אבני נזר אורח חיים תקס

לא שייך דין זה וזה גורם כלל. דשם כשגדל על אילן בתוך שלש. זה כל האיסור. ויש כאן תערובות איסור: יא) אך עם כל זה הלא כל הפלפול להוכיח לשיטת התוספות מדאיצטריך קרא דונטעתם דילדה שסבכה בזקינה בטלה משום דבטל היחור. ותיפוק לי' דזה וזה גורם מותר. ועל כרחין דאפילו גורם לא חשיב הזקינה. כל שכן דלא חשיב שיש בו חלק מהזקינה ורום מעלתו השיב דיש לומר בערלה לא שייך כלל דין זה וזה גורם. ולעולם לשיטת התוספות יש בו חלק. והרי לשיטת התוספות חולין וביחוד בנדה מוכח להדיא דשייך דין זה וזה גורם בערלה: יב) ומה שתירץ ההוא משום דאין חוששין לזרע האב והוה רק גורם. על פי זה הי' מקום ליישב דעת התוספות נדה, דלעולם סבירא להו דלא אזלינן בתר סימניו אלא בתר מינו כל שדנין על עצמותו. אלא דהכא כל מינו כך הוא. שהזכר יש לו סימני טומאה. ומכל מקום אמו מטהרתו. דכל היוצא מטהור טהור. ואין להקשות הלא אביו טמא. והרי חציו תערובות איסור ממש יש בו. דבעצמו יש לו סימני טומאה כל המין. דיש לומר דאין חוששין לזרע האב והוי רק גורם. אך באמת הא קיימא לן בחולין (דף פ'.) דלכולי עלמא מספקא לי' אם חוששין לזרע האב: יג) ובדבר זה שאני עוסק עם רום מעלתו הרווחתי סברא אחת אגרא דשמעתא ליישב קושיית הר"ן בחי' בהא דבן פקועה הבא על בהמה מעלייתא הולד אין לו תקנה. והקשה הר"ן הלא זה וזה גורם מותר ויהי' מותר בלא שחיטה. ומאז אמרתי לולי דברי הר"ן דלא שייך בזה דין זה וזה גורם להתיר. ואדרבה משום דזה וזה גורם מותר הכא אסור בלא שחיטה. דטעמא דזה וזה גורם מותר. דגורם אחד כיון שאינו בא מכחו לבד כאילו אינו. ונשאר היתר בעצמו. והכא אם תסלק הגורם הלא בעצמותו הוא בהמה כשאר בהמה דעלמא. רק דיוצא מטהור טהור. וכיון שיצא מבהמה בן פקועה דחשיב כשחוטה גם הולד כשחוט. והכא דבא מכח אחד שאינו שחוט ומבטל את חבירו. שוב טעון שחיטה בעצמותו יד) ואיפכא הי' לי' לאקשויי שיהי' ניתר בשחיטה כבהמה דעלמא שכולו יהי' טעון שחיטה. אך באמת גם הא לא קשיא שהרי כתב הר"ן בפרק כל הצלמים בפירוש דברי הש"ס סוטה (דף מ"ג:) בילדה שסבכה בילדה שנטעה לסייג ולקורות לא אמרינן דבטלה משום דאילן העשוי לסייג גופי' אי חישב למאכל חייב בערלה ופירש הר"ן דכיון דאפשר להיתר להיות איסור. שוב לא בטל גורם דאיסור בגורם דהיתר. והכא נמי אפשר גורם דאיסור להיות היתר. דכשישחט יהי' מותר. ואין בטל הגורם שנשחט בגורם שלא נשחט: טו) ומכל מקום אין להקשות. דכיון דגורם שלא נשחט אינו בטל וגורם שנשחט בטל. הרי אין כאן אלא גורם של היתר. ליתא דהא דזה וזה גורם מתורת ביטול הוא. דבטל גורם של אישור בגורם דהיתר ולכאורה הלא לא מצינו ביטול בציר מרוב. ומהיכי תיתי שיתבטל שוה בשוה. אך הענין כיון דבעצמותו הי' מותר. ואין איסור אלא משום גורם. כל שיש כאן גורם של היתר גם כן. הרי עצמותו מכריע. וכאילו הי' כאן רוב היתר. וכל זה