועל כן אין קטן שחיובו מדרבנן יכול להוציא. וכיון דכל הני מוכחי שדינו כשל תורה ממש. אם כן הדבר ברור דלא סמכינן על חזקה דרבא: כז) ואין לעשות ס"ס שמא כהר"ן דמקרא מגילה דרבנן וכן התוס' סוברים כן. שהרי הוקשה להם למה אין קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא והוצרכו ליישב משום דהוי תרי דרבנן. וספק שמא הביא שתי שערות והוי לענין דאורייתא ספק ספיקא. ולענין דרבנן נסמוך על חזקה דרבא. ומצינו כהאי גוונא בפסחים (דף ט'.) בחבר שהניח מגורה מלאה פירות דלענין דאורייתא הוי ספק ספיקא שמא כדר' אושעיא ולענין דרבנן סמכינן אחזקת חבר עיין שם. דליתא, דכיון דהשתא ספק תורה יש עליו אינו יכול לצאת במגילה ספק פסולה לעשות ספק ספיקא לכתחילה. וזה טעם המשנה דטומטום אינו מוציא את מינו ולא אמרינן שמא הוא נקיבה ואם תמצא לומר זכר שמא חבירו גם כן זכר. אלא דכיון דספק תורה יש עליו אינו יכול לצאת בתקיעת ספק. והכי נמי בנידון דידן. ואין צריך לדברי בעל טורי אבן שם. ויש כמה ראיות לזה: כח) על כן נראה להלכה בספר תורה שכתבו בן י"ג שנה ולא נבדק משערות כשר לקרות בו. ויש סניף גם כן דבקטן שהגיע לחינוך שכתב ספר תורה אינו ברור בעיני הש"ך שפסול לקרות בו כנ"ל. אבל במגילה אין לקרות במגילה שכתבה בן י"ג עד שנבדק משערות: ידידו דו"ש באהבה הק' אברהם. סימן תקיז. ב"ה יום ב' שופטים תרנ"ג לפ"ק פה סאכטשאב שנית להרב הנ"ל הנה הובא לפני את חיבורו בכורי שלמה אשר הדפיס. ובו תשובה אשר השיבותיו בעת הייתי בקראשניוויץ וגם אשר שלח אלי תשובה על מכתבי. לא ישרה בעיני על אשר הדפיס דברי תשובתי בלי רשותי. טרם אשים עיני עליו. אם ראוי להפיצו על פני תבל. וידוע דברי רמב"ם בתשובה. במה שאמרו בגמרא שהאומר דבר בצבור צריך לעיין בה בינו לבין עצמו ארבעה פעמים אך כאשר יפיץ על פני תבל אף אלף פעמים מעט. בשגם כי בעת כתבתי אליו ידעתי כי לא הלכה למעשה נתכוין רק לפלפולא בעלמא. לא כן כשיודפס יורו ממנו הלכה למעשה. אך מה שעבר אין. ויען ביקש ממני להשיבו על דבריו. הנני לעשות רצונו. הגם שסתירת דבריו רובו מבואר בתשובתי עצמה. מכל מקום אשיבהו על סדר אותיות מה שנוגע לדבריי: א) והנה מה שכתב באות א' כוונתו להשיג דכיון דאין למזוזה רק מעלה של תדיר ושוה בכל אבל אינה חובת הגוף ונגד זה יש למגילה גם כן המעלה דהיא שוה בכל. ועוד יותר דהיא חובת הגוף דעדיף מתדיר דחובת הגוף ושוה בכל לא גרע מחובת הגוף התדירה כמו ספר תורה ותפילין. ואם כן אמאי מגילה אין צריך עיבוד לשמה. אע"כ כמו שכתב הרב המגיד בדעת הרמב"ם דלא השווה לכל דבר לספר תורה. ב) אך באמת הרמב"ם לאו משום חומר וקל אתי עלה. רק משום דתפילין חובתם תלוי' בעצמם. ולא כמו מזוזה דחובה תלוי בבית. לזה הוסיף תיבת תדירה דאם לא כן הי' החיוב תלוי בזמן והי' דומה למזוזה שחובתו תלוי בבית והוא חובת בית כמו כן תפילין הוא חובת היום לזה כתב ותדירה. ואם כן מגילה שאינו אלא בפורים הוא חובת פורים: ג) ובזה נסתר מה שכתב באות ב' דהרמב"ם נתכוין במלת תדירה שהוא גם במפרשי ימים. ואין בידו לפטור עצמו. דאם לא כן מה שייכות תיבת תדירה לחלק בין תפילין למזוזה. ויפה אמר כ"ת. אך לפי מה שבארתי כוונת הרמב"ם שהי' צריך להוסיף מלת תדירה לחלק בינו למזוזה דלולי זה כמו שמזוזה אין חובתו תלוי בגופו לבדו רק בצירוף הבית שדר בו כמו כן תפילין לא הי' חובתו בו לבדו רק בצירוף הזמן וכמו שמזוזה חובת בית כן תפילין הי' חובת היום [עיין יומא דף ג' סוכה נ"ו] ע"כ הוסיף תיבת תדירה: ד) ואף לפי הבנת כ"ת בתיבת תדירה ברמב"ם. היינו שאינו יכול לפטור עצמו. מה שאין כן במזוזה שאם יפרוש לים ולא ידור בבית לא יתחייב. גם לפי זה יהי' מגילה דומה למזוזה שאם ירצה יהי' בי"ד בכרך ובט"ו בעיר ויפטור לגמרי כדאיתא בירושלמי פ"ב דמגילה ה"ג וז"ל בן כרך שעקר דירתו ליל ט"ו נפטר מכאן ומכאן: ה) עוד כתב כ"ת באות י"א י"ב י"ג על מה שכתבתי דאם תמצא לומר טעם הרמב"ם בפסול גוי שכתב משום דאדעתי' כתב ולא לשמה הוא אם כן גם בקטן אם אין גדול עומד על גביו יפסול מטעם זה. ועל זה כתב מעלתו דסתם כשר בכתיבת מגילה וקטן דינו כסתם. ושוב הקשה לעצמו דאם כן גוי נמי יוכשר דנהי דאדעתיה דנפשיה לא גרע מסתם ותירץ דגוי משום דאינו בר קשירה כו'. והוא תמוה דאם כן לא השיב כלום על מה שאמרתי דאם תמצא לומר דפסול גוי משום לשמה גם קטן פסול: ו) עוד האריך מאות י"ט עד אות כ"ה על מה שהשגתי על הפמ"ג שהכשיר אשה לכתיבת מגילה משום שחייבת במגילה והשגתי עליו דבמזוזה משנה שלימה שחייבת ואף על פי כן פסולה לכתוב משום שאינה בקשירה. ובזה האריך ליישב משום דמגילה ל"ת מלא תסור לא איתקש לתפילין. אין זה ענין לכאן