אבני נזר אורח חיים תקצג

והאיסור שלא לבטל המצוה וכיון שהמצוה רק בשני כמו שאר מצוות היום. ממילא ליכא איסורא בראשון מקרא והאיסור בראשון רק מחמת מגילת תענית. דשל זה בזה הא אין חיוב משתה ושמחה. ואף על פי כן אסור הוא הדין באדר ראשון אף דמצוה לית בי'. איסורא דהספד ותענית אית בי'. ובזמן הזה הא בטלה מגילת תענית. ומעיקר חיוב דמגילה לא נאסר אדר ראשון דחיוב דמגילה רק קום ועשה שאינו בראשון כנ"ל וצריך עיון: ד) שוב ראיתי דלא קשה מידי על מהר"ם ז"ל. שהרי בראש השנה (דף י"ח:) יליף דבטלה מגילת תענית מד' צומות דבזמן הבית היו מועדים טובים ובחורבן בית המקדש בטלו. והרי הני הי' מועדים טובים מדברי קבלה. ואף על פי כן בטלו. הוא הדין ימי פורים אף שדברי קבלה הם אי לאו דמפרסם ניסא הי' בטלים בחרבן בית המקדש: ה) אך מטעם אחר יש להקשות על מהר"ם דהתם (דף י"ט.) מקשה למאן דאמר בטלה מגילת תענית ממה שכתוב במגילת תענית יום טוב אחד שנעשה בזמן שאין בית המקדש קיים. ואי סלקא דעתך בטלה מגילת תענית קמייתא בטיל אחרנייתא מוסיפין. ומשני תנאי הוא והאי תנא סבר לא בטלה מגילת תענית. ממילא פורים שנתקן בזמן שאין בית המקדש קיים. אי אפשר שיתבטל בחורבן בית המקדש. דאם כן כל שכן שלא הי' נתקן בזמן שאין בית המקדש קיים: ו) ואין לומר דמאחר שמצינו שהתחילו לבנות הבית בימי כורש הראשון ומאז התחילו להקריב קרבנות אף שאחר כך נתבטל הבנין סוף ימי כורש ובימי אחשורוש כדכתיב ובתחילת מלכות אחשורוש כתבו שטנה וגו' מכל מקום לא מצינו שמיחו מלהקריב קרבנות על ידי הקלעים שכבר נעשו. ועל כן הי' הדין אז כמו בזמן שבית המקדש קיים. דליתא. שהרי בגמרא מגילה (דף ט"ז.) אמר להו המן במה עסקיתו אמרו לי' בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלא קומצא ומכפר לי'. ומדקאמר בזמן שבית המקדש קיים משמע דאז לא הי' מקריבין קרבנות. וכן כתב מהרש"א שם להדיא. ודוחק לומר משום שהיסודות היו קיימים שכבר נבנו בימי כורש הראשון ועדיין הי' קיימים כהא דמגילה (דף י"א.) נבוכדנצר החריב אחשורוש ביקש להחריב פירש"י היסוד שיסד זרובבל בבית המקדש בימי כורש שלפני אחשורוש. הנה שבאמת לא החריבו חשיב לי' כבית המקדש קיים. דוחק גדול לומר כן: ז) ועל כרחין הא דאיכא מאן דאמר גם בפורים בטלה מגילת תענית היינו שיתבטל של זה בזה שנתקן אחר כך בזמן שנבנה המקדש והדרה קושיא לדוכתא. שוב ראיתי בטורי אבן שם כתב כן דהיינו לענין של זה בזה. ומהאי טעמא דפרישית. משום שפורים ניתקן בזמן שאין בית המקדש קיים: ח) ואפשר סבירא לי' למהר"ם קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא. ולדידי' יש לומר אם הי' קדושה לעתיד לבוא הי' חשיב בית המקדש קיים אף שאין מקריבין. ועל כן בימי מרדכי שהי' להם קלעים מכבר חשיב