אבני נזר אורח חיים תקנו

ז) מה שכתב לדחוק בלשון הר"ן להוציאו מפשטו וכל האחרונים בשלחן ערוך העתיקו לשון זה שמע מינה דוקא הוא. ואין בית המדרש בלא חידוש. אביא עוד ראי' דכהאי גוונא מקרי כולו אתרוג. בפרק מרובה (דף ע"א:) בעי מיני' רבא מר"נ גנב שור של שני שותפין והודה לאחד מהן מהו. חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר כו' או דילמא כו' אמר לי' חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר. לצפרא הדר בי' ואמר לי' אפילו חצאי בקר יעוין שם. וקשה לי מה קמבעי' לי' ופשיט לי' רק מסברא. הלא ברייתא ערוכה בתוספתא פרק מרובה הגונב כלאים משלם תשלומי ארבעה וחמשה דברי ר' מאיר. ר' אליעזר אומר כלאים הבא מעז ומרחל משלם ארבעה וחמשה מן הכוי אינו משלם ארבעה וחמשה עד כאן. והדבר פשוט דר"א לטעמי' בחולין (דף פ'.) שה ולא מקצת שה. ור' מאיר כחכמים דשה אפילו מקצת שה. ועל כן פסק הרמב"ם פרק ב' מהלכות גניבה הלכה ט' דהגונב כלאים משה וממין אחר חייב ארבעה וחמשה כר' מאיר דתוספתא משום דקיימא לן בחולין שה אפילו מקצת שה. והנה לפי מה דקיימא לן שם חייב בחצי מתנות. בודאי הכא נמי אינו משלם אלא חצי. ואם כן נפשטה הבעיא דאפילו חצאי בקר. ומה קמבעיא לי'. גם מה השיב לו מתחילה ולא חצאי בקר. גם לבסוף חזר בו רק מסברא בעלמא. אלא ודאי כהאי גוונא כולו בקר מקרי. וכשמשלם דמי החצי שה שבו חמשה פעמים חשיב משלם דמי חמשה בקר וידע שדברי היש"ש בכאן צע"ג שכתב דעל עז אינו משלם ארבעה וחמשה. וקשה מתוספתא הנ"ל. דאם כן כלאים הבא מעז ומרחל אמאי משלם ארבעה וחמשה לר' אליעזר. מאי שנא מן הכוי]: ח) והנה אף שחזקנו זרועות הרב הש"ך ז"ל. וכך חובה עלי. דמזרעי' דש"ך קאתינא. עוד יש מקום לפקפק דאף דאתרוג מקרי. מכל מקום אתרוג תם לא מקרי. והכא לקיחה תמה בעינן. והרי הגונב הקטעת חייב [וכתב בשיטה מקובצת אף על פי שאין כאן ומכרו כולו. מכל מקום בדרך שגנבה מכרה] אף שחסר אבר שה מקרי. ואלו אתרוג שחסר מקצת אינו יוצא בו. דלאו לקיחה תמה הוא. ואם כן אין ללמוד אתרוג משה. ואזדא ראיות הש"ך [ולפי מה שאכתוב בסוף דברינו אות י"ח נסתר פקפק זה ודו"ק] אמנם לאחר העיון דברי הש"ך ז"ל נכונים: ט) והנה הטורי זהב הזכיר גם כן הראי' דשה אפילו מקצת שה. וכתב דמכל מקום ביום ראשון פסול דהוי אתרוג חסר. ולכאורה אף ביום שני פסול. שהרי מפורש בר"ן דצריך שיהי' רובו קיים. ואם לא כן אינו אלא חתיכת אתרוג. ואף שהתרומת הדשן חולק כמ"ש הד"מ והמגן אברהם בשמו. הלא תברא בצידו שהוא כתב טעם הכשר חסר ביום טוב שני דהוי כגרדימין. והכא נפסל מתחילתו. ולפי מה שכתבתי הי' נכון דכהאי גוונא כולו אתרוג מקרי. אלא דלאו תם הוא: י) אמנם העיקר נראה בדעת הטורי זהב דסבירא לי' כיון שנראה בחוש כמו אתרוג. רק קצת סימני לימוני. חשיב רובו אתרוג. ומכל מקום מדבעינן לקיחה תמה לא מהני רובו אתרוג דביטול לא שייך הכא (כמ"ש מר בקונטרסו מתוספות דפרק כל הזבחים. ואף שחילקתי אז עליו מש"ס נדה (דף כ"ז:) כעת אני רואה דבריו נכונים]. וראי' מהא