אבני נזר אורח חיים תקסד

ר' יהודה לשיטתי' צריך אגד וסתם ת"כ ר' יהודה. על כן נקט מימרא דר' אליעזר לענין אגודה. דעל כרחין הכי הוא. דאין סברא דר' אליעזר ור' עקיבא סבירא להו צריך אגד ובגמ' לא אשכחן אלא ר' יהודה אלא ודאי משום דר' יהודה סבירא לי' צריך אגד נקט אליבא דר' אליעזר לענין אגודה. ולדידן הנפקא מינה לענין ביד אחד. אלא דליתא ממה נפשך דאם המיעוט שיאסור אגודה. אם כן שפיר יש לומר גם לדידן המיעוט שיאסור אגודה. ואם המיעוט שלא יצטרך אגד אם כן מנא לן לאסור ביד אחד: סימן תצב. א) בפרק לולב הגזול תניא ר' אליעזר אומר יכול יאגדם כולם כאחד [אף האתרוג עמהם] אמרת וכי נאמר וכפות. והלא לא נאמר אלא כפות והביאו הרי"ף ז"ל בהלכותיו. ותימה דלכאורה ר"א סבירא לי' לולב צריך אגד על כן יליף מקרא דאין אתרוג עמו באגודה. וכיון דקיימא לן אין צריך אגד לא הי' לו להרי"ף להביאו בהלכותיו. ובאמת קשה מה יעשו רבנן בווין שבהדס וערבה ובלולב לא כתיב ויו ואם תאמר דלמצוה גם לרבנן בעינן אגד. הא בגמרא יליף לרבנן רק מכח קרא דואנוהו לא מיתור הווין: ב) ובב"י בשם הר' שלמי' שאם לקח האתרוג והלולב ביד אחת יצא שאין האתרוג עמו באגודה והט"ז השיג שאין הלימוד אלא שלא יאגדם כאחת לא שלא יקחם בידו אחת. נראה מדבריהם דמה דלא כתיב ואו בלולב. היינו לאסור שלא יהי' באגודה. לא שהווין שבהדס וערבה מורים שיהא דווקא באגודה אחת. וטעמא דהווין אינם מיותרים. דהכי אורחי' דקרא הואיל וכולם מצוה אחת. והרי קימא לן כר' יונתן מכה אביו ואמו משמע אפי' זה בפני עצמו אף על גב דכתיב ואו. אלא מה שלא נכתב ואו בין אתרוג ללולב הוא שינוי. על כן דרשינן מינה לאסור האגד לט"ז. ולהר' שלמי' אף הלקיחה ביד אחד: ג) אך (בדף ל"ז:) לא לדוץ אינש לולבא בהושענא הואיל ונתרי טרפי והוי חציצה [רבא אמר מין במינו אינו חוצץ] פרש"י נתרי טרפי וחוצצין בין מין למין ואינם אגודים יחד להיות לקיחה אחת עכ"ל. וקשה הא קיימא לן אין צריך אגד. ודוחק דמשום לכתחילה חשש לספק. ואין לומר דכיון דהוי חציצה ואין ראוי לאגד מעכב כדר' זירא בראוי לבילה. שהרי מצוות הלולב בגבולין אינו אלא ביום טוב ראשון שאסור באגד. דגם לרבנן אגד מעליא בעי לכתחילה לפרש"י וכן דעת בעל ספר יראים ם והריא"ז והראב"ד בהשגותיו על בעה"מ שכתב דהא דלר' יהודה האגד מעכב משום דשינה עליו הכתוב לעכב בקרא דואנוהו וגזירה שוה דלקיחה. הרי דגם מקרא דואנוהו ילפינן אגד מעליא דאם לא כן איך מעכב אגד מעליא לר' יהודה. ועוד דאינו מיותר כלום דואנוהו אצטריך לשאר מצוות. וגזירה שוה דלקיחה לאגד מעליא ומנא לן לעכב]: ד) אשר על כן נראה דמווין ילפינן שיקחם ביד אחד. והאתרוג ביד אחרת מדלא כתיב ואו בין אתרוג ללולב. שמע מינה האתרוג לקיחה בפני עצמו ביד זה והלולב לקיחה בפני עצמו ביד זה. וכיון שהג' מינים שבלולב