אבני נזר אורח חיים נה

יד) חקירה שלישית. אם הקנה והזרוע חשובים יד לברכת כהנים כמו בתפילין. אין בזה שום ספק כיון שהגמרא אמר כפים אין לנו אלא כפים, והחילוק שבין זה לתפילין דלכאורה מה ענין יד לברכה שמברך בפיו, אך היד היא לקבל וליתן על כן בברכה היד מקבל הברכה מלמעלה ונותנה לישראל ועל כרחין אין זה אלא כף היד שהיא המקבל והנותן. ועל כן לא קשה מה שהקשה מעלתו בערכין (דף י"ט:) דמקשה הש"ס מקידוש ידים שאינו אלא בכף היד אתפילין שהיא בקיבורת, יקשה מנשיאת כפים אם איתא דאינו רק בכף היד. ולא קשה מידי כמ"ש. ומה דמקשה מקידוש ולא משני משום דאינו עובד עבודה רק בכף היד על כן אין צריך לקדש יותר, כהא דספרי פ' קרח טעם קידוש ידים ורגלים. ידים שעובד בהם ורגלים שעומד בהם על הרצפה, יש לומר שהרי צריך לקדש גם יד שמאל אף שפסולה לעבודה אלא משום דשני ידים חשובים כאחת ואינו יכול לקדש יד אחת בלא חברתה, וכל שכן שאינו יכול לקדש הכף בלא הקנה והזרוע אם איתא שהקנה והזרוע בכלל יד: כ"ד הדוש"ת בלונ"ח הק' אברהם. סימן לב. הלכות בית הכנסת ב"ה ח' תבא תרנ"ו. יכתב לחיים בספר. עת יתקע בשופר. כבוד הרב החריף מו"ה אברהם מתתי' נ"י מו"צ בק"ק פלאצק: א) בדבר המנין שרוצים לעשות להתפלל בחדר שעל גבו דר ישראל ועל גבי הישראל דר נכרי. וכ"ת אוסר מחמת דברי הט"ז או"ח סימן קנ"א שאם דבר טינוף או עכו"ם מפסיק בין מקום שמתפללין בין השמים אין התפלה יכולה לעלות וכל עכו"ם יש לו ע"ז בביתו, והט"ז מדמה להא דסימן נ"ה ביש הפסק בינו ובין המקום שאומרים בו קדושה אם יש במקום ההפסק דבר טינוף או עכו"ם אינו עונה עמהם. דאף דמחיצה של ברזל אינה מפסקת. אבל מקום שאסור להתפלל שם מפסיק, והוא הדין שמפסיק בין המנין לשמים. כנים דבריו: ב) האומנם שט"ז אוסר אפילו ישראל דר שם עם ביתו. ובזה שמעתי דלא נהיג כוותי' במקומות הגדולים. שאי אפשר להשיג מקום להתפלל אם יצטרכו לדקדק שלא יהי' בית דירה למעלה: ג) אך באמת חילוק גדול ביניהם דבישראל דר עם ביתו אין חשש רק אם יתפלל בשעה שמשים שלום ביניהם למעלה, ואף בזה לכאורה אינו מובן, דמה טינוף יש בתשמיש, רק שהם עצמם אסורים אז לדבר דברי תורה משום נגיעות ערוה. אבל למה יחשב מקום שאינו ראוי להתפלל: ד) ונראה דסברת הט"ז שהרי אסור לשמש בבית שיש שם ספרים וכל שכן שאסור בבית שמדברים שם דברי תורה. מכל מקום אינו אלא חשש בעלמא כנ"ל. אבל בית נכרי שכל נכרי יש לו ע"ז על שלחנו. וזה מפורש בש"ע שע"ז מפסקת. וכן בדן שהרי מרע"ה לא התפלל במצרים יען היתה מלאה גלולים. כל שכן בית שיש שם ע"ז. על כן דבריו נכונים וברורים: הק' אברהם סימן לג. לק"ק קאצק. בדבר הבית הכנסת אשר רוצים להעמיד סמוך לה עזרת נשים ורוצים לפתוח חלונות מבית הכנסת אל עזרת נשים, או להגביה העזרת נשים עד תצי חלון מבית הכנסת שיאור להם מבית הכנסת. אי שפיר דמי למיעבד הכי. או לא: א) תשובה. הנה על צד הראשון יש איסור משום נתיצת אבן בבית הכנסת. ועל צד הב' יש איסור מחמת סתימת החלון של בית הכנסת. וזה החלי לבאר דין זה בעזה"י: ב) הנה הט"ז סימן קנ"א סק"ג כתב דהא דכתב הרמ"א בסימן קנ"ב דסותר על מנת לבנות שרי. היינו ברוצה למלאות מקום הנתיצה יעיי"יש. כוונתו נראה לפי דברי המרדכי דההיא נתיצה בנין מקרי. היינו מדחזינן דחייב בשבת בסותר על מנת לבנות דחשוב מתקן ולא מקלקל. אם כן אין איסור בבית הכנסת, והנה בשבת אינו חייב אלא בסותר על מנת לבנות במקומו. ועל כן אם אינו ממלא מקום הנתיצה חשיב מה שנותץ ואינו ממלא קלקול. אחרי שאינו בונה במקום שנתץ ודו"ק: נ) ובאלי' רבה חולק עליו. וראייתו מדברי הרמב"ם שכתב דאינו חייב אלא דרך השחתה דוקא והרב פרמ"ג רוצה ליישבו דהרמב"ם אינו ממעט אלא סותר על מנת לתקן והיינו בממלא יעיי"ש, ולענ"ד נראין דברי האלי' רבה. וראי' מדברי רמ"א לקמן סימן קנ"ב אהא דאין סותרין בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר אלא בונין האחר תחלה. דהוא הדין בונה כותל א' להרחיבו נמי דינא הכי. ומשמע דגם בזה אין איסור רק משום פשיעותא אף שאינו בונה במקומו וכן משמע מתוס' שהי' מוסיפין על העזרות וירושלים ומבואר בתוס' שבועות (דף י"ד:) ד"ה אמטי. דאי אפשר לקדש אלא תוך חומה, ועל כן הי' סותרין הישנה עד כאן תורף דבריהם הרי דאף לבנות שלא במקומו מותר ועוד ראיה מדבי הרמב"ם פ"ו מה' מלכים בקציצת אילן מאכל דאם הוא מכחיש אילנות אחרים או שדות אחרים שמותר דלא מקרי השחתה ואם כן הכא נמי כיון שהרמב"ם וסמ"ג כתבו להדיא איסור רק דרך השחתה. וכיון שצריך לדבר אחר כמו לשטענדער וכדומה הרי אין זה דרך השחתה ומותר: ד) אולם הדבר ברור אף לשיטת האלי' רבה אין היתר אלא בצריך לדבר הקדש דכהאי גוונא לא חשיב מקלקל. מה שאין כן בנידון דידן שצריך לחלון בעזרת נשים. והנשים אינם מצטרפות לדבר שבקדושה ועיין במג"א. ואף שיכולות לענות מכל מקום אינם