אבני נזר אורח חיים תקנט

ה) וכן מה שכתב רום מעלתו לפי שיטתו דטמאה שילדה כמין טהורה אסורה ללאו משום שיוצא מן טמא. שהרי בא מש"ז. אלא שבעצמו מין טמא. וההיא דבכורות משום שיש לקלוט מקצת סימנים ובא ממשפחת טהורים. שגם אביו בא ממשפחת טהורים. רק איסורו משום גורם ולא משום יוצא מטמא שהרי בא מש"ז. גם כן ליתא דאם כן משום מה יאסר. מאי שנא מאפרוח ביצת טריפה דמותר. ומטמאה שילדה כמין טהורה בעלמא דגילה קרא שאסור. אין ראי' דהתם מינו טמא. הנה נתברר דביצת טריפה וכן ההיא דבכורות איסורו משום יוצא מן הטמא ואף על פי כן מותר זה וזה גורם: ו) ועתה נשיב למ"ש רו"מ דטמאה שילדה כמין טהורה אין איסורו משום יוצא מטמא ואף דכן כתב במשנה דבכורות הוא רק לסימנא בעלמא. ומאוד אתפלא על טוהר שכלו איך יאמר זה. דבגמרא מקשה למה לי למיתני שהיוצא. פירוש דמה הוסיף ביאור. הרי כבר נשנה זה. ומשני סימנא בעלמא. אבל לומר שהמשנה נתנה טעם על דין מה שאין ענין לו לסימנא. חלילה לומר כן. וכן מפורש בתוספות חולין (דף ס"ב:) בד"ה תרנגולתא דאגמא וזה לשונם אין לפרש שהנקיבה מותרת והזכר אסור דכל היוצא מטהור טהור. הרי להדיא דאף הזכר שאין לו סימני טהרה טהור משום שיוצא מאמו טהורה. והתם אין לפרש שהמין הוא מין טהור. שהרי כל המין הוא כך שהזכר אין לו סימני טהרה. ובתוספות נדה (דף נ':) תרנגולתא דאגמא הזכר אסור לפי שאין לו סימני טהרה. ולא שרי מטעם כל היוצא מטהור טהור. שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה. והאפרוח מעפרא גדיל ונאסר ממילא על ידי סימני טומאה עד כאן. הרי להדיא שאם האם היתה יולדת האפרוח הי' מותר משום שיוצא מן הטהור. וזה אין לפרש משום דמין טהור [כנ"ל דכל המין כך. ועוד] דאם כן מה תירצו שהאם לא ילדה האפרוח כו' הא מכל מקום מין טהור. אלא ודאי המשנה כפשוטו. שהתורה תלתה האיסור והיתר בסימני טומאה וסימני טהרה. וחידשה המשנה דטהורה שילדה כמין טמאה. אף דבעצמותו טמא. מכל מקום אמו שיצא ממנה מטהרתו. דכל היוצא מטהור טהור. וכן להיפוך. ועל כן כתבו בתוספות הנ"ל דבעוף שבא מעפרא בעלמא לא אזלינן בתר אמו. אלא בתר עצמו וכמו באפרוח ביצת טריפה. ונתברר מזה דהנולד מטמא וביצת טריפה טעם אחד להם. ונתברר מזה דלא אזלינן בתר המין והמשפחה אלא בסימניו. דאם יש לו בעצמו סימני טומאה מהראוי שיהי' טמא. אלא שאמו שיצא ממנה מטהרתו. אף שאביו טמא. אם כן ההוא דבכורות בקלוט שיש לו מקצת סימנים כיון שמכל מקום קלוט הוא ויש לו סימני טומאה. מהראוי שיהי' אסור. אלא שאמו מטהרתו אף שאביו טמא. אם כן הוא הדין אם הי' אביו חמור ממש [אם הי' משכחת שיוולד מהם] הי' מותר דלא אזלינן כלל בתר המין. אלא בתר סימניו ובתר מי שיצא מהם: ז) אולם בדבר אחד אני רואה מחלוקת בין הראשונים דבתוספות נדה הנ"ל מבואר דטמאה שילדה כמין טמאה. אין האיסור משום שיצא מטמא לבד. אלא מחמת עצמותו גם כן שיש לו סימני טומאה. ואין מי שיטהרנו. ובאור זרוע פרק אלו טריפות לא משמע כן. שכתב בהא דאיתא בתמורה אפרוח מביצת טריפה מותר. דאימת גביל לכי מיסרח לכי מיסרח