דאיתא במס' מקוואות פרק ז' משנה ב' דפחות משלשה לוגין שאובין הגם שאין פוסלין המקוה אין מצטרפין למ' סאה. וכן מי פירות. רק מי פירות שנפלו למ' סאה ואחר כך נטל כשיעור שנפלו כשר. אף שאחר כך ליכא מ' סאה מן הכשרים. והטעם דמתחילה אינו משלים אף שרוב כשרים כיון שאין בכשרים כשיעור. ואף הכשרים פסולים אך כשנפלו למ' סאה כשרים ושפיר מתבטלים המי פירות שוב אף שנטל מצטרפים המי פירות שכבר נתבטלו. ובתוספות רי"ד שבת (דף ט"ז:) דלהשלים במים שאובין למ' סאה אפילו קורטוב אחד פסולו מדאורייתא. אולם דעת הר"ש פרק ב' דמקוואות משנה ג' דכשיש רוב מקוה כשר. שוב הוי מדרבנן. הרי דמן התורה משלים. אך אין סתירה מזה לנידון דידן. וטעמא דהר"ש נראה דמכל מקום בטל לענין כלים דסגי ברביעית. וכיון דבטל להיות כמקוה. שוב בטל אף לאדם. וזה טעם נוטפין שרבו על הזוחלין שכשר אף דליכא שיעור בנוטפין והיינו משום דבטל לגבי כלים. אך שם אף מדרבנן כשר. כיון דמעיין לא בטלו. מה שאין כן ברוב מקוה ומיעוט שאובים דבטלו רביעית דמקוה. על כן מדרבנן לא מצטרף אם אין שלשה לוגין בשאובים: יא) האומנם כי מה שכתבתי ליישב הא דהר"ש יש לפקפק דאם כן אפי' פחות מהרוב כשרים כשר מן התורה. דהשאובים נטהרו בהשקה דמן התורה הוי מקוה לכלים. וממילא אף לאדם הוי מקוה. וכמ"ש הר"ש פרק ב' משנה ב' כיוצא בזה במעיין פחות ממ' סאה מטהר המים הבאים עליו בהשקה שיהיו טהורים אף לאדם עיין שם. שכתב ומיהו תימה הוא לומר דמי הבריכה כו' ומכל מקום יש לומר דלהר"ש לאו משום ביטול אלא דכך נאמרה הלכה שאין צריך שיהי' רוב מהכשרים. כעין עומד מרובה על הפרוץ. ולדידן אפילו בפלגא כשר. ואין להאריך: יב) עוד יש להביא ראי' ממה שכתב הרב המגיד בשם הרמב"ן. והוא בחי' הרמב"ן דשחבטן לא מצטרף הסכך פסול להכשר. אלא שאינו פוסל. האומנם כי לדעת רש"י מצטרף להכשר. יש לומר כי רש"י פירש במתניתין דריש סוכה חמתה מרובה מצילתה המיעוט בטל ברוב. והרי כמו שאינו. והכא דסכך פסול המיעוט משלים לרוב. שוב אין מיעוט צל סכך כשר בטל ברוב חמה. כיון שאם לא יתבטל צל הכשר ויהי' סוכה כשירה. שוב יתבטל סכך פסול המיעוט. דכל הטעם לומר שאינו משלים משום דאף הרוב פסול כיון שאין בו שיעור אבל אם לא יתבטל הכשר ברוב חמה ויהי' כשר. יתבטל בו הפסול ויהי' רוב צל ולא יהי' החמה מרובה. ובכהאי גוונא לא אמרינן ביטול. דכי אמרינן דין ביטול היכי שאף בלא ביטול יש רוב. אבל הכא אם לא נאמר שהמיעוט צל בטל ברוב חמה. לא יהי' כאן רוב חמה כנ"ל. לא אמרינן: יג) וראי' מדאמרינן בבכורות פ"ג הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור ממה נפשך אם רובא ציר ציר לאו בר קבולי טומאה. ואי רובא מים סלקא לה השקה. ואמרינן עלה לא שנו אלא לטבל בו פתו. אבל לקדירה מצא מין את מינו וניעור. דמים טהורים שנותן בקדירה מצטרפים עם הטמאים ומבטלים הציר. ואף דאם יתבטל לא יטמאו הטהורים ויהי' רובא טהור. כיון שאם לא נאמר ביטול לא יהי' רוב טהור אין כאן דין ביטול והכי נמי בסוכה כיון שאם לא יתבטל