אבני נזר אורח חיים תקע

לה דמחויב להטות לצורך מצוה. מכל מקום אם יתכוין גם לצורכו אסור דקיימא לן לא אפשר וקמכוין אסור ואפי' אביי מודה למה דקיימא לן כר"ש בגרירה דאזיל בתר כוונה ועיין בפרק כל שעה: יא) על כן נראה דהנה בשבת ריש פרק ר' אליעזר דמילה מקשה הש"ס למה לי קרא להתיר מילה בצרעת תיפוק לי' דדבר שאין מתכוין הוא. ומשני באומר לקוץ בהרתו דבנו הוא מתכוין וחשיב לי' לא אפשר לקיים שניהם כיון שרוצה בכך אי אפשר שלא יתכוין. ועל כן למאן דאמר מותר להשתמש לאורה אסור להדליק בחול שמא יכבה והוא ירצה להשתמש נגדו. וכיון דלא אפשר וקמכוין אסור יאסר להדליקו. ואין לומר שבאמת לא ישתמש וממילא לא יתכוין. ליתא דאם לא יתכוין אחר כך יהי' מותר להשתמש. ועל כרחין קמכוין: יב) והשתא ניחא פירוש דברי רבא קסבר כבתה זקוק לה ועל כן אסור בשבת שהרי לא יוכל לתקנה. ומותר להשתמש לאורה ועל כן אסור בחול דכשירצה להשתמש לא יוכל להדליקו כנ"ל. ור"ח קסבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה ואסור בשבת שמא יטה. דכיון דכבתה אין זקוק לה וכשהשמן מתרחק מהפתילה ועומד לכבות אינו מחויב להטות השמן אל הפתילה. דכיון שהולך וכבה כאילו כבר כבה כמו שפרש"י (דף מ"ד.) בד"ה מנר הכבה דכיון דכבה והולך תו לא מחייב משום מכבה. ומותר להדליקו לצורכו לדעת הפוסקים החולקים על הגאונים. ואפילו לדעת הגאונים מכל מקום בשמן פסול כיון דשכיח שיכבה יש לומר דעתו עלי' עיין בתוספות ביצה (דף ל':) גבי סוכה רעועה דהוי תשמיש מצוה לאחר מצוותו ואפילו לאחר שהטה השמן אל הנר נראה דלא חשיב מצוותו עליו דחשיב כאילו כבה וחזר והדליקו דלאו מצוה למאן דאמר אין זקוק לה ועוד דכבר נדחה מחיובו בשעה שקפץ השמן מן הנר ועיין בתוספות חולין (פ"ג:) גבי כסהו הרוח ונתגלה דלא חשיב בידו: סימן תצז. שאלה.איך לפסוק בדין כבתה נר חנוכה בערב שבת קודם קבלת שבת. אם גם בזה כבתה אין זקוק לה כדברי התרומת הדשן. או זקוק לה כיון שלא דלק כלום משתשקע החמה וכדעת מהרש"ל והטורי זהב: א) תשובה. הנה ראיית התרומת הדשן דאם לא כן איך מותר להדליק בשמנים הפסולים לנר חנוכה בשבת נחוש שמא תכבה מקבלת שבת שהוא קודם בין השמשות עד צאת הכוכבים. שאז מתחיל זמן הדלקה ובמשך זמן כזה ודאי יש לחוש שמא תכבה. אלא ודאי כיון שבערב שבת מחויב להדליק קודם חשיב הכשר מצוה והותחלה מצוה בהכשר: ב) והנה ראי' זו אינו אלא לדעת המרדכי שזמן הדלקה בצאת הכוכבים. אבל הר"ן ז"ל כתב להיפוך שכתב שאם רצה להדליק קודם שקיעת החמה מקדים. וערב שבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקיעת החמה דמשקיעת החמה בין השמשות. אבל מדברי בה"ג יראה שצריך להדליק אחר שקיעת החמה דוקא. וכר' יוסף דלא מתחיל בין השמשות עד שהכסיף התחתון עד כאן לשונו. ואם זמן הדלקה משתשקע החמה היינו צאת הכוכבים לא הועיל כלום לר' יוסף. אלא