אבני נזר אורח חיים תקפא

אינו עובר רק על לכתחילה. דאין לומר כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. דכיון שעבר מקצת הזמן שוב אינו מחוייב על מקצת זמן ראשון דמה שעבר אין ועל כן יש לסמוך בדבר שאינו אלא לכתחילה על תירוץ הראשון דלדידי' אין צריך שיעורא כדברי הסמ"ג והאו"ז כנ"ל: ח) איברא דמה שכתבתי דכיון שעבר מקצת זמן חשוב אינו מחוייב במקצת זמן ההוא ודומה להני דמביאין ואין קוראין. לא משמע כן בסוכה סוף פ' הישן לר' אליעזר דסבירא ליה אין יוצאין מסוכה לסוכה ואם יצא איבד גם מצותו של ראשונה. ואין עושין סוכה בחולו של מועד ויליף לה מדכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים שיעשה סוכה אחת לשבעת הימים. ומכל מקום גר שנתגייר בחול המועד וכן קטן שנתגדל בחול המועד עושה סוכה בחול המועד כיון שלא הי' מחוייב מתחילה הרי דבישראל מעכב מה שהי' מחוייב מתחילה עד עכשיו. ואינו דומה לעבר החג דביכורים דעכשיו אינו זמן קריאה ומצות קריאה אינה נוהגת עכשיו. מה שאין כן הכא שעדיין הזמן ההוא קיים ועדיין בתוך הזמן רק שעבר מקצתו. והכא נמי כיון שעדיין בתוך הזמן שפיר יעכב מה שעבר מקצת הזמן ולא הדליק עד עכשיו. ואין לומר דשאני סוכה דגלי קרא דכל האזרח לגוי שנתגייר וקטן שנתגדל בחול המועד וקרא דשבעת ימים דאין עושין סוכה בחול המועד. זה אינו דהא איכא לאוקמי קרא דשבעת ימים דאין יוצאין מסוכה לסוכה דכיון דמחוייב לישב בימים האחרונים באותו סוכה מעכב. אבל מכל מקום יהי' מותר לעשות סוכה בחול המועד כיון דעכשיו אינו מחוייב יותר אלא ודאי כדכתיבנא: ט) אמת דמשמעות הרמב"ן והריטב"א והר"ן דסבירא להו דחיוב בל תוסיף אינו רק כשמגרע המצוה על כרחין לומר דהישן בשמיני בסוכה לשם מצוה מגרע המצוה למפרע והוא הדין כשלא ישב במזיד בשביעי וכל שכן היא ואף על פי כן הא סבירא להו לרבנן עושין סוכה בחול המועד. על כרחין דמה שעבר אינו מעכב על להבא כיון שעתה אינו מחוייב וניחא בנר חנוכה וגם יש לומר דעל כן אינו מחוייב להדליק מיד רק שלא יאחר יותר מדאי אף שהשיעור מעכב. בדרבנן סמכינן אלישנא קמא דאין צריך שיעור וכן כתב בהגהות מיימוני להדיא בשם ר"ת עיין שם: י) ועוד יש לומר דהא מילתא דמיא למתניתין דלולב הגזול דשיעור לולב הוא כדי לנענע בו. ואף דנענוע אינו מעכב מכל מקום אינו מיקרי לולב כלל אם אינו ראוי לכל מצותו. וכן בחנוכה אף דהשיעור אינו מעכב שהרי עבר כל זמנו מדליק לתוס' והרא"ש או עבר זמן מה אחר שקיעת החמה דמדליק לכולי עלמא. מכל מקום באין בו כשיעור לקיים המצוה בשלימות לא מיקרי נר חנוכה כלל. ועל כן אם נתן בו שמן כשיעור שפיר יוצא המצוה במה שדלק במקצת זמן ואם כבתה אחר מקצת זמן אין זקוק לה ועל כן נראה לי דאפי' עבר זה הזמן או בתוך הזמן לאחר שעבר קצת זמן צריך לתת בו שמן כשיעור כל הזמן. ואף דעכשיו אינו ראוי לקיים בו המצוה בשלימות כיון שעבר הזמן. מכל מקום בנר עצמו אין בו חסרון רק מחמת הזמן: יא) ומצינו כיוצא בזה סוכה כ"ג בעושה סוכתו על גבי אילן דפוסל. ר' יהודה [ואף לדידן הי' פסול אי לאו משום דמדאורייתא מיחזי חזי] ומשמע דאף בחול המועד לא יצא כיון שאינה ראוי' ליו"ט. ואף דכבר עבר יום טוב ומה דהוה הוה וקיימא לן עושין סוכה בחולו של מועד ועל כרחין דהחילוק הוא כמו שכתבתי דהסוכה בעצמותה צריכה שתהי' ראוי' אף ליום טוב שעבר ואף שעשאה אחר יום טוב לית לן בה. וכמו כן בנר חנוכה צריך שיהי' בה לקיים המצוה מתחילה ועד סוף ואף שעשאו לאחר שעבר מקצת זמן לית לן בה. והוא טעמא דמאן דאמר כבתה אין זקוק לה שהרי השמן לעולם פוחת והולך. ונמצא דמה שדולק אחר כך אינו נר כשר שהרי אין בו כשיעור ובאין בו כשיעור לא מקרי נר כלל. ועל כרחך שכל המצוה נעשה בשעת הדלקה ולכן אם כבתה אין זקוק לה: יב) ובזה יש ליישב קושית הנר מצוה למהר"ל ז"ל על הר"י דלדידי' דהזמן אינו בזמן הזה א"כ גם מדת השמן לא יהי' ולמה צריך ליתן בו שמן כשיעור. ולהנ"ל ניחא דבאין בו שמן כשיעור לא מקרי נר כלל כנ"ל: יג) אך עוד יש לדחות הראי' שהבאתי מעושה סוכתו על גבי אילן דיכול להיות דשם נמי אם יעשה סוכה בחוה"מ על גבי אילן שכשר. ומשום שאז אינו מחוייב יותר. וכיון שהסוכה ראוי' לכל מה שמחוייב עוד כשר. ומכל מקום אם עשאה קודם החג פסולה גם לחול המועד דהוי תעשה ולא מן העשוי. דבשעת עשייתה הי' מחויב לעשותה גם ליום טוב ולא היתה אז ראוי' לכל המצוה רק שממילא נכשרת לאחר יום טוב שוב הוי תעשה ולא מן העשוי: יד) ונראה לי ראי' לזה מהא דכתב הרמב"ן ליישב הא דיושב בשמיני בסוכה ילקה שלא יקשה מההיא דסנהדרין דאי לולב אין צריך אגד האי לחודה קאי והאי לחודה קאי ולא עבר בבל תוסיף. וכתב ליישב משום דשבעת ימי החג אגודים יחד. וקשה דהא משמע שם בסנהדרין דאי אין צריך אגד אף שאגדן לא עבר בבל תוסיף עיין שם בציצית אי קשר עליון לאו דאורייתא האי לחודה קאי. אף שמכל מקום עשה הקשר לקיים הדרבנן. וכן מבואר בפוסקים דעל כן מותר להוסיף הדסים וערבות בלולב משום דאין צריך אגד והאי לחודה קאי ואף שאגדן. מכל הלין מוכח דכיון דא"צ אגד אפי' אגד לית לן בה כיון שאין האגד מצוה. ולפי זה יקשה על הרמב"ן שהרי בסוכה גם כן אין צריך לאגד ימי החג שהרי עושין סוכה בחולו של מועד אף שחסר מהימים. ועל כרחין לומר כיון שאז אינו מחוייב יותר דמה שעבר עבר אין יום שעבר מעכב. ובאמת אם יצא באמצע סוכות מהסוכה במזיד ולא הי' מצטער ולא נכנס בסוכה אחרת ביטל מצותה למפרע. וכן מוכרח לדעת הרמב"ן והר"ן הנ"ל דלפי שיטתם אין חיוב בל תוסיף אלא כשמגרע המצוה וכמו שכתב להדיא בחידושי הר"ן סנהדרין. ועל כרחך דלמאי דסלקא דעתך דהישן בשמיני ילקה דתתבטל מצותו כיון דמאגד אל השבעת ימים עוד יום אחד ומכל מקום יש לומר דמכל מקום הסוכה צריכה שתהי' ראוי' לכל שבעה: טו) ולדעת הרי"ף והרמב"ם דסבירא להו דשני תירוצים אינם חולקים זה עם זה ותרווייהו איתניהו לדינא. אין צריך לכל זה אלא אף על