אבני נזר אורח חיים תקפט

באב הקשו בתוס' הא אין בית דין יכול לבטל אלא אם כן גדול וכו' ותירצו דלא רצה לבטל לגמרי רק מחומר שיש בו יותר משאר תענית. וקשה למסקנא דתשעה באב שנדחה הי' ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה. והא ודאי פירושו לגמרי הואיל ונדחה משבת לגמרי. והא אין בית דין יכולין לבטל אלא אם כן גדול וכו' וצריכין לומר דזה לא הי' מתקנת הנביאים. ומעיקר התקנה כשחל בשבת אין לו תשלומין. רק חכמי דורות שלאחריהם הם תקנו התשלומין כמו שכתבו תוס' לענין חומר שיש בו משאר תענית. מעתה גם תענית אסתר תחילת התקנה לא הי' אם יחול בשבת שידחה על יום ה' ושפיר צריך קרא לרבות. והי' בזה שלום: דברי דודך דורש שלומך והצלחתך הק' אברהם. סימן תקיא. א) שיטת בה"ג ותוס' דנשים מוציאות נשים אך אנשים משום דחיוב נשים משום שהיו באותו הנס אינו אלא בשמיעה ולא בקריאה. אבל אנשים חייבים בקריאה אלא ששומע כעונה: ב) להבין שורש הדברים אלה נראה. דהנה בסנהדרין (דף ע"ד:) דמקשה והא אסתר פרהסיא הוה ומשני אביי אסתר קרקע עולם היא. ואינו מובן. שהרי האשה חייבת גם כן מלקות וחטאת על כורחין משום דהנאה חשיב מעשה וכמו שכתבו התוס' בבא קמא (דף ל"ד.): ג) ואמרתי ליישב על פי מה שכתב רמב"ם פרק ה' מהלכות שבועות הלכה כ"ב דמה שאינו ידוע אלא לחכמים לא חשיב ניכר לג' בני אדם הכא נמי כיון דמה שהנאה חשובה מעשה אינו ידוע רק לחכמי התורה לא חשיב מעשה בפרהסיא. והכי נמי מה ששומע כעונה אין פרסום נס במה שהוא כעונה כיון שזה אינו ידוע לכל. ואף להשומע אם אינו חכם אינו יודע זה ולא הוי פרסום נס אפי' לו במה שחשוב קריאה על ידי ששומע כעונה. רק בשמיעתו לבד ואם כן כיון דקריאת מגילה משום פרסומי ניסא. לכאורה אין שום חיוב בקריאה רק בשמיעה. שאם הי' חייבין בקריאה לא היו יוצאין במה ששומע כעונה: ד) אך באמת יש בקריאת מגילה משום זכירת עמלק לזכור שהשנאה טמונה בלבם לדורותם. ועל כן ימח זכרם כדמוכח בירושלמי פרק קמא דמגילה הי' מצטערים על דבר הזה שאמרו אלה המצוות וכו' ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר היא מקרא מגילה עד שמצאו קרא דכתיב זכרון. והובא ברמב"ן פ' ואתחנן ועיין תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ז שפירש בזה דברי חדושי רמב"ן שכתב לאחר שהאיר הקב"ה עיניהם על חיוב מגילה. והר"ן השיג עליו שלא מצינו בגמ' רק על הכתיבה בספר וכתב התשב"ץ שדברי הרמב"ן ירושלמי היא [ולא כקרבן עדה שנדחק ליישב גם הירושלמי על הכתיבה] וכן משמע בש"ס דידן פרק בני העיר במה דאמרינן כי היכי דלא לקדים זכירה דעמלק לעשי' דפורים והיינו מדכתיב נזכרים ונעשים שמע מינה דהני זכירות דעמלק ודהמן חדא נינהו ולאו משום פרסום נס לבד קורין המגילה. על כן משום הזכירה חייב בקריאה אלא ששומע כעונה. אבל נשים לא מבעיא לדעת החינוך שאינם בחיוב זכירה דעמלק. אך חוץ מזה הלא זכירה דהמן דוגמת זכירה דעמלק שאינו זכירת הנס. רק מה שהי' רוצה לעשות לישראל. על כן אין לחייב הנשים משום שהיו באותו הנס ואין חיובם רק משום פרסום נס על כן אין חייבין בקריאה רק בשמיעה: ה) מכל מקום נראה ברור דאשה חרשת יוצאת בקריאה כמו איש חרש דבקריאה לבד נמי איכא פרסומי ניסא. ואם לא כן לא הי' חרש יכול להוציא אחרים. דלענין חיוב פרסומי ניסא לא הי' חשיב מחוייב בדבר. אלא ודאי בקריאה לבד הוי פרסומי ניסא. ואף אשה יוצאת בזה. ומה שאינה מוציאה את אנשים אף שהיא יוצאת גם כן בקריאה לבד. היינו משום דחיוב קריאה אינו חיוב גמור עלי' כמו על האנשים שהאנשים אינם יוצאים רק בקריאה ובשומע כעונה. והנשים אף בשמיעה לבד בלא שומע כעונה יוצאים. ואין הקריאה עלי' חיוב גמור. ודומה לזה שלהי פסחים בירך על הזבח לא פטר של פסח לר' ישמעאל משום דפסח בשפיכה דווקא וזבח אי בעי בזריקה אי בעי בשפיכה וחיוב שפיכה בפסח חיוב גמור אבל בירך על פסח פטר של זבח דאין שום חיוב על זבח יותר דזבח בשפיכה כמו פסח נמי יצא]: סימן תקיב. א) כתב הרי"ף פ"ק. גרסינן במס' סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת ביום טוב ראשון הלא מצוה מן התורה אפי' בגבולין. ואוקימנא משום דלא ידעינן בקביעא דירחא והיינו טעמא דמגילה. והשיג בעה"מ ז"ל פרק לולב וערבה דהא מגילה אינה מן התורה ואפי' בקיאין בקביעא דירחא לא דחי שבת ולא דחתה מגילה שבת מעולם אפי' בזמן המקדש שבקיאין בקביעא דירחא ולולב הי' דוחה אז שבת ועיין בר"ן שדחה ישוב רמב"ן ז"ל והוא ז"ל יישב דברי רי"ף כיון דצריך טעם דלא בקיאין ללולב וטעם זה מספיק גם למגילה כתב גם במגילה זה הטעם: ב) ולדידי אין זה מספיק. דהתינח אלו הי' טעם זה מספיק במגילה לכל הזמנים. אבל כיון שבזמן המקדש צריך לטעם דמדרבנן למה נאמר טעם חדש בזמן הזה. וזה עיקר השגת בעה"מ דמגילה מעולם לא דחתה שבת. וצריך לומר כיון דהרי"ף בהלכותיו אין לו עסק רק בדינים הנוהגים בזמן הזה ובזמה"ז הרי מספיק טעם שבלולב. והוא דוחק קצת: ג) ולפי עניות דעתי נראה ליישב דברי הרי"ף ברווחא בעז"ה. דהנה דעת הרמב"ם דמגילה דוחה עבודה וכן כל מצוות של תורה אפי' אי אפשר לקיים אחר כך. וכן דעת פסקי תוס' ריש ערכין וכן כתב הטורי אבן מעתה אין הטעם דמגילה דרבנן מספיק לענין דיחוי שבת מאחר שלענין דיחוי עבודה עשאוהו כשל תורה. על כן כתב הרי"ף הטעם משום דאין בקיאין: ד) אך קשה לפי זה בזמן המקדש דבקיאין בקבוע דירחא ידחה את השבת. ונראה ליישב שהרי חגיגה אינו דוחה שבת משום דיש לו תשלומין כל