ודאי האי משתשקע החמה כמו משתשקע החמה דסוף במה מדליקין לענין בין השמשות: ג) ודעת המרדכי כשיטת רבינו תם בספר הישר דשלש שקיעות הם. דכל מקום שנאמר שקעה חמה היינו תחילת שקיעה. משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח כו'. היינו כשעברה החמה כל כיפת רקיע ועדיין היא כנגד חלונה ואז מתחיל בין השמשות ולאחר שעברה חמה מכנגד חלונה ונתכסית לגמרי זהו משתשקע החמה סתם ואז צאת הכוכבים ד) והר"ן אף שהסכים עם הרבינו תם בשני שקיעות דיש חילוק בין שקעה חמה בין משתשקע החמה. מכל מקום במה שחילק בין משתשקע סתם בין משתשקע כל זמן שפני מזרח כו' לא הסכים כנ"ל. וכל שכן לפי שיטת הגאונים דאין מחלקים כלל בין שקיעה לשקיעה. וכבר הכריע כן הרב מלאדי ז"ל בראיות ברורות ומוכרחות כשיטת הגאונים וכפסק השלחן ערוך ביורה דעה שחזר ממה שכתב באורח חיים כשיטת רבינו תם וכן הגר"א ז"ל מווילנא וכן דעת מהר"ל ז"ל בגור ארי' למסכת שבת: ה) נמצא לפי זה אין לנו ראי' כלל אם כבה קודם שקיעת החמה דבשבת נמי יכול להדליק נר חנוכה סמוך לשקיעת החמה. ובודאי בזמן מיעוט כזה אין לחוש שיכבה. והתרומת הדשן לא הוכיח אלא מכל זמן משך בין השמשות: ו) איברא דלאחר העיון יש לומר דהתרומת הדשן לא הוצרך לסברתו דהכשר מצוה ולהוכחה משמנים פסולים בשבת אלא לפי שיטת התוספות. אבל לא לשיטת הרי"ף והרמב"ם ובעל הלכות גדולות כמו שאבאר דהנה בתוספות בד"ה דאי לא אדליק מדליק כתבו אבל מכאן ואילך עבר הזמן אומר הר"י פורת דיש ליזהר להדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי. ומכל מקום אם איחר ידליק מספק דהא משני שנויי אחרינא [נראה לי שצריך להיות שנויא אחרינא] וצריך להבין תחילת דברי הר"י פורת שלא יאחר יותר מדאי מבואר אם לא יאחר יותר מדאי מותר ואין צריך להדליק בשקיעת החמה מיד. וכל שמדליק בתוך הזמן מותר. ולמה הא צריך שיעור משתשקע עד שתכלה רגל. ומה לי אם מדליק בתחילה ואינו נותן שמן עד שתכלה רגל דאסור כיון שאינו דולק כל השיעור. מה לי אם אינו מדליק תיכף משתשקע שאינו דולק כל הזמן. ועיין במגן אברהם סימן תרע"ב סק"ב: ז) אמנם נראה כיון דשני תירוצים נינהו אזלינן הכא והכא לקולא ואין צריך כלל לתת שמן כשיעור דסמכינן אלישנא קמא, ועל כן כל שדולק קצת זמן בתוך משתשקע עד שתכלה רגל. יהי' בתחילת הזמן או בסופו או באמצעי סגי. ואין זה דומה למה שכתב הר"ן ז"ל פרק ערבי פסחים בתרי לישני דתרי כסי קמאי ותרי כסי בתראי דצריך הסיבה בכולהו. דאם לא כן אתה פוטרו בשניהם ואי אפשר. על כן צריך הסיבה בכולהו. דליתא דלענין לכתחילה ודאי הך לישנא דלשיעורא לחומרא. דצריך להדליק בשקיעת החמה מיד וליתן שין כשיעור. ולהך לישנא דאי לא אדליק מדליק אין צריך ליתן כשיעור ויוכל להמתין קצת. ובלבד שידליק קודם שתכלה רגל תן השוק וליכא תרי קולי דסתרי. רק בדיעבד הוי לישנא