אבני נזר אורח חיים תקפו

ה) נחזור לענינינו דבתפלה פשיטא דצריך לומר על הנסים דחובת חנוכה היא כנ"ל. וזה שכתב רש"י דעיקר מילתא דחנוכה כו'. ופשיטא דקבעוה בתפלה. דברכת הודאה לא נקרא רק ברכת מודים דמסיים בהודאה וזהו שם הברכה. מה שאין כן בברכת המזון. וזה מבואר בדברי רש"י שכתב מה תפלה בברכת הודאה ובברכת המזון כתב בהודאה בברכת הארץ. והנה לשיטת רש"י לכאורה נראה דבפורים הבעיא בתפלה כמו בברכת המזון דשם לא היתה התקנה לומר על הנסים רק משום דצריך להזכיר מעין המאורע שוב יש להסתפק כיון דמדרבנן כו' והא דלא בעי בפורים משום דבחנוכה קאי: ו) אך בתוספתא שהביאו התוספות מפורש דאף בפורים מזכיר על הנסים בתפלה. וצריך לומר דגם בפורים תקנו לומר על הנסים בהודאה. ובתוס' כתבו דבתפלה איכא פרסומי ניסא טפי משום דבציבור היא ע"כ פשיטא לי' בתפלה דמזכיר. והא דלא כתבו בפשטות דבתפלה פשיטא לי' דמזכיר אף דמדרבנן כמו תענית ומעמדות דמזכיר בתפלה. ועיין בתוספות ד"ה דתני ודו"ק. דמכל מקום הוה לי' למבעי ולמפשט כדבעי בראש חודש ולפי זה נראה פשוט דאף להתוספות אפילו אם מתפלל ביחיד חייב לומר על הניסים בתפלה כמו בתענית ומעמדות דחייב להזכיר בתפילה אפילו בלא טעמא דפרסומי ניסא: ז) ויש לעיין. התוספות למה הוצרכו לטעם זה דהא ודאי דצריך לומר על הנסים דהא קבעום ימים טובים בהודאה. ומסברא ודאי תפלה חמיר כדחזינן ביעלה ויבא דבתפלה מחזירין אותו ובברכת המזון אין מחזירין אותו משום דאי בעי לא אכיל כדאמרינן בברכות (דף מ"ט ע"ב). ונראה דהתוספות סבירא להו דדוקא לאחר שתקנו חכמים להזכיר. החיוב בתפלה חמיר משום דלא מצי פטר נפשי' מהזכרה. מה שאין כן לענין תחילת התקנה וקל להבין עוד נראה לי דאם נאמר דהתקנה יהי' לומר על הניסים בברכת המזון יהי' מחויב לאכול כדי לומר על הניסים כיון דחובת חנוכה הוא לומר על הניסים ואינו דומה לשאר מעין המאורע וכמו שכתבתי לעיל ברש"י וזה רחוק]: ח) אמנם לולי פירושם הי' נראה לי פירוש אחר בגמ' ברכות דכיון דאי בעי לא אכיל אין הזכרה דברכת המזון חיוב חמיר כל כך וראי' לזה דאם לא כן קשה מה בכך דאי בעי לא אכיל מכל מקום השתא דאכיל מחויב הוא. וכמו שכתבו התוספות והרא"ש לענין שיכול האחד לפטור את חבירו מברכת המזון דאינו דומה לברכת הנהנין דלאו ערבין זה לזה דאי בעי לא אכיל. דכיון דכבר אכל מחויב היא ודומה לשאר ברכות מחוייבות. עיין בתוס' ברכות (דף מ"ח ע"א) סוף ד"ה עד שיאכל כזית דגן ובהרא"ש שם. אבל לפי מה שכתבתי ניחא דהא אמרינן לקמן המפטיר בנביא בשבת אין צריך להזכיר של ר"ח שאלמלא שבת אין נביא בראש חודש. וקיימא לן הכי אף דקיימא לן כר' יהושע בן לוי דאמר יום הוא שנתחייב בארבע תפלות דשאני הכא דנביא בראש חודש ליכא כלל כמ"ש הר"מ וכן פסק בשלחן ערוך. והכא נמי אלמלא שאכל ליכא חיוב ברכת המזון ואין החיוב ברכת המזון בא על ידי ראש חודש לבד, דמצד ראש חודש ליכא חיוב ברור רק על ידי האכילה ולולי שאכל ליכא חיוב ברור כלל ביום זה. ולכתחילה מחויב להזכיר דמכל מקום ביום ראש חודש יש אפשרות חיוב דאי בעי אכיל ולא