אבני נזר אורח חיים תקעד

בספר נתיבות עולם בסוף נתיב התורה אם נקרא נר רק השמן והפתילה והאור. או המקבל גם כן נקרא נר. וכתב שם שדבר זה עלה בגמרא בתיקו עיין שם. ואם הכלי אינו בכלל הנר אם כן מאי נפקא מינה במה משים השמן והפתילה

ג) אך נראה לפי עניות דעתי ראי' מיומא (דף כ"ד:) דמקשה זר שסידר את המנורה ליחייב פרש"י שבכל בוקר הי' מסלקין את הנרות מהמנורה לקנח אפרו יפה וחוזרין וקובעין אותם בה. והרי עבודה תמה. ולא נודע היכי כתיב עבודה זו. דהטבת הנרות היינו דישון אבל קביעות הנרות מנא לן דהוה עבודה. ואף אם תמצא לומר דאף מה שחוזר וקובע הנרות במנורה בכלל הטבה. מכל מקום למה יקרא עבודת מתנה. דאינו רק כלי שרת שעליו מדליקין ואינו קרבן. ולא מצינו עבודת מתנה אלא זריקה וניסוך היין והמים שהם קרבן. אך אם גם הכלי בכלל הנר שפיר הוי עבודה. דכתיב יערוך את הנרות לפני ד' [ותרגום יערוך יסדר] והכלי גם כן מכלל הקרבן

ד) עוד ראי' מהא דכתב הרמב"ם פרק ח' מהלכות ביאת המקדש הלכה ז' דאם הטיב כהן הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן עיין שם. ותמוה דבתורת כהנים אמרינן יערוך את הנרות לפני ד' שלא יתקן מבחוץ ויכניס. וצריך לומר דקביעות הנרות במנורה הוא עריכתו ולא נקרא מתקן מבחוץ אלא אם קבע הנרות במנורה מבחוץ. וכן פירש הקרבן אהרן עיין שם. ובקרבן אהרן משמע קצת שאם קבע הנרות לבד במנורה חשיב מתקן מבחוץ. והוא כש"ס יומא הנ"ל דקביעות הנרות במנורה עבודה בכלל יערוך את הנרות וכנ"ל. הנה מפורש דהכלי מכלל הנר. על כרחך קביעת הכלי במנורה הוא עריכת הנר. דאם רק הפתילה. והשמן מכלל הנר. אם כן נתינת השמן ופתילה בכלי הוא עריכת הנר. ואם נתנם בכלי בחוץ יפסול. ובאמת ראיתי בפירוש הר"ש לתורת כהנים שאם נתן פתילה ושמן בחוץ בנר וקבעום במנורה בפנים חשיב מתקן מבחוץ. אך יש שם חילוף. וצריך להגה ואין להעמיד יסוד על נוסחת הר"ש הזה. ובפירוש הראב"ד לתורת כהנים דלא חשיב מתקן מבחוץ אלא אם כן מוציא המנורה ונרותי' בחוץ ויכניסה כשהיא נדלקת [טעות סופר נעקרת]. אבל מדליק נרותי' בחו"ל ומכניסה ומסתבר כפירוש הקרבן אהרן. דרמב"ם מסייע לי'. דלנוסחת הר"ש שלפנינו אף אם ערך הכהן השמן והפתילה בפנים כיון שהוציאן נסתלקו מעשיו. ואם חזר והכניסן יחשב כמו מתקן מבחוץ ומכניס

ה) מיהו בספר טעמי מצוות להרדב"ז ז"ל מצוה שע"ו בהא דהכלים הם של זהב. דאין עיקר המצוה בכלים עצמם אלא במה שנעשה עליהם. ומזה הטעם לא הי' מצוות עשה לעשות המנורה אלא להדליק נרות עיין שם. משמע דסבירא לי' אין הכלי בכלל הנר. אך בגמרא יומא משמע להיפוך

ו) על כן נראה לדינא דהכלי מכלל נר. ואותן המדבקים נרות של שעוה או חלב ואין משימין אותם בכלי לא יצאו ידי חובתם לפי דברי ספר חסד לאברהם הנ"ל. וכן אותם שעושין נרות מתפוחי ארץ דלא חשיב כלי כמו שכתב הרמב"ם פרק ז' מהלכות כלים הלכה א' והר"ש פרק י"ז דכלים משנה ט"ו בעושה כלי מלפת ואתרוג ודלעת יבשה טהורין דלא נקרא כלי. והוא הדין תפוחי ארץ שהוא גם כן פרי ואינו עומד זמן מרובה. לא יצאו ידי חובתן לפי דברי ספר חסד לאברהם הנ"ל

