אבני נזר אורח חיים תקצה

המגיד בשיטת הרמב"ם דמגילה אין דינו כסת"ם אלא למה שהשוה. מכל מקום הא פסל הרמב"ם בפירוש מגילה שכתבו גוי ואם תמצא לומר דמשום דגוי אדעתא דנפשי' עביד. הא קטן נמי לאו בר כוונה הוא: יב) והנה יש מקום בזה להכשיר על פי דברי ירושלמי דתרומות פ"א הלכה א' הביאו התוס' פרק קמא דחולין (דף י"ג.) שהקשו אהא דחרש שוטה וקטן פסולים לכתוב הגט משום דבעי לשמה. ויהי' מעשה שלהם מוכיח על מחשבתו. פירוש דהא חרש שוטה וקטן יש להם מעשה ואין להם מחשבה וכתיבת הגט הוי מעשה. ומשני משום דזה כותב וזה מגרש פירוש שאחר מגרש. והמפרש לירושלמי פירש משום ובעי שליחות ולאו בני שליחות נינהו. ולי נראה לפרש דבגט אם לא צוהו הבעל לא מהני לגרש בו ואפשר שכתבו רק להתלמד. ועל כן אף אם באמת עשהו שליח. על כל פנים אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ואם כן בסת"ם ומגילה שפיר יש לומר דמשום דבעי לשמה אין לפוסלו. שהרי מעשה שלו מוכיח. ובודאי כתבו לשם קדושה שיהי' כשר לקרות בו: יג) איברא דהירושלמי מדמי לה לההיא דמעלה פירותיו לגג מפני הכנימה. וחרש שוטה וקטן תפש בו בטל פירש המפרש שהיפך בו דמעשה שלו מוכיח וטמא. ובגמרא דידן בחולין (דף י"ג.) מבואר דטמא רק מדרבנן דמעשה גמור מהני מדאורייתא. אבל הא דמעלה פירותיו לגג והיפך בו חשיב רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דמהני רק מדרבנן. וכיון דמדמי כתב גט לההוא. אם כן אף כתיבה לא הוי מעשה גמור. רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דמהני רק מדרבנן ולא מהני לקדושת מגילה שקדושתה דבר תורה כנ"ל. ושוב אינו יוצא בה אף שחיוב מגילה דרבנן כנ"ל: יד) אמנם ראיתי להרב ברכי יוסף או"ח סי' תרצ"א בשם התוס' גיטין דדווקא ס"ת שכתבו אשה וקטן כו' פסול אבל לא בנביאים. ואם הי' זה אמת שהתוס' כתבו כן. הי' מוכח דקדושת נביאים עליו מן התורה ולא הי' מקום לפסול במגילה רק משום חיוב קריאה שיש במגילה יתר על הנביאים. והרי חיוב קריאה מדרבנן הי' מקום להקל בקטן שהגיע לחינוך משום דמחוייב בתפילין גם כן מדרבנן. אבל באמת חפשתי בתוס' גיטין ולא מצאתי: טו) ויש ראי' להיפוך ממתני' דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא כו' משמע דבשאר דברים שוים. וכשם שבתפילין ומזוזות אם כתבם אחד מהפסולין פסול. כמו כן בספרים. וכבר כתב רש"י ספרים היינו תורה נביאים כתובים. ומבואר דאף נביאים וכתובים אם כתבם מי שאינו בקשירה פסולין כמו תפילין ומזוזות. וכהאי גוונא דייק הרמב"ן לענין אם חסר אות אחד בספר תורה פסול ממתני' דאין בין כמו שפסול בתפילין ומזוזות. הוא הדין דמצינן למילף אם כתב הפסול לתפילין ומזוזות ספרים היינו נביאים וכתובים פסולין. וכן דייק החכ"צ בתשו' סי' צ"ז דנביאים וכתובים צריכין לתופרם בגידין מפרש"י במתני' הנ"ל דספרים היינו גם נביאים וכתובים: טז) והא דבברייתא דגיטין (דף מ"ה:) ספר תורה ותפילין ומזוזות שכתבן כו' ולכאורה לפי מה שכתבתי מאי שנא ספר תורה דווקא דנקט טפי משאר ספרים. ונראה לי משום דשאר ספרים אין חייב לא לכתבם ולא לקרות בהם. ואין נפקא מינה אם קדושתם עליהם או לאו לענין הכשר. דאפי' אין קדושתו עליו מותר לקרות בו [הגה. אך דעת התוס' שבת (דף קט"ו:) דאם אינה כתובה בספר ובדיו לא חזי לקריאה. על כן אין מצילין מפני הדליקה. משמע שאף ביחיד אין קורין דאם לא כן הי' מצילין מהדליקה כמו תורה שבעל פה בזמן הזה אף דלא שייך בהו קריאה בציבור. ומה שדייק רמב"ם מחומשים. אינו הוכחה לדעת הר"ן סוף פרק הניזקין דאין חומשים מעכבין זה את זה. והוא דיעה שני' ביו"ד סימן רפ"ג סעי' א'. ורמב"ם לטעמי' סוף פרק ז'. והוא דיעה ראשונה שם. ולהלכה קיימא לן באו"ח סי' קמ"ג סעי' ד' ברמ"א כר"ן. וקם דינא כתוספות שבת הנ"ל] כמו שכתב הרמב"ם פרק י' מהלכות ספר תורה הלכה א' שחשב שם עשרים דברים שהספר תורה נפסל בהם. ואף על פי כן כתב שם שמותר ללמד בהם לתינוקת אף שפסק בפרק ז' אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בהם. מכל מקום כשהספר שלם אף שאין בו קדושה מותר להתלמד. ואם כן בנביאים שאין חייב לא לכותבם לא לקרות בהם ברבים אין נפקא מינה אם קדושתם עליהם או לענין הכשר ודו"ק. יז) וזה שכתב הסמ"ג ראי' להרמב"ם שכתב דמגילה שכתבה על גבי עור שאינו מעובד לשמה כשר מהא דהקורא מגילה הכתובה בין הכתובים יצא אף דכתובים לא בעי עיבוד לשמה. נראה לי דמכל מקום אף בכתובים אם אין העור מעובד לשמה אין קדושת כתובים עליהם. ונלמד גם כן ממתני' דאין בין. אלא דמכל מקום בכתובים בודאי לא קפדי שיהי' קדושתם עליהם כיון דעומדין רק להתלמד בהם וכיון דבלא עיבוד לשמה מותר לקרות בהם. [הגה. לפי מה שכתבתי לעיל. ראיית סמ"ג לרמב"ם הוא לרמב"ם לטעמי' דמותר לקרות בספר תורה שיש בו כל הפסולים. אך לדעת תוס' שבת הנ"ל אזדא ראייתו. ויפה פסק מהר"ם מינץ הובא במג"א סי' תרצ"א דצריך עיבוד לשמה] לא קפדי שיהי' מעובד לשמה דווקא. ומכל מקום קאמר בש"ס אהא דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות. הא לתופרם בגידין זה וזה שוין. ואף דבלא תפרם בגידין גם כן מותר לקרות בהם כמו שכתב הרמב"ם פ"י מהלכות ספר תורה ונביאים הכשרים רק לענין שיהי' מותר לקרות בהם וספרים דמתני' נביאים וכתובים נמי בכלל לענין לתופרם בגידין וכמו שכתב החכ"צ בתשו' סי' צ"ז. אלא דמתני' מיירי לענין שיהי' קדושת נביאים וכתובים עליהם לזה בעי תפירה בגידין דווקא יח) ובזה מיושב מה שהקשה החכ"צ על הרא"ם שהקשה על ראיית הסמ"ג דלדידי' ניחא הא מגילה בעי תפירת גידין. ואמאי יצא בכתיבה בין הכתובים. והקשה החכ"צ על קושיית הרא"ם דהא כתובים בעי נמי תפירה בגידין. ולהנ"ל לא קשה דלא בעי תפירת גידין אלא שיהי' בהם קדושה. אבל לא קפדי בהא כיון דבלאו הכי מותר לקרות. וזה כוונת הסמ"ג בעיבוד שלא לשמה גם כן כנ"ל. והוא הדין בכתבה קטן ואשה שאין בהם קדושה. והקורא בהם לא יצא ידי חובת קריאת מגילה: יט) והנה ראיתי להרב ברכי יוסף שיצא להכשיר מגילה שכתבה אשה וקטן וראייתו מדברי