אבני נזר אורח חיים תקצד

גם כן. וכל זה בפסול עיבוד לשמה דכשירה במזוזה לדעתו. הוא הדין במגילה. והרי פרש"י בהא דצריכה שירטוט כאמיתה של תורה כמזוזה שיש בה מלכות שמים הרי שדינה כמזוזה. אבל בפסול קטן שפסול אף במזוזה אין לנו להכשיר במגילה: ג) ועוד נראה דאפילו לדעת הרב המגיד. מודה בקטן שפסול למגילה. שהרי כתב הרמב"ם שם אבל אם כתבו אפיקורוס או גוי פסול. והרי פסול גוי וקטן מחד קרא נפקא מדכתיב וקשרתם וכתבתם כדאיתא בפרק השולח וברמב"ם פרק א' מהלכות תפילין. ואם תמצא לומר שטעם הרמב"ם לפסול גוי במגילה משום דאדעתא דנפשי' עביד ואין כאן כתיבה לשמה. ואף שהרמב"ם מכשיר עיבוד שלא לשמה מודה בכתיבה דבעי לשמה. הא מטעם זה יש לפסול בקטן שאין אחר עומד על גביו על כל פנים. דקטן אין כוונתו כוונה כדאיתא בפרק קמא דחולין ולפנינו יתבאר עוד בזה בעזהשי"ת: ד) איברא דכל זה בקטן שלא הגיע לחינוך [והוא קשה המציאות שקטן שיהי' לו דעת לכתיבת מגילה לא יגיע לחינוך] אבל בקטן שהגיע לחינוך לכאורה יש מקום להכשיר. ואקדים מה שיש לי תפיסה על הרב פרי מגדים שכתב ואשה כשירה לכתיבת מגילה שהרי מחוייבת בשמיעה. אבל קטן אפילו הגיע לחינוך פסול עד כאן דבריו. ולדידי דבריו תמוהים. במה שהכשיר אשה לכתיבת מגילה מטעם שמחויבת בשמיעה. שהרי במזוזה חייבת לגמרי כמו איש. ומשנה שלימה שנינו במס' ברכות והוא ש"ס ערוך בפרק קמא דיומא ואף על פי כן פסולה לכתיבת מזוזה. והכל תלוי בחיוב תפילין דמי שפטור מתפילין פסול לסת"ם מהקישא דוקשרתם וכתבתם אף שמחויב במזוזה. והוא הדין במגילה דאף שאשה חייבת במגילה כיון דפטורה מתפילין פסולה לכתיבה מגילה: ה) ואמת שצריך להבין דברי רבינו תם ז"ל שהביאו התוספות בפרק השולח שלמד מכאן דאשה אינה יכולה לעשות ציצית ולאגוד לולב כיון שאינה מחוייבת בציצית ולולב. ולכאורה הא אין הטעם כלל דמצוה שאינה מחוייבת אינה יכולה לעשות דמזוזה תוכיח כנ"ל. וצריך לומר לשיטת רבינו תם דדוקא סת"ם תלה התורה בתפילין שהם גם כן פרשיות שבתורה והם מלבוש האדם ובטלים אל האדם ויש לו שייכות בהם יותר ממה שיש לו אל המזוזה וספר תורה. אבל בשאר מצוות בתר חיובא דידהו אזלינן. כן צריך לומר לשיטת רבינו תם. ועל כל פנים זה ברור דבסת"ם בתר חיובא דתפילין אזלינן והוא הדין במגילה שדומה לסת"ם בכל הדינים כנ"ל: ו) והנה על פי הדברים האלה יש להכשיר קטן שהגיע לחינוך לכתיבת מגילה. דמגילה דרבנן. והרי מדרבנן מחויב בתפילין ואינה דומה להא דקיימא לן דקטן שהגיע לחינוך אינו יכול להוציא את הגדול בקריאת מגילה דשם כתבו התוספות הטעם דגדול חד דרבנן וקטן תרי דרבנן. והתינח אם הי' הפסול תלוי' במה שפטור ממגילה גם כן. היינו יכולין לומר דלא מקרי בר חיוב לגבי הגדול שיוכל לכתוב מגילה אל הגדול. אבל כאן דתלוי בפטור התפילין. ובתפילין מחויב הקטן מדרבנן והוא חד דרבנן כמו הגדול במגילה שפיר כשר קטן לכתיבת מגילה דרבנן: ז) איברא דכד מעיינין. הא מילתא ליתא. והוא דודאי אף שמגילה דרבנן היינו החיוב קריאה. אבל קדושת המגילה הכתיבה כהלכתה היא מן התורה ככל כתבי הקודש למה דפסק הרמב"ם ז"ל אסתר מטמא הידים. ובמסכת מגילה (דף ז') כתוב זאת מה שכתוב כאן זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר מה שכתוב בנביאים. דברי ר' יהושע ר' אליעזר המודעי אומר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים. בספר מה שכתוב במגילה. אמר שמואל אסתר אינה מטמאה את הידים ובמסקנא דסבירא לי' כר' יהושע דאמר בספר מה שכתוב בנביאים. ולדידן דקיימא לן שמטמאה את הידים על כרחין סבירא לן כר' אליעזר המודעי. ולדידי' כתיבת מגילת אסתר נכתבת בתורת משה. ואף שאין כל אחד מחויב לכתוב לו מגילה כמו שאין מחויב לכתוב לו שאר ספרי קודש. מכל מקום ילפינן מקרא ששם כתובים עלי' וקדושתה דבר תורה. ועל כן קטן שאינו מחויב בתפילין ילפינן מקרא דאם כתב סת"ם אין קדושתו עליו. ועל כן כיון שחכמים חייבו לקרות המגילה מתוך המגילה הכתובה כהלכתה. כל שאין קדושת מגילה עלי' ככל מגילות שיהי' קדושה דבר תורה אינו יוצא ידי חיוב דרבנן. ואין דומה כלל להא דקטן שאכל כדי שביעה מוציא גדול שמחוייב רק דרבנן. דהתם אם יאמר בעצמו אמר בר חיוב דרבנן ויוצא כמו כן אם שמע מקטן בר חיוב דרבנן. שומע כעונה בעצמו. שהי' עניית עצמו בר חיוב דרבנן פוטרתו. כמו כן אם שמע מקטן בר חיוב דרבנן. אבל הכא אין יוצא אלא במגילה הכתובה כהלכתה שיהי' קדושתה דבר תורה: ח) וראי' דאם לא כן אם קטן שהגיע לחינוך כתב ספר תורה יהי' כשר לקרות בו [ולהדיא כתב הש"ך ביורה דעה סימן רפ"א סק"ז דפסול] שהרי קריאת התורה מתקנת עזרא לבד. אלא ודאי כיון דמכל מקום קדושת ספר תורה דאורייתא לא מהני קטן לקדושתו. ושוב אינו יוצא בה אף מדרבנן. כיון דאינה קדושה כקדושת ספר תורה מן התורה. הן שהש"ך כ' שהביאו ד"ז בשם נראה כו' וכן משמע בט"ז עי"ש. ולא כתבו בפסק הלכה ברורה [ועיין בעירובין (דף י"ג.) נראין איתמר]: ט) והנה יש מקום להכשיר בספר תורה שכתבו קטן שהגיע לחינוך לשיטת הר"ן בפרק ב' דמגילה שהכשיר ספר תורה שהשמיט בה הסופר אותיות. ודחה דברי הרמב"ן שהביא ראי' לפסול ממתניתין דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו'. דהתם לענין מצוותו מן התורה ואתם כתבו לכם וגו'. אבל לענין קריאתו שהוא מתקנת עזרא לבד אין לנו עיין שם. הרי דאף שאין בו קדושת ספר תורה כשר מן התורה אף על פי כן יוצא בו ידי תקנת עזרא. והכי נמי יש לומר בנידון דידן בכתבו קטן שהגיע לחינוך: י) אולם באמת אין מדברי הר"ן ראי'. שהוא הכשיר רק מדאיתא בגיטין (דף ס'.) ספר תורה שחסר יריעה אין קורין בו משמע הא פחות מיריעה קורין בו. הא בשאר דברים אין לנו. ופשיטא שאין ללמוד משם. דהתם מכל מקום מה שכתוב קדושת ספר עליו ומגילה שנשתיירה בה פ"ה אותיות כויהי בנסוע הארון מטמא הידים מה שאין כן בשכתבו כולו מי שאינו בר חיוב בתפילין מן התורה. גם לא קיימא לן שם כהר"ן. יא) נשוב למה שכתבנו בתחילה דאף לדעת הרב