אבני נזר אורח חיים תקפד

לאחר שעה לא חשוב נר ראשון לגמרי ואם כן מוכח שלא הצריכה תורה כל האש ממזבח החיצון. יש לדחות דהתם קאי לענין מוציא שלהבת לרשות הרבים דמוקי לה במס' ביצה (דף ל"ט) דשייפי' למנא משחא ואחלי בי' נורא או בהוציאו בקיסם ולית שיעורא במנא ובקיסם רק משום שלהבת חייב, על כן פריך שפיר דהאי שלהבת אחרינא ומשום קיסם לחוד לא מחייב. אבל באש שלקח ממזבח החיצון הלא השלהבת שבא אחר כך הכל מכח האש שלקח ממזבח החיצון ולא ניתוסף דבר מבחוץ רק שמתחילה הי' גחלת ועכשיו נעשה שלהבת. והרי בין גחלת בין שלהבת אש מיקרי ואם כן הוא אותו האש שלקח ממזבח ומה בכך שנשתנה מגחלת לשלהבת. ודווקא במוציא בקיסם מקשה שפיר דאותו שלהבת שהניח בשעת עקירה הי' קיסם ולא מחייב עליו ואם כן במדליק על ידי קינסא דאותו קינסא לא הי' במזבח החיצון שפיר יש לומר דלא חשוב ממזבח החיצון אך סוגיית הגמ' דס"ד דמדליק על ידי קינסא על כרחך לומר כמו שכתבתי]: י) ובזה יתיישב הקושיא ממנורה לעיל אות ב'. דהנה צריך לומר לשיטת רש"י הנחה עושה מצוה מניח תחילה וזה עיקר מצוה והדלקה שאחר כך סגי אפילו בחרש שוטה וקטן דלאו מצוה היא כולי האי ומשמע דילפינן לה ממנורה דהנחה עבודה והדלקה שאחר כך לאו עבודה וכשירה [ובמקום אחר ביארתי בטוב טעם טעמא דקיימא לן הדלקה עושה מצוה] בזר וצריך להבין מ"ט אין מדליקין מנר לנר דהדלקה לאו מצוה היא כולי האי הא גם נר ראשון שדולק לאו מצוה כולי האי שכבר קיים מצותו בהנחה. וצריך לומר דכשמדליק בנר חשיב משתמש בשמן שבנר כיון שהוא בעין בשעת הדלקה ומהאי טעמא פירש רש"י אכחושי מצוה שנראה כשואב מלחלוחית שמנו. ועי' בתוס' פסחים (דף כ"ב ע"ב) בד"ה מניין והשמן שבנר הוא עיקר מצוה שבו הי' הנחה ועל כן הוא משתמש מהנחה עיקר מצוה להדלקה דלאו עיקר מצוה. והתינח בנר חנוכה. אבל במנורה אין לאסור משום שמשתמש בשמן שבנר שהניח להדלקה שהרי מה שכשר להדליק במנורה הוא רק משום שהדליקו בתחילה מאש מזבח חיצון ויש בו מאש מזבח החיצון וא"כ הוא משמש רק בשלהבת שיש בו ממזבח חיצון אבל לא בשמן שלא הי' במזבח חיצון וזה אין צורך אליו אל המצוה וכל כוונתו ומחשבתו רק להדליק מאש מזבח החיצון שיש בשלהבת וזה אינו מצוה יותר מהדלקה שמדליק עכשיו ודו"ק היטב: סימן תקו. א) שבת (דף כ"ג ע"א) רב ירמי' אמר הרואה נר חנוכה צריך לברך. פירש"י למי שלא הדליק עדיין בביתו. משמע מלשונו דאפילו עתיד להדליק בביתו מברך. וחילקו עליו דימתין עד הדלקה דומיא דר' כהנא מסדר לכולהו אכסא דקדושא סוכה (דף מ"ו ע"א) [ועי' בב"ח סי' תרע"ו]: ב) ולפי עניות דעתי נראין דברי רש"י משום דאסור לעבור מנר שרואה מלברך עליו דאין מעבירין על המצות. ובמצוה דאורייתא היא איסור תורה כדמוכח מקושיית התוס' בכמה מקומות בש"ס למה לי קרא דאל פתח אהל מועד תיפוק לי' דאין מעבירין וכו']. ואף דבעושה סוכה והולך ממנה ואינו מברך זמן נמי חשיב מעביר על המצוה אף שחזר אלי' אחר כך. כדמוכח ביומא בדישון מזבח הפנימי קודם להטבת שתי נרות