אבני נזר אורח חיים תקסו

יום שעבר. מהא דהפריש שבעה אתרוגים וכו' דלרב כל אחת יוצא בה ואוכלה לאלתר ולא אמרינן בי' מיגו דאתקצאי. ובוודאי כוונתו על יום ראשון דבשאר ימים כיון שהוא חול המועד אין לומר בו מיגו דאיתקצאי אפי' לדידן כמו שכתב הר"ן פרק ד' דסוכה ואפי' התוס' לא כתבו כן אלא לדידן. אבל לא לרב כמבואר מדבריהם פרק ד' דביצה שהעתקנו] וכן כתב בחי' רעק"א בש"ע שכוונת הר"ן על יום ראשון. הרי להדיא דנאסר בין השמשות. דאם לא כן מה קשיא לי' הא אין מוקצה לחצי שבת: ז) וכן דעת הרא"ה שם שתירץ קושיא זו כמו שהביא הר"ן שם בשמו דהוי כהתנה שאינו מקצה אותו אלא למצוותו לבד. הא אי לאו הכי הי' מוקצה. הרי סבירא לי' גם כן דנאסר בין השמשות בהזמנה לבד: ה) ומאחר שביררנו שכל הני רבוותא חולקין על דין זה יש לתמוה על הבית יוסף שכתב דין זה בלי חולק. ולכאורה לענין דינא הי' ראוי להחמיר כוותייהו שהם הרוב ובתראי נגד השאילתות בפרט בסוכה שהזמינה ולא ישב בה דפסק גם כן בש"ע בשם השאילתות שמותר ובדאורייתא הלך אחר המחמיר. גם יש לומר באתרוג גם כן דאורייתא אם אוכלו. דבתוספות שבת (דף כ"ב.) הקשו אהא דאמר אבוהון דכולהו דם. למה לא אמר אבוהון דכולהו עצי סוכה ותירצו דשאני עצי סוכה דיש ביטול מצוה במה שסותרו עיין שם. ואם ק באתרוג שאוכלו. הוא הדין דאיסור תורה יש וראוי לחוש להמחמירין ובפרט שהם הרוב ובתראי: ט) והנה מצד הסברא דהזמנה לאו מילתא גם כן אין ראי'. דהא קיימא לן הזמנה לגוף הקדושה מילתא דילפינן מעגלה ערופה. ודווקא במשמשין אין ללמוד מעגלה ערופה דמשמשין ממשמשין גמרינן כמבואר בסנהדרין (דף מ"ח.) וכבר הקשה כן במג"א סי' תרל"ח ותירץ דמצוה קילא טפי אפי' בגוף מצוה לאו מילתא. אולם אין שום ראי' לסברא זו. וצריכין לחוש להמחמירין כנ"ל. ובריטב"א סוכה (דף ט') דהא דבעינן בציצית טוי' לשמה כיון שהוא גופו של דבר ולא משמשין. הרי דגם בגוף מצוה הזמנה מילתא: י) אך יש להביא ראי' לסברא זו דהמג"א דמצוה קילא טפי ואפי' בגוף מצוה לאו מילתא. מהא דאיתא סוף פרק האיש מקדש איתמר צפורי מצורע מאימתי נאסרין ר' יוחנן אמר משעת שחיטה ריש לקיש אמר משעת לקיחה. ומפרש שם טעמא דריש לקיש דצפורי מצורע ילפינן מעגלה ערופה מה עגלה ערופה מחיים אף צפורי מצורע מחיים. ומקשה הש"ס אי מה עגלה ערופה משעת לקיחה לא מיתסרא דירידתה לנחל איתן אוסרתה] הכא נמי משעת לקיחה לא מיתסרא ומשני התם אית לי' גבול אחרינא הכא לית לי' גבול אחרינא ע"כ. והנה בטעמא דר' יוחנן דלא יליף מעגלה ערופה ליאסר מחיים יש לומר כפשטו דר' יוחנן לטעמי' דסבירא לי' בחולין (דף פ"ב.) עגלה ערופה גם כן אינה נאסרת עד לאחר עריפה: יא) איברא דקשה על הרמב"ם שפסק בעגלה ערופה ירידתה לנחל איתן אוסרתה ובצפורי מצורע פסק כר' יוחנן דמשעת שחיטה. וקשה