אבני נזר אורח חיים ס

כא) הגם דלכאורה יש לומר שעיר לויביטש הואיל ויש שמה יריד הגדול שמתקבצים שם מעלמא יחשב של כרכים שאין בני העיר לבד בעלים. הנה באור זרוע הביא ראי' גדולה מירושלמי באנשי אלכסנדרום דמשום שבנאוהו משלהם מכרוה ועשו בה כל צורכם. וזה פשוט בעיני שלא נתנו לה ממקומות אחרים. ואך אף להחולקים וכן הוא בש"ע דאפילו בנאוהו משלהם מכל מקום הקדשוה לדעת העולם. מכל מקום אין הפי' שנעשה ממש שלהם. רק שאין יכולין להפקיע הקדושה שמחמתם. כלשון התוס' חמורה קדושתם ואין יכולין למכרם. וכן בחי' רמב"ן לפי שיטתו דבית הכנסת חשוב תשמישי מצוה ושנמלכו למכרו הוה כתשמישי מצוה לאחר זמן מצוותם. אבל של כרכים אילו דעת הרחוקים להתפלל בו עדיין עיין שם. משמע שאינו שלהם ממש [דאם כן בפשיטות איך ימכור של אחרים] רק הקדש למצוות הכרכים גם כן ואסורים למחות בהם. דהוה כמו נדר לדבר מצוה שאסור לחזור ועל כן חשיב עוד בזמן מצוותם. מכל מקום מוכח דאינו שלהם ממש. וכן משמע במג"א סימן נ"ג ס"ק י"ב בחצירות השייכים לבית הכנסת וכן מקוה של רבים אמרי' מסתמא רבים נתנו לזה ואין יכולין למוכרן או לסוגרן. הרי דבאלו שהם חול אם לא נתנו רבים לזה מותר למוכרו וכיון שחשוב של אנשי העיר ממילא יכולים לחלל בפרוטה: כב) ועוד דבגמרא רחוב אין בו משום קדושה הואיל דבאקראי בעלמא מתפללין בו פרש"י אחת לחצי שנה. ואם כן שמתפללין בו הרחוקים ביריד אחת בשנה אינו גורם קדושה בבית הכנסת. והוי דומיא דמקוה וחצירות דכשאין נותנין הרחוקים יכולין בני העיר למכרן: כג) ובענין האפלת האור קצת. פשוט שמיעוט אינו יכול לעכב ובכל דברי ציבור הולכין אחר רוב כמ"ש הגמי"י פי"א מהלכות תפלה. אך באנשים שיש להם מקומות בבית הכנסת באותו צד שיסתתמו קצת החלונות אינו מועיל רוב אנשי הכנסת שאין מאפיל עליהם האור כל כך. ודומה לדין המבואר סימן קס"ב סעיף ז' בהג"ה בני הכנסת רוצים להוסיף ספסלים ועשיר שיש לו מקומות רבים טוען שמרבה עליו את הדרך או מיצר עליו את הדרך יכול למחות ואף שהם רוב. ומשמע דאפילו הי' לכולם בכלל יותר מקומות מזה העשיר לבד. מכל מקום לא אזלינן בתר רוב: כד) וע"ד לעשות חור בכותל מעבר לעבר כדי לקבוע כיור בעובי הכותל עצמו למען לא יחסום העוברים וצינור יוצא לחוץ לשפוך המים. לפענ"ד נראה בזה לאסור. ואף להמתירין לעשות חור לתחוב בו שטענדיר. כי כל כלי בית הכנסת כבית הכנסת כדאיתא בירושלמי הביאו הר"ן פ' בני העיר. אך כיור שהוא לרחוץ בו וזה אינו נצרך לעשות בבית הכנסת אין זה מכלל כלי בית הכנסת. אך החילול יתיר גם את זה: כה) גם מה שרוצים לעשות בית שער בפנים הנה בוודאי שזה הורדה גדולה אך גם זה יתיר החילול. ויען שכל ההיתר בכל הדברים הוא החילול צריך אני לברר יותר. דלכאורה יש לומר כיון שאחר כך שיהי' אויר שלמעלה חול. גם יהי' חור לכיור שהוא חול גם מקום הבית שער יחסר. יחשב פסידא להקדש ואסור. אך הא חזינן דהיכא שיש בית הכנסת אחרת מותר לסתור את זה. ולא התנו שיהי' בבית הכנסת אויר גדול כמו זה. ולא יהי' קטן ממדתו של זה. וכן יכולין למכור בית הכנסת אפי' למשתי בי' שיכרא כשיש להם בית הכנסת ולא חשיב פסידא להקדש. שמע מינה שכיון שאינו לגבוה כלל וממון הדיוט גמור הוא לא חשיב פסידא להקדש רק שלא יתבטל התמיד וכן בזה: כו) אך צריך שיהי' מדעת כל בני העיר היינו טובי עיר בפרסום אנשי העיר. ואין לסמוך על שזכות הוא להם כי בוודאי התפלה בבית הכנסת מביא קדושה לבית הכנסת. ובית הכנסת שהתפללו בו זה י"ח שנים ועתה יפקיעו קדושתו ויהי' כבית הכנסת חדש ולא יהי' בו קדושה כל כך אולי לא ניחא לבני עיר בכך. על כן אין לעשות זה רק מדעת בני עיר. כז) גם זאת נראה לי שיחללו רק על תנאי אם צריך חילול. כי יש צדדי היתר גם בלא חילול. ולמה יחללו להפקיע קדושתו כנ"ל שלא לצורך. רק אם צריך חילול יחול החילול מה שצריך לחלל כדי להתיר: נאום הק' אברהם. סימן לה כבוד הרב המאה"ג כו' מו"ה צבי הירש נ"י אבד"ק שפערוב. אשר ביקשו להכניס הכותל מערבי המפסקת בין הבית המדרש בין העזרת נשים לתוך בית המדרש להרחיב את העזרת נשים ולעומתו הכותל מזרחית לסותרה ולהרחיקה שתי אמות לצד חוץ להשלים השתי אמות שנחסרו לצד מערב. ומסופק כבודו אולי יש איסור מחמת הורדת הקדושה במערב מבית המדרש לעזרת נשים. ומחמת נתיצת כותל מערבית כיון שאינו לצורך בית המדרש רק לצורך עזרת נשים. ומסופק אם יתיר על ידי מכירה ושוב לחזור ולקנותה לצורך עזרת נשים: א) הנה לענין חשש השני מחמת איסור נתיצה אם יועיל היתר מכירה תלוי במחלוקת רמב"ן ור"ן דלרמב"ן מה שבית הכנסת יוצא לחולין על ידי מכירה משום דבשנמלכו בני העיר שלא להתפלל עוד בבית הכנסת הזה הוי כתשמישי מצוה לאחר זמן מצוותו [אבל בלא טעם זה הי' דינו כאבני היכל שנגממו שאין להם פדיון] אבל בנידון דידן שרוצים להעמיד כותל זה לאחר שתי אמות. הנה עוד רוצים בכותל זה לבית המדרש. ועדיין הוא בתוך זמן מצוותו. לא מהני מכירה לחושבו לאחר זמן מצוותו כיון שדעתם לחזור ולקנותו אך לר"ן דמהני פדיון ודאי מהני מכירה גם לאיסור נתיצה: ב) והנה נתיצה בבית הכנסת או בבית המדרש מבואר ברמב"ם במנין המצוות לא תעשה ס"ה שהיא דאורייתא וראוי לחוש לרמב"ן. אך ראיתי בתמים דעים לראב"ד סימן קט"ו וז"ל ודאי בבית הכנסת וכל הדומה לו שאין קדושתה מחמת עצחה ודאי יכולין בני העיר להפקיע מקדושתה ולפיכך העמידוה בספר תורה יע"ש. מבואר שגם בתשמישי קדושה יכולין להפקיע קדושתה ועל כרחך דנתחלל על ידי מכירה: ג) ויש לדחות ולומר תשמישי קדושה יש להם פדיון שדומים לכלי שרת שמעיקר הדין יש להם פדיון כמו שכתבו התוס' מעילה (דף י"ט) ד"ה מאי.