אבני נזר אורח חיים תקפז

כתב דאינו חותם אלא בשבת לבד דלא עדיפא משלש תפלות הקבועות בו דאינו חותם בשל ראש חודש אלא שמזכיר רק באמצע ברכת רצה. ומבואר מדבריו דאף שהי' יכול לחתום בשבת ובראש חודש ולא הי' צריך להוסיף ברכה בשביל ראש חודש ואינו דומה ליעלה ויבא שאין יכול לחתום בהמחזיר שכינתו לציון ובמקדש ראשי חדשים יחד] אף על פי כן אינו חותם רק בשל שבת לבד. ולכאורה קשה דהא אמרינן בברכות דאם שכח יעלה ויבא בברכת המזון ונזכר קודם שפתח בהטוב והמטיב דמברך ברכה בשביל ראש חודש. ופסק שם הרא"ש דחותם בה גם כן. ומאי שנא הכא דאינו חותם בשל ראש חודש. וצריך לומר כמו שכתב הבית יוסף בשם הרשב"א בטעמא דצריך לומר הברכה בשם ומלכות אף דיעלה ויבא אומרה בלא שם ומלכות. דשאני יעלה ויבא דאומרה באמצע ברכה שיש בה שם ומלכות. וע"כ הכא אינו צריך לחתום כיון שאומרה באמצע ברכה שיש בה חתימה אבל התם אם לא יחתום לא יהא בברכה חתימה כלל על כן צריך לחתום בשל ראש חודש: יג) ולפי זה לא קשה מידי מה שהקשה המגן אברהם סימן קפ"ח על המחבר שפסק דאם שכח להזכיר של שבת ושל ראש חודש דכוללם שניהם בברכה אחת וחותם בשל שבת לבד והקשה המגן אברהם כיון דלהרא"ש צריך לחתום בשל ראש חודש ולדעת החולקים אין הפסד אם יאמר אחר שסיים מקדש השבת וראשי חדשים ולמה לא יזכיר לצאת ידי הרא"ש ומה שתי' באבן העוזר מדברי התרומת הדשן. אינו. דהתרומת הדשן לא אמר רק להוסיף באמצע ברכה. אך להנ"ל ניחא דבזה אף הרא"ש מודה דאינו חותם בשל ראש חודש כיון דיש בברכה חתימה בשל שבת די בכך דמוכח בהרא"ש בשמעתין כנ"ל: יד) בשלחן ערוך סימן תרפ"ב סעיף א' פסק דאם שכח לומר על הניסים בברכת המזון כל זמן שלא אמר השם אפילו אמר כבר ברוך אתה כל זמן שלא אמר השם חוזר. ותמוה לי דהא כתבו התוספות סוף פרק תפלת השחר דאם שכח לומר על הניסים בתפלה או יעלה ויבא בראש חודש ערבית ונזכר לאחר שגמר הברכה שצריך להזכיר בה אף שעדיין לא התחיל ברכה אחרת אינו אומר שם על הנסים או יעלה ויבא. ואינו דומה לנזכר בברכת המזון בין בונה ירושלים להטוב והמטיב דהתם ליכא חשש הפסק כיון שגמר הג' ברכות שהם עיקר ברכת המזון מה שאין כן בתפלה אם יחזור במקום שאמרו אין מחזירין הוי הפסק עיין שם היטב. וכן פסק בשלחן ערוך בכ"מ. הרי דאף דלולי חשש הפסק הי' מחויב להזכיר דהא בברכת המזון כשנזכר בין בונה ירושלים להטוב והמטיב מזכיר שם של ראש חודש והוא חיוב מכל מקום משום הפסק אינו מזכיר בעל הנסים שהוא רשות ומדינא אינו מזכיר. כל שכן שאינו חוזר אף שלא אמר השם משום הפסק שע"כ יצטרך לומר פעם שנית שני תיבות ברוך אתה ונמצא שברוך אתה שאמר בתחילה הוי הפסק: טו) ואפשר לומר דגם מה שאמר על הנסים במקום הראוי הוי הפסק ואף על פי כן נתנו רשות להזכיר דחיובו גדול מחויב אם שכח יעלה ויבא ונזכר בין בונה ירושלים להטוב והמטיב. ומכל מקום לא חייבו להזכיר כמו בראש חודש הנ"ל משום הפסק ומכל מקום כיון דחיובו תמיד מהתם נתנו רשות להזכיר ולא דמי לשכח יעלה ויבא בראש חודש ערבית ונזכר בין רצה למודים דאסור להזכיר כמו שכתבו התוספות שם. ולפי זה יש לפרש הא דאמר בגמרא כיון דמדרבנן לא מדכרינן פי' דמשום חנוכה דרבנן לא מפסקינן בברכת המזון דאורייתא. והשתא ניחא דבתפלה לא מבעי' לי' כיון דתפלה הוא גם כן מדרבנן וצריך עיון בזה: סימן תקח. הלכות מגילה א) דעת הרמב"ם דז' אומות ועמלק אם השלימו מקבלין אותם. היינו שמקבלין ז' מצוות ומסים ושיעבוד. ומה שהערימו יושבי גבעון מפני שרצו שיכרות להם יהושע ברית: ב) וקשה לי דאף אם בז' אומות מועיל השלמה. מכל מקום בעמלק מנין. שהרי בסוטה (דף מ"ה:) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות הא למדת שאם הי' חוזרין בתשובה מקבלין אותם. ודעת רש"י שם דקאי על אותם שבחוץ לארץ. ודעת התוספות שם דאפילו אותם שבארץ ישראל רק קודם שהתחילו במלחמה. והרמב"ם נהי שמפרש דאפילו אותם שבארץ ישראל ואפי' לאחר המלחמה. ולא נאמר לא תחי' כל נשמה רק אם לא השלימו. מכל מקום מדאיצטריך קרא בשבעה אומות ממילא בעמלק דליכא קרא מנלן. ואין לומר דילפינן עמלק משבעה אומות. דליתא דשאני שבעה אומות דטעם שמחרימין אותם כדי שלא ילמדו לעשות. אבל עמלק שאינו בארץ ישראל וטעם מחייתו משום ויבא עמלק וגו' מנלן דמהני השלמה ותשובה: ג) והנראה לי בזה דשניא ז' אומות שחוטאים בעצמם ועושים כל התועבות ונתחייבו מיתה. והוה אמינא שלא יועיל תשובה. כמו כל חייבי מיתות בית דין שאין נפטרים מחיובם על ידי תשובה, אבל זרע עמלק שנענשין בעון אבותם. ולכאורה הא כתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. אך שגלוי וידוע לפני הקב"ה ששנאתם טמונה בלבם. פוק חזי מעשה המן האגגי. ובאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כתיב פוקד עון אבות על בנים. אבל אם עשו תשובה וקיבלו שבע מצוות. הא אין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. ושוב אין נענשין בעון אבותם) ד) ובמה שכתבתי יש ליישב מה דקשה על הרמב"ם ז"ל ממכילתא סוף פרשת בשלח בשעה שבא המבשר ממיתת שאול ואמר גר עמלקי אנכי. באותה שעה נזכר לדוד מה שנאמר למשה רבינו אם יבוא מכל האומות שבעולם והתגייר שיקבלוהו ומביתו [היינו מבית עמלק] שלא יקבלוהו [וכן הוא בפרקי דר' אליעזר שנשבע הקב"ה