דלדידן דקיימא לן כריש לקיש בעגלה ערופה דירידתה לנחל איתן אוסרתה. מהיכי תיתי נפליג עלי' במה דיליף צפורי מצורע מעגלה ערופה דמדר' יוחנן אין שום ראי' דלא ניליף מעגלה ערופה דהא איהו סבירא לי' בעגלה ערופה גם כן משעת עריפה והרי תרווייהו סבירא להו דצפורי מצורע ועגלה ערופה שוים ומהיכי תיתי דנפליג אנו ביניהם: יב) וצריך לומר דסבירא לי' להרמב"ם כיון דקיימא לן בפרק החולץ הילכתא כוותי' דריש לקיש בהני תלת מילי דחשיב התם ולא חשיב נמי צפורי מצורע. מוכח דקיימא לן כר' יוחנן בהא. והא דלא חשיב עגלה ערופה לא קשיא. דלא אפליגו ר' יוחנן וריש לקיש פנים אל פנים בזה. רק ממילא שמעינן מדאמר ר' יוחנן שם עגלה ערופה אינה משנה מוכח דסבירא לי' עגלה ערופה אינה נאסרת מחיים. וריש לקיש מדאמר בצפורי מצורע דנאסרין מחיים. מוכח דסבירא לי' עגלה ערופה גם כן נאסרת מחיים. ועוד דעגלה ערופה אינו נוהג בזמן הזה כמבואר בספר החינוך מצוה תק"ל אבל בצפורי מצורע אם איתא דהלכה כריש לקיש אמאי לא חשיב לה [ועיין בתוס' שבת (דף ע"א) וברמב"ם פרק י"א מהלכות טומאת צרעת הלכה ואו] על כן פסק כר' יוחנן, ונכון הוא: יג) איברא דצריך עיון באמת מאי טעמא לא נילף מעגלה ערופה כיון דעיקר איסור צפורי מצורע מעגלה ערופה ילפינן כדאיתא בסתם גמ' קידושין (דף נ"ז.) ויותר מבואר בש"ס כריתות (דף כ"ה.) דמאן דאית לי' עגלה ערופה נאסרת מחיים על כרחין סבירא לי' כר' ישמעאל דיליף מכשיר ממכפר. היינו צפורי מצורע מעגלה ערופה. ואם כן הרמב"ם דפסק עגלה ערופה נאסר מחיים על כרחין דיליף צפורי מצורע מעגלה ערופה, ולמה לא נלמד גם כן דנאסר מחיים. יד) ואין לומר דסבירא לי' כקושיית הש"ס אי מה התם משעת לקיחה לא מיתסרא וכו' ולא סבירא לי' כשנוייא דמשני התם אית לי' גבול אחרינא. דליתא דאם כן בסנהדרין (דף מ"ז.) דפליגי אביי ורבא באורג בגד למת דאביי סובר הזמנה מילתא דיליף מעגלה ערופה. הא שם נמי משעת לקיחה לא מיתסרא. אלמא הזמנה לאו מילתא ובכולי סוגיא לקיחה חשיב הזמנה מעליא [אפי' לדעת הר"ן בחידושיו] ורבא לא פליג עלי' דאביי אלא משום דלא ילפינן משמשין מגוף הקדושה אבל הא מודה דגוף הקדושה ילפינן מעגלה ערופה. וקשה הא עגלה ערופה גופה משעת לקיחה לא מיתסרא ועל כרחך כשינוייא דש"ס התם אית לי' גבול אחרינא: טו) ונראה לי הפירוש כיון דאינה ראוי לעריפה עד שתבא לנחל איתן קודם ביאתה לנחל איתן אפי' הזמנה לא הוי. ודומה לטווי לארוג. וכן משמע לשון הש"ס בכריתות (דף כ"ה.) משנראית לעריפה. היינו דקודם ירידתה דלא נראית לעריפה אפילו הזמנה לא הוי. אבל צפורי מצורע הכשרה בכל מקום. רק לכתחילה צריך לצאת חוץ לשלש מחנות במקום שהמצורע שם. אבל בדיעבד אם עבר המצורע ונכנס לפנים מן החומה וטיהרו הכהן שם ודאי מהני. על כן הוה הזמנה משעת לקיחה ומכל