אבני נזר אורח חיים נט

לבית הכנסת ובזה יפה השיב דאסור לנתוץ מחובר היינו שמפרק מחיבורו. אבל הכא בית הכנסת לחודי' וכלים לחודייהו ולא חשיב נתיצה עין שם. מכל מקום יש להביא ראי' סמוכין ליסוד שלו שאין איסור בחותך מקצת מתלוש מהא דמבואר בע"ז (דף י"ג:) דלנשר פרסות מארכובה ולמטה לית בי' משום לא תעשון ועל כרחך רק במחובר משום דזה שלוקח שם נתיצה עלי'. וכשמוכר זה שרי. ועוד כבר הורה זקן: טו) אך יותר ספק אצלי אם מותר להוריד אויר שלמעלה מקדושה חמורה לקדושה קלה. ומ"ש כבודו משום דאף אחר שיקיפו הגזוזטרא ישאר עלי' קדושת בית הכנסת. ודומה למ"ש המג"א סימן קנ"ד ס"ק י"ד דמותר להושיב שאר ספרים אצל ספר תורה, אינו דמיון כלל דשם משתמשין בי' עוד קדושה חמורה. אבל הכא הגג מפסיק שלא יחשב מתפללין בו עוד האנשים ומה בכך שישאר קדושתו עליו. הא ביומא (דף י"ב:) בגדי כהן גדול אסור שיעבוד בהם הדיוט דמעלין בקודש ולא מורידין. אף דהבגדים ישאר קדושה ראשונה עליהם. ואפילו בגדי כהונה שבלו מועלין בהן. אלא דמכל מקום בעוד שאין משתמשין בו קדושה חמורה אם ישמשו בו קדושה קלה לבד הוי הורדה. ואם הי' הדין דבעוד קדושה ראשונה עליו מותר להשתמש קדושה קלה, הי' מותר להניח ספרים בארון אפילו בזמן שאין ספר תורה בארון וזה פשוט. אך יש לומר לפי המבואר ספ"ו דעירובין חמשה חבורות ששבתו בטרקלין אחד וביניהם מחיצות שאין מגיעות לתקרה עירוב אחד לכולן דלא הוה הפסק וטרקלין אחד הוא. הכא נמי הואיל והגזוזטרא אינה מגיע עד כותל שכנגדה והמעקה אינה מגיע עד תקרת בית הכנסת. בית הכנסת אחת היא וכאילו האנשים מתפללין גם באויר הגזוזטרא. מיהו בש"ע סימן נ"ה סעיף י"ט לא משמע הכי מדהוצרך לומר שם משום דתיבה תשמיש בית הכנסת ובטל לבית הכנסת: טז) אך זה הדין תלוי במחלוקת הרמב"ן עם הר"ן. דרמב"ן פ' בני העיר סבירא לי' בית הכנסת חשובים תשמישי מצוה. והר"ן השיג על זה אלא דחכמים הטילו בה קדושה מדבריהם. ודעת רמב"ן שם לפי שיטתו כתב דמשנמלכו בני העיר שלא להשתמש בבית הכנסת זה עוד דינו כתשמישי מצוה לאחר זמן מצוותו עיין שם. ולפי זה נראה דבית המדרש שאסור לעשות בית הכנסת. אם נמלכו כל בני עיר היינו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר שלא יהי' עוד בית המדרש הוא כתשמישי מצוה לאחר זמן מצוותה. ואפילו להשתמש תשמיש חול מותר וכל שכן לעשות בית הכנסת [או יש לומר נפקא מינה אם אין להם בית המדרש אחר גם אין להם בית הכנסת אחר וכיון שבית המדרש גדול מבית הכנסת אסור] ועל כן בנידון דידן נמי אם יסכימו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר לעשות הגזוזטרא הרי האויר שלמעלה כתשמישי מצוה לאחר זמן מצוותם. אך לדעת הר"ן דחשיב תשמישי קדושה אין היתר: יז) והנה הי' אפשר לסמוך בשעת הדחק בדרבנן על הרמב"ן הנ"ל. הגם שהמג"א סימן קנ"ג ס"ק כ"ו כתב דמתנה דשרי היינו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר הוא כר"ן. דהרמב"ן לפי שיטתו הוצרך לפרש שלא במעמד אנשי העיר עיין שם בחי' רמב"ן ור"ן. מכל מקום ידוע דברי חכ"צ בתשו' דאפילו נגד הש"ע סומכין על יחיד נגד רבים בשעת