אבני נזר אורח חיים תקצ

שבעה. [ולב"ש מהאי טעמא עולת ראי' אפי' יום טוב אינו דוחה] והכי נמי מגילה כיון שאם לא ידחה שבת יתקיים המצוה לפני פורים בי"ג או בי"ב על כן אינו דוחה שבת. דמה לי אם אפשר לקיים אחר כך או לפניו. וכל שאפשר לעשותו מערב שבת אינו דוחה שבת: ה) אך יש לדחות ולומר כיון שמה שאין קורין המגילה בשבת אינו מתקנת אנשי כנסת הגדולה רק מתקנת חכמים שאחר אנשי כנסת הגדולה כמו שכתב רש"י (דף ה.) בד"ה ערב שבת זמנם. ואם כן אם יקראו לפני פורים לא יקיימו תקנת אנשי כנסת הגדולה שהוא דברי קבלה ועשאוהו כשל תורה ולדעת רבינו תם כל דברי קבלה כשל תורה דמיא] אבל ימים שלפניהם מתקנת חכמים שאחר אנשי כנסת הגדולה הוי חיוב דרבנן. והרי כל הקושיא כיון דעשאוהו כשל תורה ידחה. ולזה אינו מספיק התירוץ דאפשר בימים שלפניהם דימים שלפניהם לא יהי' כשל תורה. והרי החיוב תורה אי אפשר להתקיים מאתמול: ו) אך בהא דהמפרש ויוצא בשיירא קורין בי"ג וכתב בעה"מ בשם ר' אפרים ז"ל דווקא בי"ג דאיתא גם בזמן הזה כשחל בשבת אבל לא בי"א ובי"ב דהא בטלו להו ובעה"מ חולק דכדאי רע"ק שסובר שגם בזמן הזה יש הקדמת ימי הכניסה לסמוך עליו בשעת הדחק עיין שם. מכל מקום לחכמים [דקיימא לן כוותייהו] גם בעה"מ מודה]: ז) והנה לאחר שתקנו חכמים שאחר אנשי כנסת הגדולה שלא לקרות בשבת אף אם לא הי' מתקנים מחדש לקרותה מערב שבת. מכל מקום הי' הדין כמו במפרש ויוצא בשיירא. דכיון שאי אפשר להם לקרותה בזמנה מקדימין וקורין הכא נמי כיון שאי אפשר לקרותה בשבת מקדימין וקורין. אך הני מילי בזמן המקדש דזמנים המוקדמים שתקנו אנשי כנסת הגדולה קיימים. אבל בזמן הזה לולי התקנה שתקנו חכמים שאחר אנשי כנסת הגדולה לקרות קודם שבת לא יקדימו כמו מפרש ויוצא בשיירא דלא מקדמי בי"א ובי"ב כיון דבטלו להו. הכי נמי כשחל בשבת לא יקראו אף בי"ג כיון דזמנם שתקנו אנשי כנסת הגדולה בטלו. על כן הוצרכו לתקנת חכמים שאחריהם להקדים כשחל בשבת לבזמן הזה. דמחמת חיוב אנשי כנסת הגדולה לא הי' קורין מערב שבת רק מחמת תקנת חכמים שאחר אנשי כנסת הגדולה: ח) העולה מזה דכשחל בשבת שקורין מערב שבת יש חילוק בין בזמן המקדש לבזמן הזה. דבזמן המקדש הקריאה מערב שבת גם כן נחשב כשל תורה לדחות מצוות של תורה בפני' כמו הקריאה בזמנה. כיון שהחיוב בהקדמה גם כן מחמת דברי קבלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה. אבל בזמן הזה הקריאה מערב שבת הוא חיוב דרבנן לבד: ט) מעתה מיושבין דברי הרי"ף דבזמן המקדש לא קשיא שידחה שבת. כיון דאפשר בלא דיחוי. דכשלא ידחה שבת יהי' הקריאה מע"ש חשוב כמו מצוה של תורה. כמו הקריאה בשבת שחשוב כשל תורה אך בזמן הזה דהקריאה מע"ש מצוה דרבנן לבד קשה. ובזה אתי שפיר תירוץ הרי"ף דבזמן הזה הא לא בקיאין