אבני נזר אורח חיים תקצו

הרב המגיד להרמב"ם. וכבר דחינו זה בטוב טעם אפי' לדעת הה"מ. בשגם שאין דברי הה"מ מוכרחים בדעת הרמב"ם. עוד ראיתי שהביא ראי' ממה שהכשיר הפר"ח אם כתב מגילה בשמאל בדיעבד. והנה ראיתי הפר"ח דרש דין זה כמשה מפי הגבורה בלי נתינת טעם לדבריו. אולם כוונת דבריו מאחר שגם בתפילין קיימא לן בסי' ל"ב דאם אין לו תפילין אחרים מניח אותם שכתב בשמאל. על כן במגילה דרבנן סמך על המתירין. ומה זה ענין לקטן ואשה שפסולם מפורש בש"ס בלי שום מחלוקת. סוף דבר הלואי שיהי' כל שמעתתן מחוורין בידן כהדא שאשה וקטן פסולין לכתוב מגילה: כ) ועתה נבא לבאר, דין בן י"ג שנה שכתב מגילה ולא בדקוהו בשערות. ומעלתו כתב בסוף דבריו משום דמגילה דרבנן סמכינן אחזקה דרבא כדברי המג"א סי' נ"ג וסי' נ"ה. ויפה אמר וגדולה מזו אני אומר דאף בספר תורה אם כתבו בן י"ג שנה שלא בדקוהו בשערות מותר לקרות בו בציבור כיון דקריאת התורה הוא רק מתקנת עזרא ונביאים. ובדרבנן סמכינן אחזקה דרבא. ובזה אין לומר כלל כיון דקדושת ספר תורה דאורייתא. ובדאורייתא לא סמכינן אחזקה דרבא. דליתא. דבשלמא התם שבוודאי אינו בר חיוב מן התורה. ובוודאי אין בו קדושה מן התורה. על כן אינו יוצא בו אף החיוב דרבנן. שחכמים חייבו לקרות במגילה כשירה כהלכתה שיהי' קדושה עלי' מן התורה. אבל בבן י"ג שלא נבדק אם יש לו שערות בדרבנן סמכינן אחזקה דרבא שהביא שערות ויש עליו קדושה מן התורה: כא) וכל זה בספר תורה אבל במגילה יש מקום עיון. ומעלתו חשב מגילה קיל מספר תורה ואני חושבו חמור. דהנה הרמב"ם ריש הלכות מגילה דכל מצוות של תורה נדחין מפני מקרא מגילה. ומשמע דאפי' לא יוכל אחר קריאת המגילה לעשות המצוה של תורה. וכן כתב הט"ז בדעתו ז"ל. אבל הר"ן כתב דבאי אפשר לקיים שניהם אין שום מצוה של תורה נדחה מפני מקרא מגילה דרבנן. והט"ז דחה דברי הר"ן שדעת רבינו תם דברי קבלה כדברי תורה דמי ולדידי אין צריך לזה: כב) ונראה לי ראי' לדעת הרמב"ם מירושלמי דמגילה דקריאת המגילה עשאוהו כשל תורה ממש, וזה לשון הירושלמי (פרק א' הלכה ה' דף ז') שמונה וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערין על הדבר כתיב אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר. לא זזו משם ונשאו ונתנו בדבר עד שהקב"ה האיר עיניהם מן התורה כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן זכרון מה שכתוב בנביאים. בספר מה שכתוב במגילה. והרמב"ן בפירוש התורה פ' ואתחנן בפסוק לא תוסיפו על הדבר כתב דלאו דווקא כשמוסיף על גוף המצוה כגון חמש ציצית חמש מינין בלולב. אלא המחדש מצוה אחת נוסף על המצוות שנצטוינו עובר משום בל תוסיף. והביא ראי' מירושלמי הנ"ל. והביא דברי הירושלמי וסיים הרי שהיתה זאת המצוה אסורה להם. אם כן הוא בכלל לא תוסיף עליו. אלא שלא למדנו למוסיף מפי נביא אלא מן הכתוב שאמר אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ומה שתקנו חכמים