אבני נזר אורח חיים תקפה

למימר מאן דאית לי' עשרה בנים לא ליסקו האידנא ה' ולמחר ה'. פשיטא הי מינייהו משוית להו פושעים הי מינייהו משוית להו זריזין. הרי דקרי להו רק זריזין שמע מינה דבמאחר אין בו אלא משום זריזות לבד. ולא ידענא מאי קאמר דהא קרי להני דמאחרי פושעים ושם על כרחך יש איסור אחר משום נוגי ממועד אספתי כדאיתא בחגיגה: ז) עוד ראיתי שם שהביא ראי' לסברתו מדלא הביא הש"ס שם במגילה לדריש לקיש ובכל דוכתא מייתי לדריש לקיש שמע מינה דהכא אין ענין לדריש לקיש רק הלשון אחד והענין מתחלף. ובמחכת"ה נעלם ממנו סוגיא דמנחות (דף ס"ד ע"ב) מצוות העומר להביא מן הקרוב לירושלים ומפורש בש"ס הטעם משום דאין מעבירין על המצוות. ושם יש העברת מקומו ולא מייתי לדריש לקיש: ח) מיהו בההיא דחגיגה מספקא לי אם יש בו משום אין מעבירין. וטעמא דידי מדאמרינן בזבחים (דף צ"ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך הכתוב עשאן כולן בוקר אחד. ואף דפריך עלה וכי אין נותר ברגל. מכל מקום כתבו התוספות בראש השנה (דף ה') דיתכן דלענין קרבנות הרגל עשאן כולן כיום אחד. ואם כן הוה כמביא באותו יום [והחילוק בין אותו יום ליום אחר יתבאר לקמן]: ט) עוד יש לי ליתן טעם שלא יחשב מעביר כיון דכולן תשלומין דראשון ואפילו הביאן ביום אחר כאלו הביאן בראשון ולאו מעביר הוא ודו"ק. אך זה אינו דמכל מקום שנותק מאותו יום ליום אחר הוי מעביר ומה שמשלים אחר כך והוא כחוזר לאותו יום מכל מקום הוי מעביר כמו בעובר ממקום למקום וחוזר אחר כך למקום הראשון: י) חוזרני לדבריי שחילקתי בין מעביר ליום אחר דאסור מדר"ל בין מאחר רק לאחר שעה והטעם דכל היום הכל זמן אחד מה שאין כן יום אחר וראי' לזה מדברי הש"ס ר"ה כיון שעברו שלשה רגלים בכל יום עובר עליו בבל תאחר לא אמר בכל שעה עובר בבל תאחר דלא הוי איחור אלא ביום, וכן לשון הרמב"ם בהלכות מילה פרק א'. משיגדיל כל יום שעובר עליו ואינו מל עצמו עובר בעשה. ובמנחות (דף מ"ח) עמוד חטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן עמוד חטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן ופריך ובחדא מילתא מי אמר והתניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן אם הי' שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב ואמאי לימא עמוד חטא בשביל שתזכה. עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינן. הנה המקשן הי' סובר דכיון דבקדשים הלילה הולך אחר היום כיום אחד די והוי חדא מילתא ומשני דמכל מקום כיון דהשתא שבת ובערב חול כשני דברים דמי. ואין חוטאין בזה לזכות בזה. ומכל מקום נראה מכאן גם כן דזמן אחר כדבר אחר דמי: יא) והנה מסוגיא זו גם כן ראי' למה שחילקתי תחילה בין מעביר מנר חנוכה זה לברך על נר אחר בין מעביר מלברך על הסוכה בשעת עשייתה כדי לברך עלי' אחר כך אכסא דקידושא דבסוכה הוא מעביר כדי לזכות באותו דבר עצמו דמותר ובנר חנוכה הוא לזכות בנר אחר כנ"ל ודו"ק: יב) ואין להביא ראי' דמותר להעביר על המצוה כדי לעשות המצוה בשלימות יותר מהא דמגילה (דף ו':) דמפרש טעמא דקורין המגילה באדר השני משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף. הרי דמעבירין משום זה מאדר ראשון. לא קשה מידי דהתם תקנו חכמים משום זה הזמן קריאה באדר ב'. ושוב לא הוי מעביר כלל. ופשוט: סימן תקז. א) שבת (דף כ"ד ע"א) איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן. ומפרש"י נראה דבתפלה לא מבעיא לי' דפשיטא לי' דהא דקבעום ימים טובים בהלל ובהודאה פירוש שקבעו על הנסים בברכת הודאה זה פירוש בהודאה וברכת הודאה לא מצינו אלא בתפלה דברכה שניה שבברכת המזון ברכת הארץ מקריא. ומכל מקום מבעיא לי' דנהי דחכמים לא תקנו בברכת המזון מכל מקום יהי' מחויב להזכיר כמו שצריך להזכיר כל מעין המאורע. רק בתפלה מלתא אחרימא דהוא חובת חנוכה [לומר על הנסים אלא שקבעוה בהודאה] כמו הלל ולא כשאר מעין המאורע שהוא חובת התפלה או הברכת המזון: ב) וראי' דהא אם שכח לומר יעלה ויבא במנחה של ראש חודש מתפלל ערבית שתים אף שבערבית לא יאמר יעלה ויבא. מכל מקום צריך לחזור ולהתפלל כיון דלא יצא ידי תפלה במה שהתפלל ביום בלא יעלה ויבא: ג)ומהאי טעמא ניחא לי הא דאם שכח להזכיר של שבת ערבית דפשוט דצריך לחזור להתפלל. ולא מדמינן להבדלה דאם שכח להבדיל בתפלה דאין מחזירין אותו כיון שיכול להבדיל על הכוס. והכא נמי הרי הוא מזכיר בלאו הכי בקידוש. דשאני הבדלה שאינו חובת התפלה כשאר מעין המאורע כיון שעתה הוא חול רק החיוב להבדיל וקבעוה בתפלה בחונן הדעת. וע"כ אין מחזירין אותו כיון שיכול להבדיל על הכוס. מה שאין כן בתפלה של שבת נהי דידי קידוש יצא מכל מקום ידי תפלה לא יצא שלא הזכיר בה מעין המאורע של שבת, וכמו בראש חודש דאף על גב דליכא חיוב לקדש מכל מקום צריך להזכיר מעין המאורע וכל זה פשוט: ד) ומהאי טעמא תמוה לי על המגן אברהם סימן קפ"ח סקי"ג שכתב דאם שכח בברכת המזון של שבת וראש חודש רצה לבד ויעלה ויבא לא שכח ופתח בהטוב והמטיב דצריך לחזור לראש דצריך להזכיר נמי של ראש חודש דמכל מקום הרי מחויב בברכת המזון משום שבת ודומיא דיום שנתחייב בארבע תפלות אבל בחנוכה כיון דמדינא אינו צריך להזכיר לא יזכיר בברכת המזון הב' של חנוכה עיין שם, ותמוה לי דלמה לי טעמא דיום שנתחייב בארבע תפלות תיפוק לי' דהוה כאילו לא בירך כלל ולא משום שבת לחוד צריך לחזור ולברך שהרי בתפלה אם לא הזכיר בתפלה במנחה של שבת צריך להתפלל ערבית שתים אף שבערבית לא יזכיר של שבת. דמכל מקום צריך לחזור משום דלא יצא ידי תפלה וכיון דצריך לברך משום חיוב ברכת המזון אפילו בלא שבת פשוט דצריך להזכיר גם של ראש חודש והוא הדין על הנסים: