אבני נזר אורח חיים נו

מחויבים בדבר. גם לא חשיב בית הכנסת ואפילו מאה כחד דמיין עיין ריש פרק כיצד מברכין. ואין בו משום קדושה. ועל כל פנים לאו כקדושת בית הכנסת. ובכהאי גוונא ודאי חשיב השחתה לבית הכנסת. כיון שאין צריך להקדש בית הכנסת. כמו השורף עצי הקדש דאף שצריך להם לוקה משום לא תעשון כו' וזה ברור: ו) אולם יש להמציא היתר על ידי מכירה. היינו למכור מקום הכותל שצריך לנותצו לצורך חולין. דכיון שאחר מכירת בית הכנסת מותר להשתמש בו כל מה שירצה חוץ מארבעה דברים. ועל כרחך שפקעה קדושתו. ושוב אין איסור בנתיצה: ז) וקצת יש לעיין בזה לפי דברי רש"י בפ' בני העיר בהא דאמרינן לא שנו אלא שלא מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. ופירש"י לא שנו דבית הכנסת בקדושתו עומד ביד לוקח. משמע דמשום דאסור לעשות בה ד' דברים מקרי בקדושתו עומד וממילא אסור לנתוץ. ומכל מקום יש עצה לזה למוכרו על ידי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ועיין בש"ע או"ח סימן קנ"ג דכל שמוכרים ז' טובי עיר בפרהסיא מקרי במעמד אנשי העיר ועיין מג"א ס"ק י"ז בשם מ"ב. ועיין בתשו' חת"ס חאו"ח סימן מ' בכלי קודש שהם תשמישי קדושה לתתם לצורף לעשות מהם עשת אסור משום לא תעשון כו' ועל ידי מכירה מותר שיוצאין לחולין עיין שם היטב. ומדבריו שם בתשו' משמע שמתיר על ידי חילול במעות אף בלא מכירה. על כן נראה בנידון דידן למוכרו: ח) אך יש לעיין דאם מקום החומה שרוצים לנותצה אינו שוה כלום לא חל עליהם שם מכר כמבואר בתוס' גיטין (דף מ"ג:) ד"ה מי בתי' הב' דעבד שאינו שוה כלום אינו מכור יע"ש. גם יש להביא ראי' מדברי הרמב"ם הלכות מעשר שני פ"ה הלכה ו' דמחלל מעשר שני ביותר משויו לא קנה מעשר רק בכדי דמיו. ואם כן בנידון דידן אם אינו שוה כלום לא יתפסו הדמים בקדושה כלל. ואף לדעת החת"ס דמהני חילול אם אינו שוה כלום לא יועיל חילול כנ"ל [והא דבהקדש אם פודהו ביותר משויו כל הדמים קדוש. היינו משום דיכול להקדישם אף בלא חילול, מה שאין כן במעשר דהאומר הרי זה מעשר אין דבריו כלום. ואם כן הכא אף אם נאמר דהמקדיש מעות לבית הכנסת הזמנה מילתא כאביי. מכל מקום האבנים בבית הכנסת לא נתחללו בכך. וכל שכן דקיימא לן כרבא דאמר הזמנה לאו מילתא]: ט) ע"כ נבקש היתר לפי הצד השני. היינו לבנות העזרת נשים עד חצי חלון בית הכנסת, ונאמר דאף שסותמין קצת מהחלון אין איסור אם הוא מרצון בני העיר. ואין בסתימת החלון משום איסור איבוד וסתירת בית הכנסת. וראי' לזה דהא בע"ז (דף י"ג:) ההורג בהמת קדשים עובר משום לא תעשון. ואם כן קשה המטיל מום בקדשים ילקה ג"כ דהא מפסיד קדשים מוכח מזה דאין איסור אלא בנתיצה ממש שמפסיד צורתו. וכן הורג הבהמה אבל במקלקלו לבד אין איסור לא תעשון כו'. וכל שכן בזה שסותם קצת חלון: י) ועוד ראי' להתיר מהא דכתב המג"א סימן ק"נ סק"ד דאם לא החזיקו הקהל בחלונות מותר היחיד לבנות כנגדן. שמע מינה שאין איסור בזה. דאם לא כן מה מועיל מה שלא החזיקו הקהל. סוף סוף הוא מפסיד לבית הכנסת ואסור ודו"ק: יא) עוד נראה דחלונות שלנו אין בסתירתן סותר בית הכנסת. דקיימא לן בשבת (דף קמ"ו.) כל פתח שאין עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח ולא מקרי בונה. והוא הדין הסותם נקב כזה לא מקרי סותר וקל להבין. ועיין בשבת (דף ק"ב:) בעושה נקב בלול של תרנגולים רב אמר חייב משום בונה (משום דעשוי להכניס אויר ולהוציא הבלא כדאיתא שם קמ"ו] ושם אמרינן בהא קאמר רב משום דדמי לבנין ועבידא לאוירא. ופרש"י שאף בבנין הבתים עושין נקבים לאויר כדקאמרי ועבדי לאוירא חורין וחלונות. משמע דחלון נקרא גם כן בנין משום דעשוי להכניס אויר ולהוציא הבל הבית. מה שאין כן בחלונות שלנו שמכוסים בזכוכית ואינם עשוים להכניס ולהוציא שאינם אלא לאורה והוא להכניס בלבד אין בהחלון משום בנין. והוא הדין שאין משום סותר בית הכנסת ודו"ק היטב: יב) ועוד נראה לי טעם להתיר ואקדים לזה מה שנ"ל לפרש בבן קמצר יומא (דף ל"ח) שהי' כותב שם בן ד' אותיות כאחד. ולכאורה מה מעליותא בזה ונראה לי לפרש על דרך הפשוט דהנה איתא בתשו' גינת וורדים דשם הקודש צריך לכותבו כסדרן. ואם כתב שלא כסדרן פסול. וצריך לומר דגם בבת אחת חשוב כסדרן. וכן משמע ביומא (דף נ"ז.) דמקשה הש"ס הא קיהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר כו'. ולא מקשה בפשיטות דבעינן דם פר תחילה ולא בבת אחת. משמע דבבת אחת לית לן בה: יג) והנה בכותב שם הוי' ב"ה משכותב חצי שם הראשון נתקדש. כמבואר בשבועות, העדות דהכותב י"ד מידו"ד אינו נמחק. ומבואר ברמב"ם פ"ו מיסודי התורה הלכה ב'. ומשום די"ד הוא שם בפני עצמו. ונראה דאחר שכתב הו' ולא כתב הה' אחרונה אינו שם דשלשה אותיות אינו שם בשום מקום וכיון שהו' היא בסמוך מהה' ראשונה ונראה תיבה אחת. שוב אחר כך אף הי"ד אינו שם. ואם כן קשה האיך מצאנו ידינו ורגלינו בכתיבת השם הוי' ב"ה דהא בכתיבת הו' הוא מוחק השם. ואף שהיא על מנת לתקן. הא קיימא לן בשם שנכתב בקדושה אף על מנת לתקן אסור. אמנם באמת לא קשה מידי דהא הב"י מחלק בין אבני מזבח שקצצום וגנזום בית חשמונאי משום דאי אפשר בענין אחר. והיינו טעמא דעזרות דסותר על מנת לתקן. והכא נמי אי אפשר בענין אחר דאי אפשר לכתוב חצי שם האחרון תחילה דשלא כסדרן פסול לפי דברי הגינת וורדים הנ"ל. והשתא היינו מעליותא דבן קמצר שהי' יודע לכתוב בבת אחת ולא הי' צריך למחוק השם: יד) אולם כל זה לפי דעת הגינת וורדים הנ"ל אבל אנן לא קיימא לן הכי. וכן תפסו האחרונים במושלם. ואם כן האיך מותר לכתוב כסדרן כיון דאפשר לכתוב חצי האחרון תחילה שוב הוה כמוחק כנ"ל. וצריך לומר משום דלא עביד מעשה בגוף השם ולא מיכוון למחוק שרי. והוא הדין בנידון דידן שאינו עושה מעשה בגוף בית הכנסת רק בעזרת נשים וממילא נסתם החלון וכל איסורי' דהיינו מוחק ונותץ מלא תעשון נפקא. ולפי מה שכתבתי שמותר לסתום החלון על ידי העמדת עזרת נשים. שוב נוכל להתיר לפתוח