משום גדר כגון שניות לעריות וכיוצא בהם. זו מצוה מן התורה ובלבד שידע שהוא משום הגדר הזה. ואינן מפי הקב"ה בתורה עכ"ד: כג) והנה מבואר מדברי הרמב"ן בפירוש הירושלמי שהוקשה להם משום בל תוסיף אלא שהביא הירושלמי קרא דאלה המצוות. דאם לא כן הוה אמינא דעל פי נביא מותר. וקשה טובא מאי שנא מכל מצוה דרבנן נר חנוכה וכדומה שאין בהם סייג לתורה. ואין בהם משום בל תוסיף וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות ממרים דאין בל תוסיף אלא כשאומר שהוא מן התורה. וצריך לומר כמו שכתב המהר"ל ז"ל בגור ארי' על התורה דמצוות דרבנן אין נקרא הוספה דאין הוספה אלא כשמוסיף להיות שוה עם התורה אבל מצוות דרבנן לא ישוו עמהם. וכל זה בשאר מצוות דרבנן אבל מקרא מגילה שמצוות של תורה נדחין מפני' הרי עשאוהו להיות שוה עם התורה על כן הוקשה להם: כד) והנה מוכח מהירושלמי שעשאוהו כשל תורה להיות שוה עם מצוות של תורה וכדעת הרמב"ם. ועל כן אף שהיא תקנת הנביאים כמו שכתב הרמב"ם ריש הלכות מגילה. וכן להדיא בש"ס ריש מגילה מכדי כולהו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו. מכל מקום תקנום להיות שוה לשל תורה. וזה הי' אסור לולי שמצאו רמז בתורת משה לתקן זה. וכן לשון הש"ס מ"ח נביאים עמדו להם לישראל ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה. ומדקרי לי' הוספה מוכח ששוה לגמרי למצוות של תורה כנ"ל: כה) ואמנם שקשה להכריע בין הראשונים ז"ל בראיות מהגמ' ואינהו הוי בקיאי בגמ' טפי מינן. אולם כפי הנראה הי' דברי הירושלמי האלו בהעלם דבר מרבינו הגדול הר"ן ז"ל דבריש מגילה הביא הר"ן דברי הרמב"ן ז"ל שמתחילה עשו הפרזים מעצמם יום טוב. ולאחר שהאיר הקב"ה עיניהם מן התורה עמדו מרדכי ואסתר ותקנו אותו על כל ישראל. והשיב עליו הר"ן ז"ל שמה שכתב לאחר שהאיר עיניהם מן התורה לא ידעתי מה הוא שבגמ' לא הוזכר אלא לכתוב מגילה. וכוונת הר"ן ז"ל להא דאיתא בש"ס דילן (דף ז':) שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות כו' אולם כוונת הרמב"ן ז"ל לדברי הירושלמי הנ"ל דמוכח להדיא דעל מצוות פורים מצאו בתורה שעל זה הוקשה להם מאלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש בה דבר. דאילו כתיבת מגילה אין בכלל אין נביא רשאי לחדש וכל נביא כתב ספרו אלא ודאי על קביעת יום טוב של פורים הוקשה להם. והרי לשון הרמב"ן לאחר שהאיר הקב"ה עיניהם מן התורה. כדמותו בצלמו כתב בירושלמי שהעתקנו לשונו. וברור שהרמב"ן כיון לדברי הירושלמי ההיא שהביאו הרמב"ן בפי' התורה גם כן. והרי להדיא שהי' בהעלם דבר מהר"ן ז"ל דברי הירושלמי ההם. ועל כן יש לומר שאילו הי' רואה הירושלמי הי' מודה להרמב"ם שמצוות של תורה נדחין מפני מקרא מגילה: כו) גם בהא דחזקי' קרי בהוצל בארביסר ובחמיסר הקשה הר"ן דהוי ספיקא דרבנן. והוצרך ליישב דלחומרא בעלמא עביד. והרמב"ם פסק דקורא בשני הימים. הרי דסבירא לי' דמעיקר הדין מחויב