אבני נזר אורח חיים תקפג

הנחה עושה מצוה. ולתירוצא בתרא פשיט לי' כיון דהדלקה עושה מצוה על כרחך פליגי בקינסא וכיון דרבה עבד כשמואל ממילא אפילו בקינסא מותר: ב) והנה קשה לדעת הרמב"ם פ"ט מה' כלי המקדש הלכה ז' שאם הטיב הכהן הנרות והוציאן לחוץ והדליקן זר כשירות. ועל כרחך סבירא ליה הנחה עושה מצוה במנורה. דאי הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומו בעינן. אם כן מה קאמר אי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר. אם קן תקשי ממנורה דהא במנורה נמי הנחה עושה מצוה ואף על פי כן מדליקין בפתילות ארוכות. וצריך לומר שדעתו כדעת הרמב"ן והרשב"א שגורסים בסוגיא למאן דאמר הנחה עושה מצוה מדליקה ומניחה מיבעיא לי'. שצריך שיהי' הנר דלוק בשעת הנחה. ועל כן למאן דאמר הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר דעל כרחך א שידליק קודם הנחה ובשעת הדלקה אינו מצוה. ולא דמי למנורה שבתחילה הי' הנחת שמן ופתילה ואחר כך הי' מדליק ונעשה הנר מצוה תיכף בשעת הדלקה: ג) אך לפי זה אי אפשר לפרש כפירוש השני של התוס' דאי הנחה עושה מצוה יש לומר בקינסא מודה שמואל. דכיון דמדליק קודם הנחה והמצוה בשעת הנחה אם כן דומה ממש לקינסא. וכמו סלע מעשר שני דאסור לשקול כנגדו אף שאחר כך מחלל עליהם כיון דבשעה ששוקל עדיין אינו מצוה דמי לקינסא. ואף לדעת הרמב"ם שכתב בהא דסלע של מעשר שני גזירה שמא יכוין לעשות ממנו משקלות וכתב הלחם משנה דסבירא לי' לרמב"ם דלפי האמת כיון דאינהו גופייהו מצוה לא דמי לקינסא. ומכל מקום נראה לי ברור שאין לחלק בין הנחה עושה מצוה לדעת הרשב"א בין קינסא. דהנה בברכות (דף נ"ג ע"א) בענין נר ששבת להבדלה דמקשה שם אהא דתנן התם ישראל שהדליק מכותי מברכין עליו. הא לא שבת. וכי תימא דאיסורא אזל לי' והא אחרינא הוא. אלא הא דתניא המוציא שלהבת לרשות הרבים חייב. מה שעקר לא הניח ומה שהניח לא עקר. ומשני לעולם דאיסורא נמי איתי' וכי קמברך אתוספת דהתירא מברך עיין שם היטב. והנה מוכח מקושיית הש"ס דמדמי הדליק נר מנר לאותו נר לאחר שעה. דאי בנר מנר חשוב נר אחר הוא הדין באותו נר לאחר שעה. דאם לא כן לא מקשי מידי וק"ל. ומסקנא דבשניהם יש משלהבת ראשון ויש עוד תוספות. אם כן אי אמרת דמותר למאן דאמר הנחה עושה מצוה להדליק מנר לנר ואחר כך יניח משום דאותו נר עצמו נעשה נר מצוה הוא הדין בקינסא כשמדליק ממנו נר אחר חשוב השלהבת דקינסא עצמו נעשה מצוה. ואי אמרת דנר שמדליק מקינסא הוי נר אחר אם כן למאן דאמר הנחה עושה מצוה בשעת הנחה אינו אותו נר שהדליק מנר חנוכה ודו"ק הנה נתבאר דהרמב"ם לשיטתי' דבמנורה הנחה עושה מצוה. על כן על ידי קינסא אסור: ד) [ויש מקום עיון במה שתירץ הלחם משנה דעת הרמב"ם בסלע של מעשר שני דכיון דאותו סלע נעשה מצוה לא דמי לקינסא. דאם כן למאן דאמר הנחה עושה מצוה למה אין מדליקין הא אותו נר נעשה מצוה. ואין לומר דאפילו בשעת הנחה אין