אבני נזר אורח חיים תקצא

סימן תקיד. דין פורים שחל בשבת מתי עושין הסעודה. א) הנה בירושלמי הובא בר"ן פרק קמא דמגילה פורים שחל בשבת אין עושין אותה בשבת דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה יצא שבת ששמחתו בידי שמים על כן עושין אותה באחד בשבת. והקשו הראשונים מאי שנא מקריאה שנדחה לפניו ולא לאחריו משום דכתיב ולא יעבור. ואפילו בי"ד שחל בשבת מאי שנא מקריאה דעל כורחך הטעם או די"ד וט"ו אית בי' גם כן משום ולא יעבור או משום דזמנו של זה לא כזמנו של זה והכי נמי בסעודה. והר"ן תירץ דולא יעבור ליתא רק בקריאה שקבעה תורה זמנים אחרים אמרה תורה ולא יעבור שזמנים אלו יהי' לפניהם ולא לאחריהם. מה שאין כן בעשי' שלא קבעה לה תורה זמנים אחרים. וזמנו של זה לא כזמנו של זה ליתא אלא באותם שזמנם קבוע. ומה שעושין דוקא לאחריהם ולא לפניהם משום דקודם לא הגיע זמן חיובא כחגיגה והקהל עד כאן דבריו עיין שם: ב) והנה במה שכתב הר"ן דלא יעבור קאי רק אקריאה שתקנו להם זמנים אחרים. מה שאין כן עשי' שלא תקנו להם זמנים אחרים כלל לא קאי עלייהו ולא יעבור. נראה לי לפרש מצד הסברא דהנה זמנים דקרא כתיבי גבי עשי' וזכירה איתקש לעשי'. ומשמע דטפי עיקר הזמן המפורש בכתוב לעשי' מלזכירה כמו שכתבו התוספות יומא (דף ל"ד:) בציבור שאין להם נסכים לשחרית ולערבית אלא לאחד מהם. למאן דאמר ילמד שחרית מערבית יקריבו בשחרית דשחרית עיקר ולמאן דאמר ילמד ערבית משחרית יקריבו בערבית דערבית עיקר. הרי דמה שמפורש בכתוב עדיף ממה שנלמד ממנו ואם כן כיון דזמן גבי עשי' כתיב וזכירה נלמד ממנו. טפי שייך הזמן לעשי' ממה ששייך לזכירה: ג) והטעם בזה ברור. שהרי העשי' הוא משתה ושמחה ודאי הם בימים שנחו בהם מאויביהם ועשו בשעת הנס משתה ושמחה. אבל זכירה הוא קריאת המגילה זכר לימים שהיו צועקין כמו שכתב רש"י בהא דחייב לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום דכתיב אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומי' לי ופרש"י זכר לנס שהי' זועקין בימי צרתן יום ולילה עד כאן. ועל כן זמנים שנחו בהם לא שייכי כל כך לקריאת המגילה אלא דאתקש לעשי'. ועל כן בכפרים תקנו להקדים וכן כשחל בשבת. אבל עשי' לא שייך כלל להקדים וטפי שייך לאחר דאחר כך הי' להם מנוחה והי' שמחים ולא להקדים. וע"כ בני כפרים שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה. דשמחה לא שייך כלל להקדים. ולאו משום דשמחה אפשר להו בזמנה. דאם כן לפי מה שכתב ריטב"א בטעם הקדמה לבני כפרים משום שמספקין מים ומזון לאחיהם שבכרכין ביום פורים. ואם יהי' עליהם חיוב קריאת מגילה בפורים לא יוכלו לעשות בין הכפרים הסעודה שלא יהי' להם פנאי. ואם כן מה חזית שהקדימו הקריאה יקדימו הסעודה ולא הקריאה ולא יצטרכו להקדים לעולם אלא יום אחד ולא יצטרכו לתקן להקדים שלשה ימים. אלא כמ"ש דטפי שייך הזמן המפורש בספר לעשי' ממה ששייך לקריאה וסעודה לא שייך