צריכין לקיחה אחת ביד אחד. שוב משום ואנוהו בעינן אגד שיהא אחד לגמרי וזה יכול יהא אתרוג עמהם באגודה לכתחילה משום ואנוהו אמר לו והלא לא נאמר אלא כפות משמע אפי' ביד אחרת. ושוב לא שייך ואנוהו ועל כן בעינן אגד מעליא אף שאין נאה יותר בשני קשרים זה על גבי זה. אלא דזה נוי מצוות לקיחה אחת. שיהא אחד לגמרי וכמו נטילת ציצין שאין מעכבין את המילה דחשוב הידור מצוה, ועל כן כשחוצץ בין מין למין חשוב שאין אוגד כלל אף אגודת יד. וכיון שאינו ראוי לאגודת יד האגד מעכב בו כדר' זירא. ודווקא אגד קשר דרק מקרא דואנוהו ילפינן דלא כתיב כלל בלולב והוא מצוה בפני עצמו ולא שייך למצוות לולב אין מעכב אף אם אינו ראוי. אבל אגד יד דילפינן מווין דכתיב בין לולב הדס וערבה ראוי עכ"פ בעינן: ה) וראי' לפירוש זה מדאמרינן בירושלמי בהא דובגדול כדי שיאחז שניהם בידו אחת ר' יוסי אומר אפילו אחד בשתי ידיו. אמר ר' יוסי אלו נאמר וכפות יאות לית כתוב אלא כפות אפי' זה בידו אחת וזה בידו אחת עכ"ל. ממילא כיון דכתיב ווין בהדס וערבה צריך ליטלם בידו אחת וכמ"ש: ו) ומכל מקום אין זה מעכב. שהרי לדעת הרמב"ם והרמב"ן אפי' נטלם אחד אחד יצא. וכן משמע בסנהדרין (דף פ"ח:) גבי זקן ממרא דלרבנן דאין צריך אגד אם הוסיף מין אחר האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. ואם נאמר דלרבנן אינו יוצא אלא כשלוקח הג' מינים ביד אחד. אם כן היד מצרפם ולאו לחודי' קאי. וגדולה מזה כתב הרמב"ן ז"ל בברכת כהנים דאם הוסיף ברכה אחת עובר בבל תוסיף דלאו לחודי' קאי הואיל והכל בנשיאות כפים הכפים מצרפם. כל שכן בזה שילקחם כאחת בידו אחת. אלא ודאי אינו מעכב בדיעבד וכטעם הנ"ל דהווים אינם מיותרים. דהכי אורחי' דקרא הואיל דהכל מצוה אחת. אלא הואיל שיש שינוי שבין אתרוג ללולב לא כתיב ואו וכאן נכתבו ווין. שמע מינה שזהו ביד אחת. מכל מקום אינו מעכב כיון שאין יתור בקרא רק כשהאתרוג גדול שאינו ראוי ליקח אותו כאחת עם הלולב הי' מעכב אם הי' כתיב וכפות. והכי נמי בחציצה שבין המינים הואיל בהו כתיב ואו מעכב כיון שאין ראוי ללקיחה אחת כפירוש רש"י שם וכמו שכתבתי: ז) ומדברי ירושלמי אלו נלמד דלא כהר' שלמי' שכתב שאם נטלם כאחת לא יצא. שהרי הירושלמי אמר אפי' זה בפני עצמו וזה בפני עצמו שמע מינה שכשאינם בפני עצמן שהכל בידו אחת גם כן יוצא [וכן מוכח לדעת רש"י ורבינו תם דאינו יוצא בארבעת המינים אלא בבת אחת. וקאמר ר' יוסי אפי' אחד בשתי ידיו. ועל כרחך צריך לאחוז אז הלולב לרש"י ורבינו תם. והרי אוחז הלולב ביד שאוחז האתרוג]: ח) ומזה נלמד גם כן דלא כט"ז. ואפי' אגד האתרוג עמהם יצא כיון דחילוק הווין מורה שהאתרוג ביד אחת והלולב ביד. אחרת ואף על פי כן אינו מעכב כשלוקחם ביד אחת, ואפי' לכתחילה משמע בירושלמי דיוצא ביד אחת. הוא הדין דאף אגד האתרוג עמהם יוצא: