אבני נזר אורח חיים תקעא

דלשיעורא לקולא. שעדיין יכול לקיים המצוה ודו"ק. וכן כתב בסמ"ג ובאור זרוע להדיא דלהך לישנא דאי לא אדליק מדליק אין צריך ליתן שמן כשיעור ושעל זה סומכים העולם שאין נותנין כשיעור עיין שם: ח) והנה לפי שיטת התוספות ההיא דהני תרי לישני פליגי וללישנא קמא אין צריך כשיעור וללישנא בתרא אי לא אדליק מדליק אחר שתכלה רגל. ופשיטא דאי מדליק אחר שתכלה רגל השוק לא שייך שיעורא כלל צריך לומר דאין השיעור מעכב רק לכתחילה ונכון היטב הטעם דכבתה אין זקוק לה. דללישנא קמא דלא בעי שיעורא ודאי כבתה בתוך הזמן אין זקוק לה. דאפילו לכתחילה הי' די בקצת שמן שידלק רק קצת זמן. והרי דלק קצת זמן. וללישנא בתרא דבעי שיעורא הא גם כן אינו רק לכתחילה. אבל בדיעבד הא יכול להדליק אחר שתכלה רגל מן השוק. אף שלא דלק כלל בתוך השיעור. וכיון ששיעור ההוא אינו מעכב כלל על כן אם כבתה אין זקוק לה: ט) אך להרמב"ם שפסק שני התירוצים להלכה וסבירא לי' דלא פליגי אהדדי. וכן דעת בעל הלכות גדולות שכתב טעה או נאנס ולא הדליק תיכף משתשקע מדליק עד שתכלה רגל. הרי דפסק שנויא דאי לא אדליק מדליק ומדכתב טעה או נאנס מבואר דלכתחילה מחויב להדליק תיכף. על כרחך סבירא לי' שצריך שיהי' דולק כל הזמן ממילא צריך ליץן שמן כשיעור. וכן כתב באור חדש למהר"ל ז"ל מפראג דתרי לישני לא פליגי: י) ולפי זה צריך להבין טעמא דכבתה אין זקוק לה כיון דמחויב שיהי' דולק כל השיעור. ואף דבתוך הזמן אף שעבר קצת זמן משתשקע החמה מדליק זה דומה למצוות תפילין שמצוות הנחתן מדינא כל היום. ומכל מקום אם לא הניח מקצת היום. וכי בשביל זה לא יניח שאר היום. וכן בזה אף שביטל מקצת זמן נר חנוכה בשביל זה לא יבטל שאר הזמן. ומכל מקום אם כבה בתוך הזמן שעדיין יכול להדליק שאר הזמן. למה לא יהי' מחויב לחזור ולהדליקו. בשלמא לשיטת התוספות דלישני פליגי ללישנא קמא דלא בעי שיעורא הא פשיטא דאינו חייב להדליק. שהרי דלק קצת. ובהכי סגי אף לכתחילה. וללישנא בתרא נמי כיון דאפי' אחר שעבר כל הזמן מדליק. אלמא דאין כל זמן זה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק לעיכוב. רק לכתחילה. דאם לא כן הא לא קיים אף קצת מצוה. וכיון דבדלא אפשר המצוה מתקיים אף בלא זמן זה. הוא הדין בדיעבד אם כבתה בתוך הזמן. כל שכן הוא מאחר דיצא כשלא דלק אף מקצת זמן זה כל שכן כשדלק קצת. אבל אי הני לישני לא פליגי הלא זמן זה לעיכוב נאמר. [רק שאם ביטל קצת מצוה. בשביל זה לא יבטל השאר וכמו שהבאנו הדמיון מתפילין] ולמה כבתה אין זקוק לה: יא) אולם טעמו של דבר מפורש בר"ן בשם תשובת הרשב"א ובשו"ע סימן תרע"ג משום שהדלקה עושה מצוה ומצוות הדלקה כבר עבדה. והיינו כיון שאין הוא עושה רק הדלקה הכל תלוי בהדלקה. וכל שההדלקה היתה כתיקונה לא איכפת לן במה שכבה אחר כך. כיון שבשעת הדלקה הי' ראוי שידליק כשיעור: יב) והנה מה שהוצרך התרומת הדשן להטעם דהתחיל המצוה מבעוד יום כיון דאי אפשר בענין אחר הכל לשיטת התוספות [כידוע שהתרומת הדשן תמיד הולך בשיטתם] דטעם כבתה אין זקוק לה משום דאין כשיעור מעכב וכל שדלק קצת זמן די. ואם כן יש לומר כל שכבה מבעוד יום דשרגא בטיהרא מה מהני מחויב לחזור ולהדליקו. על כן הוצרך לטעם דהכשר מצוה ומתחיל קודם). אבל לרמב"ם ובעל הלכות גדולות ור"ן שהטעם משום דהדלקה עושה מצוה. וכיון שהי' בשעת הדלקה כשיעור לא איכפת לן במה שנעשה אחר כך. אם כן אף אם הדליק מבעוד יום כיון שעל כרחין מתקיים מצוות הדלקה מבעוד יום. דאם לא כן אפילו לא כבה לא יועיל. שוב אף אם כבה אחר כך לית לן בה. דכיון שדלק באופן שיוכל להדליק כל הזמן לא איכפת לן. ואף אם דלק מבעוד יום. מכל מקום הלא בעת הדלקה יכול לדלוק משחשיכה כל הזמן. ואין נפקא מינה כלל בין דלק קצת זמן בחיוב או לא. דלשיטתם אינו יוצא במקצת זמן כל החיוב. וכי היכא דמהני סברא דהדלקה למקצת זמן שחיסר. כמו כן מועיל לכל הזמן: יג) איברא דלכאורה יש סתירה לזה מדברי הבה"ג שכתב וזה לשונו והיכי דאדליק לה קודם שקיעת החמה וכבתה קודם שקיעת החמה הדר מדליק לה משתשקע החמה משום דאדלקה בלא זמנה עד כאן לשונו. הרי דאף בה"ג דסבירא לי' הני לישני לא פליגי כנ"ל. מכל מקום אם כבה קודם הזמן מחויב לחזור ולהדליק. והטעם בזה יש לומר דכל שדלק מבעוד יום קודם זמן החיוב לא חשיב מצוה אז רק אחר כך בהגיע חנוכה חל המצוה למפרע. וכן כתב הרב זצ"ל מלאדי בענין השבתת חמץ בערב פסח למה שכתבו שהוא לצורך הרגל ועל כן לא תיקנו בו זמן דאסמכוהו אזמן דרגל וכתב הרב ז"ל דבעת ביעור עוד לא עשה מצוה רק בהגיע הרגל חל המצוה למפרע. כן יש לומר בזה שלא חל