אבני נזר אורח חיים תקסח

גדול כמו אלו הוה ידע. ואנן קיימא לן יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. אבל גדול שמשך במכר הוי קנין גם מן התורה. וזה ברור: הק' אברהם סימן תצה. בדין ניסוך המים. א) כתב הריטב"א סוכה (דף מ"ט:) בהא דניסוך המים קרב אפילו בלילה כדאיתא ריש תענית. אף דאין נסכים קרבין בלילה. אלא הקרבין מעצמם ולא הבאים עם הזבח, ואלו ניסוך המים קרב עם הזבח הא לא תקשי. דניסוך המים אינו חשיב בא עם הזבח שחובת המים הוא ולא חובת הזבח כלל שהזבח של תמיד בנסכים של יין הוא נחשב כמו בשאר ימים אלא שיש חובת היום גם כן לעשות ניסוך המים וזה כפתור ופרח מפי רבינו הגדול ז"ל עד כאן לשון הריטב"א: ב) והנה עיקר קושייתו דאין נסכים קרבים בלילה אלא הבאים מעצמם ואלו ניסוך המים קרב עם הזבח לא הבנתי. דגם ניסוך המים משכחת לה שבא בפני עצמו, שהרי אדם מביא חובתו היום ונסכיו למחר כמה ימים ואותם נסכים קרבים בלילה. וכן לשון הגמרא מנחות (דף מ"ד:) ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה. הנה דאף מנחת הזבח קרב בלילה, ואם כן אף אם תמצא לומר דניסוך המים חובת הזבח. מכל מקום קרב בלילה והריטב"א העתיק לשון הש"ס תמורה (דף י"ד:) דאין נסכים קרבים בלילה אלא הבאים מעצמם. ולשון זה מורה שבאים מחמת עצמם ולא מחמת הזבח. ולפנינו בתמורה אינו כן. אלא דנסכים הבאים בפני עצמם קרבים בלילה אף הבאים מחמת הזבח: ג) מכל מקום מה שכתב הריטב"א בשם הרמב"ן דניסוך המים חובת היום ולא חובת הזבח. הדין דין אמת. וראי' לזה הא דמבואר ריש תענית דנסכים קרבין אפילו בלילה ראשונה של סוכות אף שעדיין לא קרב הזבח. ואיך הזבח מוכשר במה שהקריב קודם שהקריב הזבח ונתחייב בנסכים דחיוב נסכים אינו חל רק לאחר שהקריב הזבח כדמוכח מהא דגר שמת ולא הניח נסכים נסכיו קרבין משל ציבור ולא יקרבו מנכסי הגר. ומה שיורש מביא נסכים היינו דחשיב בעל הקרבן שסומך וממיר ודלא כתוספות יום טוב פרק ט' דמנחות משנה ז' וכמ"ש בגליון תוספות יום טוב יעוין שם] [הנה ז"ל התיו"ט שם ומביא נסכים כשירש מאביו דהא יורש קרי לי' וכמו שכתבתי במשנה ו' פרק ז' דשקלים ונכתב על הגליון עיין שם. ותימא דאם כן גר נמי. ועוד גדול שעבוד בע"ת על נכסי גר במטלטלין כמו שכתב הרשב"א בתולדות אדם סימן רנ"ב. אלא ודאי חיוב יורש משום שיש לו קנין בזבח שסומך ומימר ומהאי טעמא אפילו לא הניח נסכים חייב. ומה דקרי לי' יורש משום שירש הזבח. המגיה] וכן הוא בירושלמי ורמב"ם דאם הקדים ניסוך המים לזבח כשר. עוד בירושלמי בניסוך המים עבר יומו בטל קרבנו. ולא דמי לניסוך היין שקרב אפילו לאחר כמה ימים. ואין לחלק משום דניסוך המים אין זמנו אלא בסוכות. דמכל מקום אם לא הקריב ביום ראשון יקרב בשני גם עבור אתמול אלא ודאי שחובת היום הוא: ד) מכל מקום מה שכתב הריטב"א דניסוך המים אינו חשיב בא עם הזבח. לפענ"ד לא דק בלישני'. ומוכח בתוספתא פ"ג דסוכה להיפוך. דאיתא שם מי החג חייבין עליהם משום פיגול. והא במנחות (דף ט"ו:) דאפי' לר"מ דאמר נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול אינו רק בבא עם הזבח. ואם איתא דאינו חשיב בא עם הזבח למה יתחייב משום פיגול. אלא ודאי חשיב בא עם הזבח אף שהוא חובת היום. דמצינו כהאי גוונא בשתי הלחם שהם חובת היום. ופסק הרמב"ם כרע"ק שבאים בפני עצמם בלא כבשים. ומכל מקום כשהקריבם עם כבשים. הכבשים מתירים אותם. וחייב על הלחם משום פיגול במה שחישב בארבע עבודות של כבשים. הכי נמי ניסוך המים אף שבא בפני עצמו. בלא תמיד של שחר. מכל מקום כשהקריבם עם התמיד. התמיד מתירם וחייב עליהם משום פיגול כשפיגל בתמיד: ה) ולפי מה שכתבתי נראה לי לבאר הכתובים שמהם למדים ניסוך המים נאמר בשני עולת תמיד ומנחתה ונסכיהם ונאמר בששי ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם מם יוד מם הרי כאן מים ומכאן רמז לניסוך המים בתורה. והנה מם דכמשפטם מתפרש היטב על המוספין אך מדשינה הכתוב משאר מוספין ולא כתיב כמשפט למדין רמז לניסוך המים. וקרא דנסכיה מתפרש היטב טפי דשני נסכים הם ניסוך המים וניסוך היין. אך קרא דומנחתה ונסכיהם אינו מובן כלל, איך נכתב לשון רבים על התמיד. מה בכך דשני נסכים הם. התמיד הוא יחיד: ו) ורש"י פירש בחומש דקאמר על שני תמידין שבבוקר ושבין הערבים. וקשה למה נכתב ומנחתה. וצריך לומר דלגבי המנחה קרא לשני התמידין בלשון יחיד בחד קרבן. ולגבי הנסכים כדי לרמז על ניסוך המים קרא לשני התמידין בשני קרבנות. ואף אם נסבול זה אכתי יקשה ממשנה דכל התדיר התמידין קודמין למוספין שנאמר מלבד עולת הבוקר תעשו את אלה עי"ש. הנה דמלבד עולת הבוקר מורה שעולת הבקר קודמו. וכן ביומא (דף ע') בקרא דמלבד חטאת הכפורים מורה דחטאת הכפורים קודם לשעיר הנעשה בחוץ עי"ש ואם כן הכא דכתיב מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכיהם. על כורחין על תמיד של שחר לבד קאי. דתמיד של בין הערבים מאוחר למוסף ז) ויש לדחוק בזה. דמשכחת תמיד של בין הערבים קודם כגון שהמתין עם המוספין עד שהגיע זמן תמיד של בין הערבים ששוחט תמיד של בין הערבים וזורק דמו ואחר כך מקריב המוסף. דעשה דעלי' השלם כל הקרבנות כולם לא קאי רק אהקטרה. עי' תוס' פסחים (דף נ"ח:) ד"ה העולה. מכל מקום זה דוחק לפרש הכתוב בדאי המתין. וגם דמלבד לא קאי רק על עבודת הדם. דבהקטרה אי אפשר דעל כורחך תמיד של בין הערבים קודם משום עשה דהשלמה: ח) אמנם לפי דברי הרמב"ן הנ"ל דניסוך המים חובת היום ותוספתא הנ"ל מתפרש קרא דנסכיהם על ניסוך המים והיין שהם חובת הזבח והיום. יין חובת הזבח ומים חובת היום. ושפיר הוה לשון רבים הזבח והיום. ובששי כתיב ונסכיה