משום דאין מעבירין. ומכל מקום מסדר לכולהו אכסא דקידושא. נראה לי דהתם היינו טעמא דמכל מקום כיון דטפי עדיף אכסא דקידושא מותר לעבור כיון דפגם באותו סוכה שמעביר ממנה ומתקן באותה סוכה עצמה כשחוזר ומברך עלי' אכסא דקידושא. מה שאין כן בנר חנוכה שמעביר מנר זה ומברך על נר אחר ואין התיקון באותו נר. ודומה להא דאמרינן בשבת סותר על מנת לבנות במקומו חייב. דההיא סתירה בנין מיקרי [כן פירש המרדכי הביאו הטורי זהב בהלכות בית הכנסת סימן קנ"ב סע"ק ג' לענין נותץ אבן מבית הכנסת] שלא במקומו פטור דמכל מקום באותו דבר הוי מקלקל והכא נמי החילוק בסוכה כשמעביר ממנה על מנת לברך אחר כך אכסא דקידושא לא חשיב בתחילה פגם כיון שכוונתו לתקן אותו דבר עצמו. מה שאין כן בנר חנוכה חשיב כסותר על מנת לבנות שלא במקומו ומקלקל הוא ואסור: ג) ודע דאיסור אין מעבירין על המצוות כתב רש"י ביומא (דף ל"ג סוף ע"א) דילפינן לה במכילתא מושמרתם את המצות קרי בי' את המצוות. מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. ומזה נלמד דלאו דוקא כשמעביר מחפץ מצוה לחפץ אחר אלא הוא הדין כשמעביר מזמן אחד לזמן אחר. שהרי זה עיקר דין המכילתא. וע"כ מבואר בפוסקים בעשיית סוכה שיעשנה ויגמרנה תיכף ביום שאחר יום הכיפורים. וכן בפדיון הבן כתב הרא"ש סוף בכורות ואחר שלשים יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה כמו שאמרו מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. ופסק כן בשולחן ערוך שוב מצאתי הדבר מפורש בפרק קמא דמגילה. בשלמא ראבר"י מסתבר טעמא דאין מעבירין על המצוות. הרי מפורש דמעביר מזמן אחד לזמן אחר נמי חשיב מעביר: ד) וראיתי שם בספר טורי אבן דהאי לישנא דאין מעבירין לאו דוקא דלא שייך אלא במעביר ממצוה אחת לחבירתה או לדבר הרשות. והנה הרגיש שהתוספות שם סבירא להו דהוי אין מעבירין ממש וחולק על התוספות כדרכו. אבל מדברי רש"י יומא שפירש אעיקר דין אין מעבירין הנ"ל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה מוכח דעיקר דין אמעביר מזמן אחד לחבירו. ואין לנו לשמוע לו נגד רש"י ותוספות: ה) והנה הטורי אבן הביא ראי' לסברתו דלא שייך אין מעבירין אלא בהעברת מקומו או שכבר התחיל בה ולא העברת זמן. מהא דאמרינן בעלמא כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוות. ובודאי שזו אין ראי' של כלום. דודאי אין חילוק בין מעביר מזמן למעביר מחפץ. ואדרבה עיקר דין אין מעבירין במעביר מזמן כנ"ל מפירש"י. וזה במעביר לזמן אחר אבל במילה הרי מלו באותו יום ואינו זז מיום ההוא כלל. ואף שעושה באותו יום כמה מעשים קודם לכן לית לן בה כיון שאינו מעביר ממנו וע"כ כתבו הפוסקים בפדיון הבן שיפדנו מיד ביום שלשים ואחד משום מצוה הבאה לידך כו' והוא דין אין מעבירין כנ"ל בשם רש"י ובודאי שאינו מחויב לפדותו מיד בבקר רק שלא לדחותו ליום אחר וכן מעשים בכל יום וברור: ו) עוד ראיתי שם שהביא ראי' מההיא דפרק קמא דחגיגה (דף ז') ואין נראין חצאין סבר ר"י