בית המקדש קיים אף שנמנעו מלהקריב. אך הא רוב פוסקים ס"ל קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא: ט) ומסתברא כפסק השלחן ערוך וכל הפוסקים שגם בזמן הזה אסור פורים קטן בהספד ותענית. ונראה דאפילו של זה בזה אסור. שהרי אף אם הטעם משום דמפורסם ניסא בקריאת המגילה. הא זה לבני זה לא מפרסם בקריאת מגילה. רק משום דמפורסם לבני בר יומא אף לאינך לא בטלה. כמו כן יש לומר בפורים קטן כיון דלכל חד ביומי' אסור מעיקר חיוב דמגילה דלא בטלה כנ"ל. גם לאינך לא בטלה. וכן פסק השלחן ערוך: סימן תקטז. ב"ה. לכבוד ידידי החריף הבקי כו' מ' שלמה נ"י מאעזרקאוו היום באשמורת הבוקר לקחתי פנאי ועיינתי ביקרת מכתבו וראיתי כי פלפל בחכמה בדברי אחרונים ובא בכחא דהתירא להכשיר מגילה שכתבה בן י"ג שנים שלא נבדק אם יש לו שערות. ותוכן פלפולו משום ספק ספיקא כי יש פוסקים מכשירים אף אם כתבה קטן. ובזה פלפל הרבה. ואנכי לא כן עמדי. ועד שנטריח עצמינו בדיני ספק ספיקא. יותר טוב הטירחא ההיא לברר גוף הדין במקומו ולא יהי' כאן ספק. ובזה החלי בעזהי"ת: א) והנה הרמב"ם הכשיר מגילה שלא נעבד העור לשמה וכתב הרב המגיד זה פשוט שלא נזכיר בזה עיבוד ואינו כספר תורה אלא לדברים שהשוה לו [טעות סופר בהרב המגיד וצריך לומר שלא נזכר בה עיבוד לשמה. אבל אם אינו מעובד כלל מפורש ברמב"ם שם דפסול. וזה פשוט דהיינו דיפתרא דמפורש במשנה דפסול] אבל הטור סעיף ו' כתב בשם רבינו תם דכיון דנקראת ספר נותנין לה כל דין ספר תורה חוץ ממה שמפורש בהדיא. היינו שאם נתן בה שלשה חוטי גידין כשירה. אבל לשאר דברים דינו כספר תורה לענין עיבוד לשמה וכו'. והבית יוסף כתב בשם כמה פוסקים דצריך עיבוד לשמה. וכתב הרמ"א וכן נוהגין. וכן פסק המגן אברהם דצריך עיבוד לשמה. ונבא לנידון דידן. היינו אם קטן כתב מגילה: ב) ולכאורה לדעת הפוסקים החולקין על הרמב"ם הדבר פשוט שפסול. אך לדעת הרמב"ם ולפי מה שפירש הרב המגיד בטעמו דאינו כספר תורה אלא לדברים שמצינו בהדיא. אם כן הכי נמי יש לומר בכתב קטן. אך באמת לולי דברי הרב המגיד הי' נראה דהרמב"ם מודה לשאר פוסקים שדינו כספר תורה חוץ ממה שמצינו להקל בהדיא. וטעמא דידי' בעיבוד כמו שכתב בהלכות תפילין פרק א' הלכה י"א דאין המזוזה צריכה העבדה לשמה ובכסף משנה הביא התשו' שהשיב הרמב"ם ז"ל לחכמי לוניל וזה לשונו ואם תאמר מאי טעמא ספר תורה ותפילין צריכין עיבוד לשמה ומזוזה אין צריך וכו' וסוף דבריו ז"ל אבל ספר תורה ותפילין חובת הגוף התדירה עד כאן לשונו. ועל כן מגילה שאין חובתה תדירה. דומה למזוזה זה מפני שאין חובת הגוף. וזה שאין חובתו תדירה כמו שכתב הרמב"ם שם אלא בחובת הגוף התדירה שאין צריך עיבוד לשמה. ועל כן שאר פוסקים שחולקין על הרמב"ם במזוזה חולקין עליו במגילה