במקום שבלא הגורם הי' מותר. אבל הכא נהפוך, הוא. לולי הגורם הרי ולד בן פקועה זה כבהמה דעלמא וכולו טעון שחיטה. ואין כאן ביטול להיתר. גם לא לאיסור שיהי' כולו טעון שחיטה. כיון דאפשר לאיסור להיות היתר ואתי שפיר: טז) כל זה הי' נראה לולי שהר"ן לא תירץ כן. וצריך להבין למה לא תירץ הר"ן כן. אך סוגיא דבכורות קשיתי'. דשם גם כן בעצמו יש לו סימני טומאה. ומכל מקום מותר משום זה וזה גורם. והכי נמי בולד בן פקועה אף שבעצמו טעון שחיטה. יהי' מותר משום זה וזה גורם: יז) אך לשיטת הרב המגיד הנ"ל דאפרוח הנולד מביצת טמאה אף שבעצמו יש לו סימני טהרה אסור אף דמכח אמו אין לאוסרו דעפרא בעלמא. ובעצמו יש לו סימני טהרה כיון דמינו טמא אסור בעצמותו. אם כן כמו כן להיפוך בההוא דבכורות כיון דמינו טהור מותר בעצמותו אף שיש לו סימני טומאה כמ"ש גם רו"מ מסברא. על כן שפיר מותר משום זה וזה גורם. ואתי שפיר דהר"ן לא תירץ כן דהר"ן לשיטתו דסבירא לי' בפרק אלו טריפות דביצת טמאה שנולד ממנו אפרוח שיש לו סימני טהרה במקרה טהור. ולא אזלינן בתר מינו. וכן כתב הבית מאיר שם שהר"ן והרב המגיד חולקים בזה. על כן הוקשה להר"ן לשיטתו מההוא דבכורות. ולשיטת הרב המגיד אתי שפיר ליישב קושיית הר"ן: יח) איברא דלכאורה כיון דאין לו תקנה. וצד שלא נשחט לעולם ישאר באיסורו. ואי אפשר להיות כמוהו. ושוב יתבטל. אך זה אינו דאם יתבטל ויהי' כולו טעון שחיטה. ויהי' גם לצד שלא נשחט היתר. ושוב לא יתבטל צד הנשחט. כעין שכתבו התוס' לענין חתיכה הראוי' להתכבד. דאף דאיסור הנאה ואינה ראוי' להתכבד. מכל מקום כיון שאם יתבטל יהי' ראוי להתכבד לא בטיל. והכא נמי כיון שאם יתבטל צד הנשחט. יהי' לצד שלא נשחט היתר ולא בטיל צד הנשחט: יט) ולענין אתרוג המורכב שהבאתי הוכחה מהא דבעי הש"ס בבא קמא למימר ולא חצאי בקר. וקשה בכלאים מן הכוי למה יתחייב. הא אינו חייב אלא בחצי ארבעה וחמשה כמו לענין מתנות שאינו חייב אלא בחצי והוה לי' חצאי בקר. וכתב רו"מ דלמה לא הקשיתי מגנב משותפו וטבח דבאמת פטור. דליכא וטבחו כולו באיסורא. והאריך בזה. ולא ידעתי מה קשיא לי' עלי. דבכוי פשיטא דחשיב כולו באיסורא. דכל שור שבו באיסור שחט. וכמו לענין מתנות. דלא דמי לשותפות כהן. דכל שיות שבו בחיוב. והכי נמי בזה. אך ראייתי מהגמרא דקאמר ולא חצאי בקר. ממילא מוכח בכלאים כולו בקר מקרי [ואיני יודע למה דלק אחרי] והכא נמי כולו אתרוג מקרי: כ) מה שהביא ראי' לדברי היש"ש דגדי פטור מארבעה וחמשה. דאם לא כן קרא לחייב כלאים למה לי. דהא במתנות דליכא קרא. ואף על פי כן חייב במתנות. ומה נעביד לי' למר אם בהחפזו לא ראה דברי הגמרא במקומו (דף קל"ב) דשם איכא קרא לחייב כלאים במתנות אם שור לרבות כלאים אם שה לרבות כוי, ור' אליעזר דאמר כלאים חייב כוי פטור מוקי קרא דאם שה לחלק וקרא דאם שור אייתר לרבות הכלאים. וקשה על היש"ש מהתוספתא. ומה שרו"מ