ז) אך יש להביא ראי' דאין הכלי מכלל המצוה מהא דכתב הרשב"א והר"ן הטעם איסור מותר השמן שבנר חנוכה. דלא דמי לעצי סוכה ונוי' שעשויין להשאר אחר החג. אבל שמן שבנר לגמרי מקצי להו. דאין אדם מצפה אימתי תכבה נרו. וקשה דהא ר' שמעון מתיר בשבת מותר השמן שבנר דאדם מצפה אימתי תכבה נרו וצריך לומר דבאמת מקשה הרשב"א אהא דאדם מצפה כו' שהרי בפמוט גדולה שעשוי להדליק כל השבת ר' שמעון מודה דאסור. ואם כן בנר קטן על כל פנים השמן ליתסר כיון שאינו מצפה שיכבה כל זמן שיש שמן. ותירץ הרשב"א דבנר קטן כיון דיהיב דעתי' על הכלי יהיב דעתי' נמי על השמן שמא יכבה. אבל בגדולים לגמרי מסלק דעתו מהם עיין שם. ואם כן בנר חנוכה דהאיסור משום מוקצה למצותו. והמצוה אינו אלא בשמן ופתילה שעשויין להתבער לגמרי מקצי להו. ולא שייך לומר כיון דיהיב דעתי' על הכלי לאחר שיכבה. יהיב נמי דעתי' על השמן. שהרי הכלי מעיקרא לא הקצהו למצוותו. דחפץ המצוה נקרא במגילה (דף כ"ו:) תשמישי מצוה. והוה הכלי שבו הנר תשמיש דתשמיש. דאינו מוקצה כדאיתא שם בכורסיא ופריסא דאי תשמיש דתשמיש הוא שרי. ודוקא במצוה דשבת דבשעה שדולק הכל מוקצה כדאיתא שבת (דף מ"ז) הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשין בסיס לדבר האיסור ויהיב דעתי' על הכלי לאחר שיכבה. יהיב נמי דעתי' על השמן. אבל בחנוכה הכלי לא הוקצה כלל. ושמן שהקצהו לגמרי הקצהו. וכל זה ניחא אם נאמר דאין מצוות חנוכה בכלי. אך אם גם הכלי מן המצוה. ולאחר חנוכה פשיטא שמותר. אם כן גם השמן יהי' מותר

ח) הנה ביארנו שדין זה אם הכלי מכלל הנר במחלוקת שנוי' מערכה מול מערכה. משמעות הש"ס יומא ומשמעות הקרבן אהרן ומשמעות הרמב"ם והראב"ד ראי' גמורה אין מרמב"ם וראב"ד. דיש לומר אף שאין הכלי מכלל הנר. מכל מקום לא נקרא ערך ותיקן בחוץ אלא אם כן סידרן על גבי המנורה בחוץ כשם שהמצוה בפנים] דהכלי מכלל הנר כדעת בעל חסד לאברהם. ואם הדלוק נר חנוכה במה שאינו כלי לא יצא. לעומת זה נוסחת הר"ש שבידינו כפי מה שהגיה הרב מהרי"ד. ועוד הוכחה מרשב"א ור"ן. ועוד דעת רדב"ז בספר טעמי המצוות דהכלי אינו מכלל הנר מצוה. ועיקר המצוה בשמן ופתילה שמדליקין עליהם. ממילא אין נפקא מינה במה מדליקין אם יש תורת כלי עליו או לא. ולדעת מהר"ל ז"ל בסוף נתיב התורה הוא תיקו בגמרא

סימן תקא

ב"ה יום ב' ר"ח שבט סת"ר לפ"ק

שוכ"ט לכבוד אהובי חתני המופלג החריף יקר רוח מו"ה יצחק יהודה נ"י

א) נזכרתי כי לא השבתיך על מכתבך ועיינתי היום במכתבך ואשיבך. מ"ש וזה לשונך הנה הר"מ ז"ל כתב בהלכות חנוכה דלנר חנוכה מחויב למכור כסותו. ומ"ש הרב המגיד כבר תמה עליו הלחם משנה.