להקדים כלל: ד) אך במה שכתב הר"ן דהא דעושין דוקא הסעודה לאחריהם ולא לפניהם משום דאכתי לא מטי זמן חיובא בחגיגה והקהל. קשה לי דהא בתשעה באב קאמר טעם בפני עצמו משום אקדומי פורענותא. ולא סגי לי' טעמא דלא מטי זמן חיובא דאיתא בגמרא בחגיגה והקהל ולומר בכולם חד טעמא. על כורחין דוקא חגיגה דמרבינן קרא לתשלומין כל שבעה וכן הקהל דיום ג' של חג נמי הוה אתחלתא דמועד. והוא זמן מצוה. אבל תשעה באב כך לי לאחר זמן כמו לפני זמן. ואם כן סעודת פורים אין מעלה בלאחריו יותר מלפניו: ה) ולפי עניות דעתי נראה ליישב. דהנה קשה לי בקושיית הש"ס ריש מגילה ואימא שיתסר הא אין מעבירין על המצוות [ומעביר מזמן לזמן חשיב מעביר כבדף ו'.] כיון שמותרין לקרות בזמנם אלא שהקילו חכמים, אם כן כשמעביר מזמן הקבוע אית בי' משום מעביר. ונראה דקושיית הש"ס הי' דנימא שזה קולא שהקילו חכמים על בני כפרים שיהי' מותרין להעביר על המצוה, אבל לא הקילו לקרות לפני הזמן דאז עדיין לא מטי זמן חיובא. שהרי גם לאחר התקנה מותרין לקרות בזמנו ויוצאין ידי חובת קריאה כבני העיר. ואם כן כשם שלא חל על בני עיר החיוב קודם הזמן, כמו כן על בני כפרים. והרי עושין המצוה בשעה שאינם בני חיובא מה שאין כן לאחר שעבר הזמן שלא אפשר להם עוד לקרות בזמנו. ועל כן מחויבין אז לקרות. זה קושיית הגמרא. ומשני ולא יעבור כתיב. והאי לא אינו לא תעשה מדרבנן [דאם כן בחשבם ז' מצוות דרבנן על תרי"ג להשלים מספר כת"ר. הא איכא נמי לא תעשה דלא יעבור] אך זה שלילה כמו הדל לא ימעיט שהוא שלילת קולת הדל שאין כאן קולא מחמת שהוא דל. וכמו לא תצא כצאת העבדים. וכמו לא יבקר הכהן לשער הצהוב. הכי נמי ולא יעבור שאין כאן קולא להעביר על המצוה. ועל כן מקדימין: ו) והנה זה כשחל פורים בחול שמותר לקרות בזמנו אך בחל בשבת שאי אפשר לקרות בזמנו. לכאורה קשה שיאחרו לאחר השבת. ומשום מעביר על המצוות ליכא כיון שבשבת אין זמן קריאה: ז) אך שתי תשובות בדבר. האחד כיון דבזמן תקנת אנשי כנסת הגדולה הי' קורין המגילה גם בשבת כמו שפירש"י (דף ה'.) דה"מ ערב שבת זמנם. ואם כן לא תקנו אנשי כנסת הגדולה זמן לאחר י"ד וט"ו. ואם כן אחר כך שנאסרה הקריאה בשבת אי אפשר להם לקרות רק קודם י"ד שתקנו אנשי כנסת הגדולה. ואין להקשות דכשחל י"ד בשבת יקראו בט"ו דהוי זמן למוקפין דלא קשיא די"ב וי"ג עדיפי דהוי זמן לפרזים עצמם אם לא יהי' בעיר עשרה בטלנין. הא חדא: ח) ועוד דאפילו כהאי גוונא שאסור לעשות בשעה שפוגע יש משום מעביר. וראי' מהא דאסור להניח בתיק של ראש קודם של יד שלא יפגע בשל ראש ויצטרך להעביר. אף שאסור להניח של ראש קודם של יד. מכל מקום חשיב מעביר ומשום שאם יניח של ראש מצוה הוא. הכי נמי אם יקרא המגילה בפורים שחל בשבת. נהי דעבר על גזירת חכמים. מכל מקום מצוה עבד. ט) אך בענין הסעודה שגם בימי אנשי כנסת הגדולה לא הי' נוהג בשבת. ושפיר תקנו זמן שאחר י"ד וט"ו ולית בי' משום מעביר שאי אפשר לקיים כלל