אבני נזר אורח חיים תקעח

טז) ויש ליישב דבידו לקבל שבת עליו קודם בין השמשות כמצוה ושוב לא יהי' מחויב להדליק בין השמשות. ואין להקשות שיתחייב תיכף לאחר הדלקתו דאז חל עליו חובת הנר] ויכול להוסיף שמן כל שהוא כדי שידלוק יפה ולא יכבה. דמכל מקום צריך רבא לטעמא דמותר להשתמש לאורה משום פתילות דלאחר שהדליק שוב אינו תקנה: יז) ובזה מיושבין דברי הרי"ף שכתב מדמדליקין בהן בשבת שמע מינה דאי כביא לא מזדקיק לה ולשיטת הרמב"ן דבשבת לא אמרינן כבתה זקוק לה מה ראי', ולפי מה שכתבתי ניחא ראיית הרי"ף מדמותר להדליק אפי' לא קיבל שבת ושמא יכבה בין השמשות ועוד מדמדליקין בשמנים פסולים ותיכף שהדליק חל עליו החיוב להוסיף שמן כדי שלא יכבה וכנ"ל. ודו"ק: סימן תקג. א) שבת (דף כ"א.) אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. פירש"י דילמא פשע ולא מתקן לה ויש להבין למה לא פירש שמא ישכח דמהיכי תיתי שנחשדי' לפושע. גם ליישב קושיית התוס' שהקשו דמנא לי' לרבא דמותר להשתמש לאורה דילמא הא דאין מדליקין בשבת משום דכבתה זקוק לה ואי אפשר להדליק בשבת וביותר קשה לדברי הרי"ף שהוכיח דכבתה אין זקוק לה מדמדליקין בשבת וא"כ מנלן דמותר להשתמש לאורה. גם ליישב לשון השולחן ערוך סי' תרע"ג הדלקה עושה מצוה לפיכך כבתה אין זקוק לה. משמע דאם הי' הדין הנחה עושה מצוה הי' הדין דכבתה זקוק לה. ואינו מובן למה. ובאמת גם מפירוש רש"י נראה כן שפי' כבתה זקוק לה לתקנה ולא פירש להדליקה משמע דסבירא ליה דטעמא דמ"ד זקוק לה משום דסבירא ליה הנחה עושה מצוה ע"כ (נראה שנשמט איזה תיבות] ומסייע למשמעות השולחן ערוך הנ"ל. אך צריך ביאור איך תלוי זה בזה: ב) וליישב כל זה נראה דהנה הרשב"א בתשובה כתב דאם כשבא לתקנה כיבה אותה בשוגג דינה ככבתה מאלי' דקיימא לן דאין זקוק לה, ומהרש"ל בתשובה סי' פ"ה חולק ואומר דבכה"ג זקוק לה ומדליק בברכה. ובמזיד נראה דאפי' להרשב"א זקוק לה. וכן משמע בשולחן ערוך שכתב הדין רק בשכיבה בשוגג. וטעם מחלוקתם נראה דטעמא דכבתה אין זקוק לה דכיון דקיים המצוה במעשה כראוי. וקיומו תלוי במעשה. דאם הדליקה מאלי' או הדליקה חרש שוטה וקטן לא מהני. לא אתי כיבוי דממילא ומבטל למעשה מצוה שעשה. ועל כן אם כיבה בידים סבירא ליה למהרש"ל דזקוק לה, וטעם הרשב"א דכיון דלא נתכוין לכבות וכהאי גוונא במצוה כשלא נתכוין להדליק לא יצא. דאפי' למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה מכל מקום מתעסק שלא נתכוין למעשה כלל לכולי עלמא לא יצא. והוא הדין דאם הי' מתעסק בכיבוי דלא מבטל למעשה מצוה. ועל כן אם כיבה במזיד דלאו מתעסק הוא שפיר מבטל להדלקה בכוונה: ג) ועל כן ניחא הא דאין זקוק לה תלוי בהדלקה עושה מצוה. דהנה רש"י פירש לקמן (דף כ"ב:) בד"ה אי הדלקה עושה מצוה. אי המצוה של חנוכה תלוי' בהדלקה מדליקין כדאשכחן במנורה. ואי הנחה עושה מצוה. ועיקר מצותה תליא בהנחה אין מדליקין מנר לנר דהדלקה לאו מצוה היא כולי האי עד כאן לשונו. מבואר דלמאן דאמר הדלקה עושה מצוה הנחה לאו מצוה היא כלל. ולמאן דאמר הנחה עושה מצוה הדלקה גם כן מצוה אלא דעיקר מצוותה תליא בהנחה. וטעמו של דבר נראה על פי גירסת רש"י לקמן (דף כ"ג.) למאן דאמר הנחה עושה מצוה מניחה ומדליקה וסבירא ליה דאף למאן דאמר הנחה עושה מצוה מניחה ואחר כך מדליק. [ויש הוכחה לזה מדמייתי הש"ס ראי' דהדלקה עושה מצוה מדמברכינן להדליק. ולא מייתי ראי' מדמניחין ואחר כך מדליקין. מכלל דאף למאן דאמר דהנחה עושה מצוה מניח ואחר כך מדליק.] ולכאורה קשה מה מצוה יש בנר כשמניחה כבוי ולמה לא ידליק ואחר כך יניח כמו שסובר הרשב"א באמת: ד) ונראה דדומיא דמנורה תקנוה שהי' תחילה הנחת שמן ופתילה ואחר כך הדלקה. ועל כן למאן דאמר הנחה עושה מצוה סבירא ליה דתיקנו כנגד הנחת שמן ופתילה במנורה שהי' עבודה ופסולה בזר. אבל הדלקה לאו עבודה היא. וכתב הרמב"ם שכשירה בזר. ועל כן כיון דבמנורה הנחה חמורה טפי דעבודה היא. גם בנר חנוכה תיקנו עיקר מצוותה הנחה. ומאן דאמר הדלקה עושה מצוה סבירא ליה דאדרבה מהאי טעמא גופי' תיקנו רק הדלקה. דהנה לכאורה קשה מה הועילו בנס שיהי' להם שמן טהור הלא כולם הי' טמאי מתים והי' צריכין הזאת שלישי ושביעי כמו שכתב הר"ן. ומבואר בפ' כיצד צולין (דף ע"ט) דהיכא דגברא טמא שוב לא מהדרינן שהבשר יהי' טהור ומשום דטומאה דגברא חמורה וכיון דבין כך ובין כך צריכין לדחות טומאה דגברא אין נפקא מינה אם ידחה גם כן טומאת בשר. והכא נמי שוב אין נפקא מינה אם השמן הוא טהור. אך יש לומר דבאמת טומאה דחוי' בציבור והי' אפשר לו לבוא למקדש בלאו הכי. וכיון דהדלקה לאו עבודה היא וכשירה בזר וכמו כן הי' כשירה בטמא כמו שחיטה דכשירה בטמא כמו בזר אף בלא טעמא דדחוי': ואם כן הי' מתקיים מצוות הדלקה בשלימות בלא שום דחיית טומאה במעשה הדלקה על כל פנים אבל אם הי' השמן טמא לא הי' מתקיים המצוה כתקנה. וכל זה במעשה הדלקה. אבל בהנחת שמן ופתילה כיון דעבודה היא ופסולה בטמא כמו בזר לא הועילו בנס. כי סוף סוף צריכה טומאה לדחות בזה. וכיון שלא הי' הנס אלא בהדלקה על כן גם המצוה לא קבעו אלא בהדלקה. ועל כן למאן דאמר הנחה עושה מצוה הדלקה נמי מצוה היא אלא דלאו מצוה היא כולי האי שהרי במנורה הי' הדלקה גם כן מצוה. אבל למאן דאמר הדלקה עושה מצוה. הנחה לאו מצוה היא כלל כיון שלא הי' הנס בהנחה כנ"ל: ה) ונחזור לענינינו דעל כן למאן דאמר הנחה עושה מצוה זקוק לה כיון דהדלקה גם