השלהבת מצוה גמורה וכשיטת רש"י דשוב יקשה ממנורה כיון דלהרמב"ם במנורה הנחה עושה מצוה כנ"ל. ונראה ליישב לפי הש"ס ברכות הנ"ל דבנר בכל שעה שדולק יש תוספת ויש מנר ראשון גם כן. ועל כרחך שאין נר ראשון קיים לגמרי. דאם כן הי' הנר מתרבה והולך בכמותו בכל שעה. ונראה בחוש שאינו כן. ועל כרחך שיש גרעון באור הראשון. ועל כן אסור למאן דאמר הנחה עושה מצוה כיון שאין האור שמדליק עכשיו קיים בשעת הנחה. ודומה לקינסא דאף ששלהבת דקינסא יש בנר שני כבש"ס הנ"ל מכל מקום כיון שאין כולו בנר שני אסור. והכי נמי למאן דאמר הנחה עושה מצוה להרשב"א כיון שמדליק קודם הנחה ואין אותה שלהבת קיים לגמרי בשעת הנחה אסור ודו"ק]: ה) אך להראב"ד שם שחולק על הרמב"ם שמפרש הדלקה לאו עבודה שיהי' מותר לכתחילה לזר להדליקו ועל כרחך היינו בחוץ דבפנים אי אפשר לזר ליכנס. והראב"ד שם חולק ופירש רק לענין דיעבד ואם כן אפשר דדווקא בפנים דהדלקה עושה מצוה. ושפיר יש לפרש כפירוש רש"י למאן דאמר הנחה עושה מצוה בתחילה מניח ואחר כך מדליק ובשעת הדלקה נתקיימה ונגמרה המצוה אלא דהדלקה לאו מצוה היא כולי האי כמו שפירש רש"י. ומכל מקום לא דמי לקינסא: ויש לפרש כפירוש שני של התוס' ולמסקנא דהדלקה עושה מצוה אפילו על ידי קינסא שרי: ו) שוב נתיישבתי דמה שכתבתי לדעת הרמב"ם דבמנורה הנחה עושה מצוה צריך לומר כהרשב"א דאי הנחה עושה מצוה מחוייב להדליק קודם ואחר כך להניח. דוחק לומר כן. דכל סברת הרשב"א כיון דהנחה עושה מצוה צריך שיהי' הנחה כשהוא דלוק. והא חזינן במנורה דאף דהנחה עושה מצוה מהני כשמניח ואחר כך מדליק ולמה לא יועיל גם כן בנר חנוכה: ז) על כן נראה לפרש דהרמב"ם על כרחך גורס כגירסת רש"י ותוס'. ומכל מקום לא קשה ממנורה. דהנה צריך לעיין למאי דסלקא דעתין דבמנורה מדליק על ידי קינסא והא איתא ביומא (דף מ"ה ע"ב) דאסור להדליק המנורה רק מאש שעל מזבח החיצון וילפינן לה מקרא דאש תמיד תוקד וגו' אש שנאמר בה תמיד יהי' מעל מזבח החיצון ואיך ידליק מקינסא שלא הי' על מזבח החיצון. בשלמא למאי דמשני בפתילות ארוכות יש לומר כמו שכתב הראב"ד פ"ג מה' תמידין ומוספין הל' י"ג דלא מיעט קרא אלא שלא יביא ממזבח פנימי או מבית כירים אבל כל שאפשר מיני' ובי' טפי עדיף אבל למה דס"ד על ידי קינסא קשה: ח) אך לסוגית הש"ס ברכות הנ"ל לא קשה מידי דאף אם מביא אש ממזבח החיצון כשמביא אותו להיכל איננו אותו אש לגמרי דבכל רגע ניתוסף שלהבת חדש רק שיש בו ממזבח החיצון גם כן ואם כן הוא הדין בקינסא שמדליק ממנורה שיש בו גם כן מאש מזבח החיצון כמבואר בש"ס הנ"ל שאין חילוק בין נר מנר בין אותו נר לאחר זמן כנ"ל ביתר ביאור עיין שם ולפי זה אין צריך לסברת הראב"ד דמיני' ובי' טפי עדיף אלא דאש המנורה כיון שהודלקה פעם ראשונה ממזבח החיצון הרי חשיב שיש בו ממש מזבח חיצון והתורה לא הצריכה שיהי' כל האש ממזבח החיצון כנ"ל: ט) [הן אמת דמה שהוכחתי מש"ס ברכות דאותו נר