הדחק. אך חדשות אני מגיד דרמב"ם במנין המצות לא תעשה ס"ה זה לשונו שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות או בתי מדרשות כו' מבואר שאסור מן התורה לאבדן שלא הי' כותב במנין המצוות מה שתקנו חכמים. ואמנם שהרמב"ם שם כתב גם כן ואין מאבדין כתבי הקודש ומפורש הלכה ז' הלכה ח' דהמאבדן מכין אותו מכות מרדות. והנראה דסבירא לי' שאסור מן התורה לאבדן אלא שאין לוקין עליהם. ודינו כמו אכילת חלב טמאה וביצת עוף טמא. ומקור לדבריו לא ידעתי. מכל מקום כן דעתו שבית הכנסת אסור לנתצו מן התורה ומשמע דסבירא לי' שיש בהם קדושה מן התורה: יח) ויש לדחות לדעת רש"י סוכה (דף ל"ז) הדס אסור להריח דילפינן מעצי סוכה דחל שם שמים עליהם כו'. ובתוס' שבת (דף כ"ב.) בהא דאבוהון דכולהון דם הא דלא קאמר אבוהון דכולהו עצי סוכה שאני סוכה דבמסתפק בהן איכא ביטול מצוה. הנה דילפינן כל תשמישי מצוה מסוכה דחל שם שמים עליהן. אלא דלענין דלאסור להסתפק מחלקים בין איכא ביטול מצוה. יש לומר הטעם משום דעצי סוכה הא ילפינן מחגיגה שהוא קדשים קלים שאין בהם איסור הנאה מן התורה. כמ"ש רש"י מנחות (דף ה':) דהמפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שראוין להביא שלמים פרש"י לא נהנין מדרבנן. וכן כתב הרב מלאדי בש"ע שלו או"ח סי' ל"ה בפשיטות יעוין שם. וכן הוא מסברא דאיסור קדשים דלית בהו מעילה מלא תוכל לאכול בשעריך נפקא ואכילה שמענו הנאה לא שמענו. לא מבעי' לחזקי'. אך אף לר"א דאמר כל מקום שנאמר לא יאכל כו' אף איסור הנאה במשמע, מכל מקום לא תוכל לאכול לא שמענו. אך בעצי סוכה במסתפק בהם איכא ביטול מצוה שסותר כל הסוכה אית בי' משום לא תעשון דומיא דחגיגה דההרגה אית בי' משום לא תעשון. ולפי זה כל תשמישי מצוה המאבדם לגמרי עובר עליהם משום לא תעשון. והוא הדין בית הכנסת. ותשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' תרנ"ג דבהדס להריח מועיל תנאי. ולא דמי לעצי סוכה דחג הסוכות לד' כתיב, יש לפרש גם כן משום דהדס במה במה שמריח ליכא ביטול מצוה. לפי זה יש לומר דהרמב"ם נמי מודה דאין בהם קדושה מן התורה על כל פנים. אך תשמיש מצוה על כל פנים הוא מן התורה ועובר עלי' משום לא תעשון. ואפי' אבן אחת כיון דמחובר הוא וכדברי תשו' הרי"מ סימן ב' והדברים עתיקין. מכל מקום פשטות דברי הרמב"ם דבית הכנסת יש בה קדושה מן התורה. ואם כן יש בו משום מעלין בקודש ולא מורידין: יט) אך עיקר דברי רמב"ן דפשיטא לי' בית הכנסת אם איתא שיש בו קדושה אין בו פדיון אזיל לטעמי' פ"ד דע"ז שהשיב שם על הבעה"מ. ואנכי רשמתי שם בגליון שדברי הבעה"מ ברורים, ושוב מצאתי כן בחתם סופר אורח חיים סימן ל"ח יעוין שם. ואין לכפול הדברים: כ) והנה קיימא לן הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל. ובזמן הזה דליכא פסידא להקדש אפילו לכתחילה. והשתא יש עצה שיחללו כל בית הכנסת על ארבעה זוזי. ואין הפסד שאחר שיבנו הגזוזטרא יחזרו ויתפללו בו. אך זאת להודיע שהחילול צריך להיות מדעת כל בני העיר. דהא דחללו על שוה פרוטה מחולל כתבו תוס' בתמורה (דף כ"ז:) דה"מ לא אמרינן דהיינו דווקא בעלים: