אבני נזר אורח חיים תקעה

ולפי עניות דעתי נראה דהרמב"ם יצא לו כו' עד כאן לשונך. ואינו מדוקדק דהלחם משנה לא השיב כלום על ראיית הרב המגיד רק על מ"ש וכל שכן נר חנוכה דקודם לקידוש היום. ועל זה הקשה דמה רבותא וכל פרסומי ניסא קודם לקידוש היום וארבע כוסות נמי פרסומי ניסא אבל על הראי' מארבע כוסות לא השיב כלום. ואין צורך לבקש ראי' אחרת. ב) ועל דבר הקל וחומר של הרב המגיד נראה לי לפרש דהנה צריך להבין מאי טעמא קודם לקידוש היום משום פרסומי ניסא הלא שבת הוא עדות חידוש העולם כמו שאומרים זכר למעשה בראשית וחידוש העולם יש מאין יותר פלא מנסים של יציאת מצרים. ואין לומר שאני נסים שביציאת מצרים שהם עניני בני ישראל. הלא חידוש העולם גם כן עבור ישראל שקיבלו התורה בראשית ואין ראשית אלא ישראל אין ראשית אלא תורה וכל מעשה בראשית הי' תלויין ועומדין עד יום ו' בסיון שקיבלו ישראל התורה. ואם כן כיון דבארבע כוסות חשובים פרסומי ניסא שמפרסמים יציאת מצרים שבת נמי יחשב פרסומי ניסא שמפרסם חידוש העולם: ג) וצריך לומר שאני המצוות שבליל פסח הם לפרסם לבניו ובני ביתו כדכתיב והגדת לבנך. מה שאין כן שבת שהוא רק לעצמו. והדבר מובן על פי מה שאמרתי כבר בטעם הרמב"ם דכל מצוות אינו מחוייב למכור כסותו. שהרי חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. מה שאין כן פרסומי ניסא לפרסם לאחרים ומה לאחרים במחשבתו. ועל כן קידוש היום שהוא לעצמו. שוב דומה לשאר מצוות. ובזה מובן היטב הקו"ח כיון דנר חנוכה קודם לקידוש. על כרחין דתלוי בפרסום לאחרים דוקא. ואם כן נר חנוכה שמניחה על פתח ביתו מבחוץ שמפרסם לכל. ודאי קו"ח מארבע כוסות שאין הפרסום רק לבניו ובני ביתו לבד: ד) ומה שכתבת ראי' לרמב"ם דהנה קשה במה אפליגו אמוראי אם מדליקין נר חנוכה בחול בשמנים פסולין. ממה נפשך אם יש לו שמן טוב ודאי מחויב להדליקו משום מצוה מן המובחר. ואי אין לו שמן טוב אף למאן דאמר כבתה זקוק לה מחויב להדליק הפסול שמא לא יכבה. וניחא לי' דנפקא מינה אם אין לו מעות לקנות שמן טוב. ולמאן דאמר כבתה זקוק לה מחוייב למכור כסותו עד כאן דבריך. וקושיא זו איני מכיר וכי היכן מצינו שמחוייב לקיים מצוה מן המובחר. ובבבא קמא (דף ע"ח) או דילמא מצי אמר אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד. אבל אי בעי פוטר נפשי' בכבש לרבנן כו' ולא עביד מצוה מן המובחר. ועיין תוספות שם. ואינו אלא בגדר הידור מצוה שהוא עד שליש. ואי שמן טוב מחירו יותר משליש משמן הגרוע אינו מחויב להדליק הטוב. למה דקיימא לן כבתה אין זקוק לה. אך אם גם הטוב אין מחירו יותר משליש בגרוע נפקא מינה דלמאן דאמר זקוק לה ואינו יוצא אלא בטוב. אם מזדמן לו שמן עוד טוב יותר משמן טוב הפשוט מחויב להוסיף על הפשוט שליש. ואי יוצא בגרוע אינו מחויב להוסיף רק שליש על הגרוע. ואם שמן הטוב ביוקר יותר משליש בגרוע אינו מחויב לקנותו וכל זה פשוט: ח) אך אני חושב עוד סברא אם הטוב אינו טוב מהגרוע רק משום שפעמים יכבה. לעולם אינו מחויב להדליק טוב אף אם אין מחירו יותר משליש יותר היינו דלמאן דאמר אין זקוק לה יוצא מצוותו במה שראוי שיובער אף אם באמת נכבה. ואם באמת נכבה לא חסר ממונא כלום. נמצא שבהדלקת הטוב חסר הוא כפלי כפליים מהגרוע. וממה נפשך אם לא יכבה הוא הדור כמו הטוב ולמה יוסיף כלל. ואם יכבה הלא חסר ממונא בהדלקת הטוב עשר ידות יותר. והא אינו מחויב להוסיף כל כך. [ואף שחתני נ"י כתב הקושיא בשם הפני יהושע וחתם סופר. בחתם סופר לא עיינתי ובפנ"י עיינתי ולא מצאתי] אך זה אינו ברור: ו) מה שהוקשה לך לדעת הרשב"א דלמאן דאמר מותר להשתמש לאורה מניחה על שלחנו ויוצא בו גם ידי חנוכה. אם כן לרב הונא הא על כרחין יש לו נר אחר ויקחנו גם לחנוכה. אינני מבין הקושיא כלל. אין הכי נמי. ואם הי' מותר להדליק נר חנוכה בגרוע הי' מניחו על פתח ביתו מבחוץ כמצווה. ועכשיו שאסור באמת מניחו על שלחנו ויוצא בו ידי נר חנוכה. גם בלא זה אין הבנה לקושייתך. ומה שכתבת דנפקא מינה ביש לו מדורה מהגרועים שיוצא בו ידי נר שבת. ליתא דבמדורה אינו יוצא ידי נר שבת דצריך נר דוקא רק שמותר לעשות מדורה אבל לא שיוצא בו: ז) מה שכתבת בשם הגר"א ז"ל בהא דאין מדליקין בשבת בשמנים פסולים אפילו בנר שאינו על השלחן. נלמד מהא דאין מדליקין בהם בחנוכה אף דנותנין על פתח ביתו מבחוץ. דברי הבית יוסף הם עיין שם. וקושייתך אין לו הבנה. והראי' שהבאת מהא דמותר לעשות מדורה בין על גבי כירה בין על גבי קרקע משמע דכיוצא בזה בנר אסור הוא ראי' טובה. ולראבי' החולק צריך לדחוק כגון שאין לו נר ואוכל אצל המדורה. עלה והצלח בתורה: הנני חותן זקינך דו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן תקב. א) שבת (דף כ"א.) אמר ר' הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול. אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ופרש"י בד"ה זקוק לה דדילמא פשע ולא מתקן לה. וקשה היכא שמעינן לחוש בדרבנן לספק ספיקא. שהרי ספק שמא לא יכבה. ואם תמצא לומר שיכבה שמא לא יפשע. דע"כ אינו דבר ברור שיכבה. דאם כן אפילו למאן דאמר אין זקוק לה לא הי' יוצא בשבת שהרי לא יוכל לתקנה. וכיון שאי אפשר שידלוק הוי כאילו נתנו בפני הרוח באופן שבודאי יכבה קודם השיעור דמבואר בפוסקים דלא יצא. ועל כרחך לומר שאפשר שלא יכבה. ואם כן יש ספק ספיקא לקולא ואיך נחוש בדרבנן לספק ספיקא: ב) ונראה לפרש. ותחילה נפרש טעמא דכבתה אין זקוק לה דכתב הרשב"א והשולחן ערוך סימן תרע"ג סעיף ב' משום דהדלקה עושה מצוה ומצות הדלקה כבר עברה. איברא דהיא גופא קשיא כיון דצריך ליתן שמן כשיעור למה לא נאמר דהמצוה היא כל זמן שדולק והולך דהכל נחשב הדלקתו כיון שהכל דולק מכוחו ועוד דמשמע קצת מלשונם דדוקא משום דהדלקה עושה