אבני נזר אורח חיים תקפח

בכסאו שאין מקבלין גרים מזרע עמלק] והרגו עד כאן הנה שאף גרים גמורים אין מקבלין מזרע עמלק. כל שכן קבלת ז' מצוות לבד: ה) אך לפי האמור יש ליישב על פי מה שכתב בתנא דבי אליהו פרק כ"ד שצוה אליפז לעמלק בנו שידע שעולם הבא אינו מתוקן אלא לישראל. לך וסייע אותם בחפירות בארות וכדומה ותזכה עמהם. כיון ששמע רישומו של דבר נעשה שונא ורודף לישראל עד כאן. הנה שזהו שורש חטא עמלק שאינו רוצה בשום אופן להיות נכנע לישראל. ועל כן אף שמתגייר. אין זה עוד הוכחה שרוצה בהכנעה. שהרי נעשה ישראל בעצמו ואין צריך להיות נכנע וטפל. ואם יזדמן שיראה מעלה בישראל מה שאין בו ובעל כרחו יצטרך להיות נכנע יהי' שונא ורודף כעמלק אביו. ועדיין אין לנו הוכחה שאיננו בכלל אוחזין מעשה אבותיהם. בידיהם. אך בשעת כיבוש שאז צריך לקבל עליו מסים ושיעבוד שיהיו נבזים ושפלים ולמטה ולא ירימו ראש בישראל וגם שיעבוד. הנה שמתרצה להיות נכנע זה אינו אוחז מעשה אבותיו בידו. ואין מחויב מיתה. סימן תקט. א) כתב החינוך סוף פרשת תצא שאין נשים מצוות במחיית עמלק רק זכרים שהם בני מלחמה [ועל כן גם בזכירה פטורות] ותמוה. שהרי בהריגת ז' עממים כתב במצוה תכ"ה שנוהג בזכרים ובנקיבות. וכבר רימז בזה המשנה למלך בהגהותיו: ב) והנראה בזה דהנה החינוך כתב שגם על כל יחיד יש חיוב אם בא לידו אחד מזרע עמלק שיהרגנו. וזה מצוי גם באשה כענין סיסרא ויעל. ולמה כתב שהמצוה רק בזכרים שהם בני מלחמה. אך יש לומר דהוי מצות עשה שהזמן גרמא שאינו בשבת דלא חמור חיוב מיתה דעמלק משאר חייבי מיתות שאין דוחין שבת. בשלמא בשעת מלחמה נאמר עד רדתה אפי' בשבת. אך כיון דלאו בנות מלחמה הן רק אם אם יבוא יחיד לידי' ואז לא ידחה שבת, וכיון דשבת לאו זמן מצוה זו בנשים חשוב שאינו זמנו כלל כדמוכח במשנה דכריתות פ"א בהמפלת אור לשמונים ואחד שמדמים ב"ה למפלת ביום שמונים שחל בשבת וב"ש לא השיבו רק משום ששבת ראוי לקרבן ציבור. אבל אם לא הי' חזי לשום קרבן הי' דומה ללילה. ואין להקשות כיון דזמן מצוה זו באנשים בשעת מלחמה. לא קשיא דקיימא לן נשים עם בפני עצמם. וכיון דלנשים אין מחיית עמלק כלל בשבת. לא חשיב לגבייהו זמן מצוה זו כלל והוה לגבייהו זמן גרמא [ועי' בספר הקנה בעניני מילה]: ג) אבל הריגת ז' עממים לא מבעיא לדעת הראשונים פרק קמא דקידושין דכשיש גם לא תעשה גם בעשה חייבין. הכא נמי הא איכא לא תעשה לא תחי' כל נשמה. אך גם לפי הנראה מפשט תוס' קידושין (דף ל"ד) להיפוך הלא הריגת ז' עממין הוא למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות. ודומה להריגת המזיקין. דחשיב מלאכה שאין צריכה לגופה דלרוב הפוסקים פטור והוא נוהג מן התורה גם בשבת: ד) ולכאורה יש לומר דכיון דהריגת ז' עממין נוהג בשבת. חשוב זמן מצוה גם לגבי הריגת עמלק. כמו שחשוב זמן קרבן יחיד משום שראוי לקרבן ציבור. אך אינו דמיון דהריגת עמלק על העבר לנקום ממנו והריגת ז' עממין על העתיד למען אשר לא ילמדו. ולאו בני בקתא חדא נינהו: סימן תקי. ב"ה יום ג' תצוה תרס"ג לפ"ק פה סאכטשאב שלום וכל טוב לכבוד בן אחי המופלג החריף הבקי מו"ה יצחק מנחם נרו יאיר משעדליץ: א) אשר הקשית להרא"ש בשם רבינו תם שפירש י"ג זמן קהילה לכל הוא שהכל מתאספין לומר סליחות בתענית אסתר. אם כן י"א נמי כיון שחל פורים ביום א' ונדחה התענית ליום ה'. י"א נמי לא צריך קרא עכ"ד: ב) הנה הר"ן ז"ל הביא דברי הרבינו תם באופן אחר זמן קהילה לכל הוא בימי מרדכי ואסתר שהיו מתענין ביום המלחמה כמו שהי' מתענין במלחמת עמלק הראשונה בימי משה. אך פירוש הרא"ש משום תענית אסתר שתלוי במנהג קשה וכי משום זה לא צריך קרא הרי אז עדיין לא הוקבע המנהג. וצריך לומר שדעת הרא"ש כמ"ש הר"ן סוף פרק ב' דתענית בשם ראב"ד כאשר קיבלו עליהם דברי הצומות וזעקתם כשם שקיבלו עליהם להתענות בי"ג כך קיבלו עליהם לעשות יום טוב בי"ד והוא חיוב גמור מדברי קבלה להתענות בי"ג: ג) והנה הא ודאי אין החיוב מדברי קבלה בנדחה שהרי בהא דרבי ביקש לעקור תשעה