דמי למפטיר בראש חודש דאי אפשר שיתחייב כלל בלא השבת. רק לענין מחזירין אותו בעינן דוקא חיוב ודאי וזה בא רק מחמת שאכל מכבר לא מחמת היום לבד ועל כן אין מחזירין אותו: ט) ובזה ניחא ליישב קושיית הרא"ש דביום טוב אמר שם דמחזירין משום דמחויב לאכול. ובסוכה משמע דאין חיוב בסוכות רק בלילה ראשונה, משום סוכה וע"כ ביום מיירי דומיא דראש חודש דמיירי ביום. דבלילה אפילו בתפלה אין מחזירין בראש חודש דאין מקדשין החדש בלילה. ולמ"ש ניחא דכיון דאיכא חיוב ביום זה שוב אפי' בשאר סעודות דאין חיוב רק מחמת אכילה מחזירין אותו. דומיא דיום הוא שנתחייב בד' תפלות כיון דאיכא תפלה ביום זה. והכא נמי איכא חיוב ברכת המזון ביום זה בלילה מחמת סוכה ולילה מהני ליום דהא אמר יום הוא שנתחייב בארבע תפלות ובלא תפלת לילה ליכא אלא שלש בשבת או ראש חודש של חנוכה. ולפי זה למה דקיימא דבכל יום טוב איכא חיוב שני סעודות. נראה דאף אם יאכל עוד כמה פעמים מחזירין אותו כיון דאיכא חיוב ברכת המזון ביום זה. וניחא דהש"ס מילתא דפסיקא נקט דבשבת ויום טוב לעולם מחזירין אותו:. י) ונראה לי דמה שהתוספות שם לא כתבו כן משום דסבירא להו כה"ר יוסף [ועיין בטור סימן קפ"ח ובמגן אברהם שם סע"ק י"ב ובלבושי שרד שם. המגי'] שהביא הטור דמשום יום שנתחייב בארבע תפלות אין מחזירין. וכן כתב המרדכי [ועיין בבית יוסף סימן תרכ"ג ובמגן אברהם שם סע"ק ב'. המגיה] בשמעתין והרשב"א דסבירא לי' בתשובה דאם שכח יעלה ויבא בשבת של ראש חודש מחזירין אותו. ומוכח דסבירא ליה דמשום הא מחזירין שהרי שם חיוב אכילה משום שבת. ואף על פי כן כתב בפרק שלשה שאכלו דבשבת בסעודה שלישית אין מחזירין אותו. לא קשה מידי דע"כ סובר כהרא"ש ורש"י בשמעתין דאף דבראש חודש ליכא חיוב כלל אף על פי כן מהני הא דמחויב משום שבת. ואם כן אין חילוק בין ראש חודש דעלמא לסעודה שלישית דשבת כמובן. אולם לדעת הפוסקים דמפטיר בנביא אין צריך להזכיר של ראש חודש. ופוסקים יום הוא שנתחייב בד' תפלות מחזירין יש לומר כמו שכתבתי ודו"ק: יא) הא דאמר ר' יהושע בן לוי יום הוא שנתחייב בד' תפלות אף דבהדי תפלת ערבית איכא ה' ביום הכיפורים ולעיל בבעיא דמהו להזכיר חנוכה במוספין קאמר יום שנתחייב בד' תפלות וקחשיב תפלת ערבית נראה לי דריב"ל לשיטתי' דסבירא לי' ריש פרק תפלת השחר תפלות כנגד תמידין תקנום. ותפלות ערבית כנגד איברים ופדרים שניתותרו מביום. וע"כ תפלת ערבית שייך ליום שלפניו ועל כן לא חשיב תפלת ערבית של כניסת שבת שאינו שייך ליום שבת. ושל מוצאי שבת לא כיון שאינו מזכיר בה של שבת. ואין להקשות לומר לפי מה שכתבתי דתפלת ערבית שייך ליום שלפניו אמאי אין מזכיר בשל מוצאי שבת ומזכיר בשל כניסת שבת איפכא מבעי לי' לא קשה מידי דהא אם שכח מנחה מתפלל במוצאי שבת שתים של חול. אף דהתפלה הוא חובת יום אתמול מכל מקום אזלינן בתר השעה שמתפללה. כל שכן בנידון דידן שהיא חובת עכשיו אלא שהיא בכלל יום שלפניו, וכמו שהיא בקדשים שהלילה הולך אחר היום: יב) הרא"ש בשמעתין פסק דהמפטיר בנביא בשבת צריך להזכיר של ראש חודש, ומכל מקום