בקביעא דירחא: סימן תקיג. א) מגילה (דף ה.) ערב שבת זמנם פירש"י דזמנם משמע שהוא זמן הקבוע מאנשי כנסת הגדולה על כן קשיא לי' והא שבת זמנם הקבוע רק חכמים שלאחריהם תקנו משום דרבה. והקשה בטורי אבן דילמא כר' יוסף סבירא לי' דטעם דאין קורין בשבת משום דעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ולדידי' על כרחך אנשי כנסת הגדולה תקנו לקרות מע"ש דחכמים שלאחריהם לא יכלו לבטל כו' כיון דליכא דררא דאיסורא. דמה אולמא מצוות עשה דמתנות לאביונים ממצות עשה דקריאת מגילה ועוד כו' עיין שם: ב) ונראה לי לפי מה שכתבו הפוסקים ביוצא לדרך ואי אפשר לקרות בזמנו קורא בימים שלפני פורים מי"א ואילך כיון שתיקנו חכמים זמנים אלו לכפרים ועיר שאין שם עשרה בטלנין שקשה להם לקרות בזמנם קורין קודם לכן. הוא הדין היוצא לדרך שאי אפשר לו לקרות בזמנו וחל עליו חיוב אנשי כנסת הגדולה לקרותה קודם. על כן שפיר תקנו חכמים שלאחריהם שלא לקרותה בשבת רק בערב שבת. מה אמרת הא אין בית דין יכול לבטל כו' כיון דליכא דררא דאיסורא ומה אולמא דמתנות לאביונים ממגילה לא קשה מידי דכיון שתקנו שלא לקרותה בשבת ואי אפשר לקרות בשבת. שוב חל חיוב אנשי כנסת הגדולה לקרותה קודם. וזמנים הקודמים הם מתקנת אנשי כנסת הגדולה ורוה"ק כמו בזמנו. ולא יפסידו מצוות מגילה כלל. ושפיר תקנו כן משום מצוות מתנות לאביונים: ג) ואף שכתב בעה"מ בשם ר' אפרים דהאידנא דבטל קריאת הכפרים בי"א וי"ב. גם היוצא לדרך אינו קורא רק בי"ג משום שנשאר בשבת. ממילא קודם שתקנו חכמים שלאחריהם לקרות בשבת בטלו ימים שלפניהם לגמרי. ושוב לאחר שתקנו שלא לקרות בשבת אין בקריאה שמערב שבת מצוות אנשי כנסת הגדולה שנאמרה ברוח הקודש. ושפיר יפסידו עיקר חיוב קריאת מגילה שנאמרה ברוה"ק: ד) מכל מקום יש לומר דחכמים שתקנו שלא לקרות בשבת הי' בזמן הבית שהי' אז הקדמת יום הכניסה וחל חיוב אנשי כנסת הגדולה שאם יחול בשבת יקראו מערב שבת ואף אחר חורבן נשאר חיוב זה. דאף שעקרו חכמים אז הקדמת הכניסה משום שמסתכנין בה. מכל מקום חיוב זה שאם יחול בשבת יקראו מע"ש לא עקרו ונשאר חיוב אנשי כנסת הגדולה, ולא דמי ליוצא לדרך שהוא דבר מקרה ותחול בשעה שיוצא לדרך. בזה אמרינן שבטלו ימים הקודמין ולא יחול חיוב עליהן. מה שאין כן שבת שהוא דבר הקבוע שפעמים חל בשבת ומאז בזמן הבית חל החיוב, ובסי' הקדום בישוב שיטת הרי"ף ל כתבתי כן]: ה) ובמה שכתבתי מיושב קושיית הט"א על פרש"י בזמנה מתוך שהכל קורין בו איכא פרסומי ניסא ביחיד. אם כן מה מקשה הש"ס מערב שבת. הא בערב שבת הכל קורין ולמה שכתבתי דעיקר דקריאתם מערב שבת מעיקר חיוב אנשי כנסת הגדולה לקרות בכפרים. וכיון שתקנתם בכפרים אינו אלא בעשרה. ממילא אם קורא ביחיד אינו מקיים תקנת אנשי כנסת הגדולה כלל: