אבני נזר אורח חיים תקנז

מיעוט הצל בחמה לא יהי' דין ביטול כנ"ל אינו בטל וכשירה הסוכה בצל הכשר לבד ודו"ק. ויש עוד בזה דברים. אך לא רציתי להאריך. והרב ר' יואב יהושע נ"י הביא עוד ראי' מדברי הרמב"ן בעיסה מדגן ושאר מינים שאינו אורז צריך שיהי' רובא דגן ושיעורו דגן. הא רובא לחוד לא מהני וכן בתוס' שם בפרק כל שעה במוגלשין על גבי קמח. דמיירי בשיעור מצומצם. וכיון שנתבשל כדי קליפה חסר שיעורו, ובודאי אחר כך לשו ומתערב. ואף על פי כן לא מצטרף לשיעור עכ"ד: יד) ועתה ניישב הא דנדה (דף כ"ז:) שכתבתי לעיל בתשובה סי' תפ"ג אות ז' בתרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא ר"ש מטהר דאמרי עלה רבנן דבי רב אי אפשר שלא ירבו שני פרידות עפר על פרידה רקב ויבטלו ובציר שיעורא. ואמר להו רבה אדרבה אי אפשר שלא ירבו שני פרידות רקב על פרידה אחת עפר ונפיש שיעורא. ונראה דהכי פירושו שמא נתערב תחילה פרידה אחת עפר בשני רקב. בעוד הי' השיעור קיים ושפיר בטל כיון שיש באיסור כשיעור ונפיש שיעורא. ושוב אם אחר כך נתערב פרידה אחת רקב בעפר ונתבטל שוב מצטרף הפרידה אחת עפר שנתבטל ברקב. ודומה להא דפרק ז' דמקוואות במי פירות שנפלו למ' סאה. ואחר כך נטל מהם כשר. ופירשנו לעיל אות יוד דכיון שהי' ארבעים סאה ונתבטל. שוב אף שחסרו הכשרים מצטרף המי פירות שנתבטלו. והכי נמי בזה. ואף דספק שמא נתערב תחילה פרידה אחת רקב בעפר או אפי' בבת אחת. מכל מקום ברשות היחיד יהי' טמא. דאפי' ספק ספיקא ברה"י טמא כנ"ל. וכן ההיא דעירובין (דף כ"ג: כ"ד.) שכתבתי שם יש לומר כיון דבטל לענין שיהי' קרפף דאפי' פחות מבית סאתים אסור להוציא לו כלי הבית לכולי עלמא. ולרבנן אפי' כלי החצר. ודומה למה שפירשנו בהא דנוטפין שרבו על הזוחלין כיון שמתבטל לענין כלים. הארכנו הרבה בפרט זה שהוא מקצוע גדול בתורה. כן צריך לומר לדעת הט"ז: טו) ולאחר העיון נראה לי דלא שייך בזה פסול חסר כלל. דהנה בדין חסר יש ג' טעמים. הא' טעם הר"ן במתני' דלולב הגזול שאינו הדר במקום שנחסר עיין שם. הב' טעם התה"ד בתשובה כמו טריפות דסופו למות. וזה גם כן על ידי חסרונו סופו לרקוב. הג' פירש"י בסוגיא דאתרוג שנקבוהו עכברים מדכתיב ולקחתם לקיחה תמה. וכן כתב הר"ן שם והנה קשה לי טובא על פירש"י דבש"ס לא מצינו ענין לקיחה תמה אלא כשלוקח בסודרא דלא הוי לקיחה גמורה וכן בפרק הקומץ רבה (דף כ"ז') כשאינו נוטל כל הארבע מינים כיון דעל כל פנים חובה ליקח כולם. והוא נוטל רק ג' הוי חסרון בלקיחה. אבל אתרוג החסר אם תמצא לומר דבלא טעמא דלקיחה תמה כשר אתרוג החסר והוא לוקח האתרוג החסר הרי הוא לקיחה גמורה. ואיך נמעט זה מלקיחה תמה. ודומה לגונב קטעת ומכרו דאף דבעינן ומכרו כולו באיסורא חשיב ומכרו כולו דכמו שגנבו מכרו כולו ולא שייר ממנו כלום. והכי נמי לפום סברא דהשתא דאתרוג החסר כשר. הרי לוקחו כולו. ואין לומר דדרשינן ולקחתם שילקח אתרוג תם. דדרשה זו לא נזכרה בש"ס. ואין דרך חכמים שאחר הש"ס לומר דרשות חדשות שלא נזכרו בגמרא: טז) אולם ברורן של דברים על פי חה שכתבו התוס' (דף ל"ב:) סוף ד"ה האמת והשלום אהבו בהירדוף דפסול למצוה שעוקץ הידים. וכתבו התוס' דאי אפשר להסיר עוקצו וליטלו. דכל המינים אינו יוצא בהם אלא דרך גדילתן. ומבואר דההוא כדרך גדילתן לאו שיטלנו עיקרו למטה וראשו למעלה לבד אלא כעין גדילתן לגמרי. ומכל מקום לא נתמעט מזה נחסר אחר כך משום דאינו כעין גדילתו דזה שנוטל לא נשתנה. אך השתא דבעינן לקיחה תמה. וכשאינו לוקח כולו ששייר מקצת שלא לקח. ומשכחת לה שלקחו בחציצה במקצת דכתב בחתם סופר דאינו יוצא דלא הוה לקיחה תמה ששייר בלקיחה. והכי נמי בנחסר לא חשיב לקיחה תמה שאינו לוקחו כעין גדילתו לגמרי ששייר מקצת שגדל ולא לקחו. ודומה לגנבה קטעה ומכרה דאמרינן בש"ס ב"ק מה דגניב לא זבין. ולא חשיב ומכרו כולו. דמה דגנב לא זבין. אף שלא שייר במכירה. דבתר שעת גניבה אזלינן והא שייר. והכא נמי כיון דאינו יוצא אלא כעין גדילתו בתר שעת גדילתו אזלינן והא שייר בלקיחה שלא לקחו כולו כמו שגדל. וכל זה בנחסר אחר כך. אבל באתרוג המורכב שגדל כן אין למעטו כלל מלקיחה תמה. ואם תמצא לומר דרובו אתרוג חשבינן לי' ויוצא בו ביום טוב שני. אף ביום ראשון יוצא בו: יז) וראי' ברורה לזה מדברי התה"ד סי' צ"ט דאתרוגים שנעשו בהם נקבים ע"י קוצים בעת גידולן ועורם ובשרם קיים כשרים. ויליף מריאה שיש בה קמט ועולה בנפיחה דכשירה. ופסולי אתרוג לטריפות מדמינן לה. ושוב כתב דאין להכשיר אותן חזזות שקורין "פלאט מיל" משום דשכיחי ורגילים ונדמהו ליתרת בדרי דאונא דכשר משום דכל חיוי ברייתא הכי אית להו דאין מדמים אלא נקלף ניקב חסר דפסולים משום דסוף האתרוג לירקב. דומיא דטריפות דפסול משום דסופו למות. אבל הפסולים משום הדר לא עכ"ד התה"ד. וקשה אם כן חסר נמי איך נילף מריאה. הא יש בו פסול משום דלא הוי לקיחה תמה כמו שכתב רש"י בסוגיא דאתרוג שנקבוהו עכברים והתוס' ריש פרק לולב הגזול (ובדף ל"ז:) בד"ה שתהא לקיחה תמה ולאו משום דסופו לירקב לחוד. אך לפי מה שכתבתי נכון היטב דהנהו נקבים הנעשין בעת גדילתן. והוא דרך גדילתן כמו שכתב הרמ"א אין לפוסלו כלל משום דלא הוה לקיחה תמה [רק משום דסוף האתרוג לירקב ועל כן שפיר ילפינן מריאה] דכיון דיוצא בו כמו שהוא. והוא לוקחו כולו כמות שהוא. ולא שייר בו מידי וכנ"ל באריכות: יח) ומזה נלמד לאתרוג המורכב דאין לפוסלו משום חסר כלל דהדר. ואין סופו לירקב. ולקיחה תמה הוא. והיינו לשיטת הט"ז דרובו אתרוג. או לפי מה שכתבתי בדעת הש"ך דכיון שאין בו יותר. כהאי גוונא כולו אתרוג מקרי כי היכי דחשיב כולו שה לענין מתנות. וכולו שה או בקר לענין ארבעה וחמשה ואף דלעיל אות ח' השגנו על זה שהרי קטעת חשיב כולו שה או בקר לענין ארבעה וחמשה ובאתרוג חסר מקצת פסול. אך לפי סברא זו שאנחנו בה ניחא. דאף אם תמצא לומר דחסר מקצתו חשיב כולו אתרוג. מכל מקום פסול כיון דבתר גדילתו אזלינן והרי חסר לי': יט) אך ליישב דעת הט"ז נראה דהט"ז לשיטתו