עפרא בעלמא. והא דאסור עוף טמא. אף דכי גביל עפרא בעלמא הוא. גזירת מלך הוא. עד כאן. הרי דבבהמה כל האיסור מחמת יוצא מטמא: ח) מ"ש רום מעלתו דחי' שילדה כמין בהמה ודאי חלבו מותר, ולהיפוך חלבו אסור. וכן לענין מתנות. ואף על פי כן לא חשיב זה וזה גורם. אף אם נודה לכת"ר בזה. דגם לענין מתנות אזלינן בתר אמו. ומשום דלעולם חשיב כמין שיצא ממנו ושור שנולד מצבי צבי הוא. אין סתירה מזה לדברינו כלל. דמכל מקום היוצא מזה ומזה חשיב חצי' צבי וחצי' שור ואין אמו אוסרתו בחלב או מתירתו. דלעולם אזלינן בתר עצמו. אבל הנולד מטהור ומן הטמא, אי הוה אזלינן בתר עצמו. הי' נפקא מינה אם יש לו בעצמו סימני טומאה או סימני טהרה. וכמו בעוף כיון דהתורה תלתה האיסור בסימנים. ואף על פי כן אזלינן בתר אמו שיצא ממנו. על כרחין דאמו אוסרתו או מתירתו. על כן שייך בזה דין זה וזה גורם: ט) מ"ש רום מעלתו שלא ידע מה הקשיתי עליו אפילו לפי דבריי דגם בנולד מטהורה ומטמאה שייך זה וזה גורם כיון שדנין ממי יצא. מכל מקום אין השגה במ"ש ליישב קושיית התוספות. הנה השגתי הי' כי אני כתבתי שזה כוונת התוספות במה שכתבו דדוקא היכי דחד אסור וחד שרי שייך זה וזה גורם. דבזה דנין ממי יצא. דהכלל היוצא מטהור טהור מטמא טמא. ועל כן בערלה כיון שדנין על הפירות על איזה אילן גדל. דזה כל האיסור שגדלו על אילן שלא עברו עליו שלש שנים. פשוט דשייך זה וזה גורם. ורום מעלתו כתב דזה וזה גורם לא שייך אלא היכי שאין כאן אלא גורם דאיסור לבד. אבל ערלה דכשגדל על אילן שלא עברו עליו שלש שנים זה הוא כל האיסור ולא גורם לבד. ויש לומר דלא שייך זה וזה גורם מאחר דיש תערובות איסור ממש. ועל זה השגתי עליו מש"ס בכורות (דף ז'.) דשם כשיצא מטמא זה הוא כל האיסור. בפרט שבעצמו יש בו סימני טומאה גם כן. והרי החלק היוצא מן הטמא. היא איסור בעצמותו ממש. שבעצמו טמא ואין לו מי שיטהרנו. וכל שכן שיצא מהטמא. ואף על פי כן מותר משום זה וזה גורם. ולא אמרינן דיש בו תערובות איסור. דהכלל כל שדנין מצד הגורמים חשיב זה וזה גורם. ומה שכבוד תורתו תירץ עצמו כבר נדחה מתוספות נדה כנ"ל. וכן בתוספות נדה וחולין הנ"ל שהקשו שהזכר יהי' מותר משום כל היוצא מטהור הגם שאביו טמא על כורחין ההיתר משום זה וזה גורם. הרי דאף שעצמותו טמא ואביו טמא. הרי צד אביו איסור עצמותו ממש ואף על פי כן מותר: י) ואולם ידידי הרב ר' יואב יהושע מצא סיוע לרו"מ לשיטת הרב המגיד פרק ג' מהלכות מאכלות אסורות כפי שביאר הבית מאיר יורה דעה סוף סימן פ"ו שיטתו דאפרוח הנולד מביצת טמאה ויש לו סימני טהרה טמא. ולא אמרינן דמעפרא גדל כמו היוצא מביצת טריפה, כיון דמינו טמא עיי"ש. הרי דאף בעוף שאין דנין מכח אמו דמעפרא גדל. מכל מקום אזלינן בתר המין. ולא משגיחין בסימניו. ואם כן נכונים דברי רום מעלתו בההוא דבכורות ששם המין טהור ויש לו קצת סימנים דומה לאמו. ואף דמכל מקום אין לו סימני טהרה. הא לא משגחינן בסימניו רק בתר המין וכל האיסור רק משום שאביו טמא ויוצא מן הטמא. על כן תלוי בזה וזה גורם. ולפי זה שפיר יש לומר בערלה