אבני נזר אורח חיים תקעב

המצוה. רק בהגיע הלילה שקיעת החמה חל המצוה על הדלקה למפרע. על כן כל שכבה קודם שקיעת החמה בהגיע שקיעת החמה לא חל המצוה למפרע. ודוקא בהדליקה לאחר שקיעת החמה קיים מצוותו בהדלקה ולא איכפת לן במה שכבה אחר כך שכבר קיים המצוה. מה שאין כן בזה דעוד לא חל המצוה וכנ"ל: יד) אך מדברי הר"ן שכתב אבל מדברי בעל הלכות גדולות נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ולפנינו לא נמצא משמעות בה"ג ) רק דברים הנ"ל שהעתקנו ומשמע דהר"ן מפרש דברי בה"ג כיון דלא הי' רשאי להדליק קודם שקיעת החמה ועשה שלא כדין על כן זקוק לה. והכי דייק לישנא דבה"ג באמת שכתב הואיל ושלא בזמנה אדלקה היינו שעשה שלא כדין. ומחמת זה כבה קודם זמן. ואם לא כן הי' לו לתלות הטעם במה שכבה קודם הזמן ואין להאריך. ומכל מקום נשמע מדברי הר"ן אלו דהיכי דמדליק כדין כגון בערב שבת דפשיטא שאין צריך לצמצם שידליק סמוך ממש לשקיעת החמה. או אפילו בחול לדעת הפוסקים דמותר להקדים אם כבתה קודם הלילה אין זקוק לה והוא משום דאזיל לטעמי' דטעם כבתה אין זקוק לה משום דהדלקה עושה מצוה וכנ"ל. וכן בה"ג על כרחין סבירא לי' כן כנ"ל. על כן הוצרך לטעם דהדליק שלא כדין. וכיון דלדעת רוב פוסקים אפילו בחול כל שמותר להדליק ביום אין זקוק. פשוט לפסוק כתרומת הדשן דבערב שבת על כל פנים אין זקוק לה דלא כטורי זהב: סימן תצח. בשולי מכתב להרה"ק מהר"י זצוקללה"ה איתן מושבו בק"ק פילעוו: א) אני עומד כעת בדברי הר"ן שבת בהא דמצוותה משתשקע החמה. דכתב הר"ן שאם רצה להקדים מקדים. אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה משתשקע החמה דוקא וכרב יוסף דאמר משתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום. עד כאן דבריו. ודבריו נפלאו ממני דהרי איתא התם ורב יוסף אמר משתשקע התמה כל זמן שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות. הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ואם כן איך כתב הר"ן דר"י סובר עד שהכסיף העליון יום. דהא קודם שהכסיף העליון משהכסיף התחתון בין השמשות. ובחי' הרשב"א כתב גם כן דלרב יוסף יכול להדליק עד שישוה העליון לתחתון. והדבר פלא: ב) וקשה בעיני לומר שבשניהם נפל טעות סופר וצריך לומר עד שהכסיף התחתון יום ויכול להדליק משתשקע החמה עד שהכסיף התחתון ועוד דהאי שיעורא זוטר טובא כמפורש בגמרא שם. דהוא פלגא דדנקא. והוא חלק י"ב ממיל. והוא "מינוט וחצי". ולדעת החק יעקב דשיעור מיל הוא כ"ד מינוט. שיעור זה שני מינוט. וכי כל העולם אצטגנינין כמו אברהם אבינו ע"ה שיכולין לצמצם כך: ג) ועוד דהא צריך להוסיף מחול על הקודש. והרא"ש הוכיח בפרק בתרא דיומא דלאו תוספת כל שהוא. אלא שלא נתברר שיעורו. והובא בבית יוסף סי' תר"ח גם הריטב"א ראש השנה (דף ט'.) כתב שצריך להוסיף דבר הניכר. והרב מלאדי בסידור כתב שתוספת זה "ד' מינוט". ואם כן תוספת יותר משיעור הנ"ל. משתשקע החמה עד שהכסיף התחתון ד) ואין לומר דהבעל הלכות גדולות לית לי' תוספת בשבת כמו שנראה דעת הרמב"ם. והרב המגיד כתב בהלכות שביתת עשור דלית לי' להרמב"ם תוספת מן התורה. והמעיין ברמב"ם הלכות שבת יראה דלית לי' לא מן התורה ולא מדרבנן. הא ליתא דהר"ן עצמו בישובו לדעת בעל הלכות גדולות בהקדימו נר חנוכה לשל שבת כתב כשם שיש תוספת ליום הכיפורים כך יש תוספת לשבת וע"כ גירסת ספרים עיקר משתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון והוא שלשה רבעי מיל. אך הא בגמרא שם מפורש להיפוך וצריך עיון גדול: ה) ועוד אני תמה מה שכתב בשם בעל הלכות ז"ל שאינו יכול להקדים. ולפנינו בהלכות גדולות איתא, והיכי דאדליק קודם שקיעת החמה וכבי' קודם שקיעת החמה מחויב לחזור ולהדליקה. הואיל ושלא בזמנה אדלקה. הנה דמותר להדליק קודם שקיעת החמה. אך שאם כבה קודם שקיעת החמה זקוק לה. אך זה אינו תימה כל כך שהתבואת שור כתב שכמה פעמים כתבו הפוסקים בשם בה"ג חלוף מה שנמצא בספרי בה"ג שלנו. וע"כ בה"ג שבידינו הוא כברייתא דלא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא. אך קושיא הראשונה צריך עיון גדול: ואומר שלום לו לתורתו כ"ד ידידו הדושת"ה בלונ"ח ובאה"ר הק' אברהם. סימן תצט. א) בשלחן ערוך סימן תרפ"א פסק המחבר להדליק נר חנוכה קודם הבדלה. ומקור דין זה הוא מתרומת הדשן. והטעם כתב התרומת הדשן דכל אפוקי יומא מאחרין לי' עיין שם. והטורי זהב השיג על זה דכיון דהבדלה תדיר מהני לדחות טעמא דאפוקי יומא והביא ראי' לזה מברכת היין של קידוש שקודם לקידוש משום דתדיר. ואף על גב דקידוש הוי עיולי יומא וכל כמה דמקדמינן לי' טפי עדיף. אף על פי כן מהני טעמא דתדיר לדחות מעלות מהירות עיולי יומא. הוא הדין דמהני לדחות טעמא דאפוקי יומא. ולא דמי לספירה דקודם להבדלה ולמקרא מגילה דקודם להבדלה אף על גב דהבדלה תדיר. דהתם חיוב ספירה ומקרא מגילה קדים לחוב הבדלה כיון דצריך להוסיף מחול על הקודש: ב) והנה מה שכתב לחלק דחיוב שבא עליו ראשון עושין ראשון. נראה דליתא מהא דאמר ר' יהודה מתפלל אדם מנחה ואחר כך מוספין אף על גב דחיוב מוספין קדים ועיין בפרק כל התדיר ודו"ק: