אבני נזר אורח חיים נד

זה לשונו שאני התם שצריך פרישת כפים וכיון שהכל עושה עם פרישת כפים הוה לי' כלולב לר"י שצריך אגד עי"ש. ואי אמרת נשיאת כפים לא מעכב. אם כן אדרבה הוה לי' כלולב לרבנן. דאף דמצוה לאוגדו כיון דלא מעכב לית בי' משום בל תוסיף והאי לחודי' קאי וכו': ד) וא"ל שאני התם דאף לכתחילה אין צריך אגד. רק משום ואנוהו דלאו קרא דכתיב בגופי' הוא ואינו מעיקר מצוות לולב. רק שיהי' נאה שזה בכל מצוות ולא שייך זה למצוות לולב. ליתא דנהי דאגד קשר רק מאנוהו ילפינן. מכל מקום אגד יד שיהי' השלשה מינים ביד אחד מיתור הווין ילפינן שצריך לכתחילה ביד אחד. ובאתרוג דלא כתיב וי"ו אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו כמבואר להמעיין שם בגמרא ובירושלמי. וכבר ברירנא בס"ד בדוכתי'. ואם כן יהי' בל תוסיף משום אגד יד כמו משום אגד דפרישת כפים. אלא ודאי מה שאינו מעכב אינו מועיל שלא יחשב האי לחודי'. ומדמועיל נשיאת כפים גבי ברכת כהנים לשווי' בבל תוסיף שמע מינה נשיאת כפים מעכב את הברכה: ה) והנה אם די ביד אחת רצה כבודו להביא ראי' מפרק קמא דכתובות דאיתא שם הארץ נברא ביד אחת דכתיב אף ידי יסדה ארץ והכתיב יבשת ידיו יצרו ידו כתיב עי"ש. ולא אזלינן בתר קרי רק בתר הכתיב. והכא נמי הואיל דכתיב בלא יו"ד די ביד אחת. אך לכאורה ראי' זו מופרך דעל כרחין מעשה שהי' באהרן שתי ידים הוה. דאם לא כן האיך נשיאת כפים לכתחילה בשתי ידים, ועל כרחין בשתי ידים הוה והקרי עיקר: ו) אך בסוף פרק שתי מדות (דף צ"ג:) סמיכה בשתי ידים מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא וסמך אהרן את שתי ידו. כתיב ידו וכתיב שתי. זה בנה אב כל מקום שנאמר ידו הרי כאן שתים ותמוה דהא קרינן ידיו והאיך ילפינן לסמיכה בעלמא דבין קרי בין כתיב הוא ידו. והתינח למאן דאמר יש אם למסורת ואזלינן בתר הכתיב דכתיב ידו ומכל מקום פירושו שניהם. אבל למאן דאמר יש אם למקרא ידיו קרינן. ומה ראי' להיכא דקרינן גם כן ידו: ו) וצ"ר על פי מה שכתבו תוס' סנהדרין (דף ד'.) גבי מצות כתיב מצוות קרינן. דאפילו למאן דאמר יש אם למקרא הכא ס"ל דחייב בחתיכה אחת. משום דמקרא ומסורת אין מכחישין זה את זה. דחייב בין בחתיכה אחת בין בשתי חתיכות יעי"ש. [ואף דקיימא לן דאינו חייב בחתיכה אחת יש לומר דהיינו טעמא דאם איתא דחייב בחתיכה אחת דלא איקבע איסורא. כל שכן דחייב בשתי חתיכות. ומקרא למה לי] ועל כן בידו דסמיכה בשעיר המשתלח יש לנו לקיים שתיהם דמצוה לסמוך שתיהם אך אם לא סמך רק יד אחת גם כן הוה מצוה. ונפקא מינה היכא שאין לו רק יד אחד שיוכל לסמוך בה דשני' נתייבשה ואין בה כח וסמיכה בכל כוחו בעינן. ומכל מקום לא נחשב בעל מום ויוכל להיות כהן גדול לסמוך בשעיר המשתלח כדמשמע בירושלמי יומא (פ"ב הלכה ג') באחד שיבשה ידו ולא הניח מלהקטיר קטורת יע"ש. סמך ביד א' אין צריך לסמוך עוד באותו יד רק בשני'. דאי הוה אמרי' דביד אחת לא הוה מצוה כלל לא יועילו בזה אחר זה כמ"ש ר"ת בד' מינים שבלולב כיון דמצוה אחת הן האיך יועילו בזה אחר זה. כן יש לקיים המסורת גם כן ומדכתיב שתי דאחת לא הוה מצוה כלל. מוכח דאף ידו פירושו שתיהן. דאי ידו פירושו אחת הי' לנו לקיים גם המסורת ידו לומר דאחת גם כן מצוה ח) מעתה גבי נשיאת כפים דכתיב ידו וקרינן ידיו לכאורה למאן דאמר יש אם למסורת לא ישא רק יד אחת. ומשתי לא ילפינן רק סמיכה דבהמה כדאיתא במנחות שם ועל כרחין לומר דמקיימין שתיהן המקרא והמסורת. המקרא. דלכתחילה צריך לישא שתיהן. והמסורת דבאחת גם כן מצוה. ונפקא מינה שאם בירך בנשיאת יד אחת בדיעבד יצא. או שאם אין לו אלא יד אחת נושא כפיו באחת. וממילא גם למאן דאמר יש אם למקרא הדין כך כיון דאפשר לקיים גם המסורת. וכמו למאן דאמר יש אם למסורת נושא כפיו בשניהם כיון דאפשר לקיים גם המקרא. שיתחייב לישא כפיו לכתחילה בשתיהן. הכא נמי למאן דאמר יש אם למקרא מקיימים גם המסורת. שאם אין לו רק יד אחת נושא אחת: ט) ואף דבמנחות (דף ל"ו:) תנו רבנן ידכה זו שמאל. והכא לא נשתייר רק ימין. הא איכא ר' יוסי החורם ור' נתן דלא סבירא לי' ומפקי מקרא אחרינא עי"ש. ואפילו לתנא קמא הא הקשה תוס' שם דהא יליף הש"ס מנחות (דף יו"ד.) יד יד דמצורע לאגמירי על יד דקמיצה דהיינו ימין. ונילף נמי ליד דתפילין דהוא ימין. ותי' משום דהתם יד ממש ובתפילין הוא הזרוע. ואם כן ביד דנשיאת כפים דהוא יד ממש שוב נילף מיד דמצורע דהיינו ימין: י) גם מ"ש מעלתו דיש לומר הכתיב ידו היינו שיגביה יד ימין על השמאל. אינו. דלא איתמר בש"ס בשום מקום. גם בהגמיי' לא כתב בלשון חיוב רק יש להגביה: יא) מ"מ יש לומר דתלוי בהני תרי נפקותות שכתבנו בהא דמנחות (דף צ"ג:) האחת היכי שיבש יד אחת מכל מקום אי לאו דכתוב שתי הי' סומך באחת. ואף דאינו ראוי לסמיכת שתיהן. הכא נמי אף שאינו ראוי בשתיהן דהא אין לו. מכל מקום נשיאת כפים באחת. אך לפי הנפקא מינה אחרת בסמך ביד אחת. יש לומר דוקא בכהאי גוונא דראוי לסמיכת שתיהן. אבל באין לו אלא יד אחת אין צריך קרא דשתי. ופשוט שאינו סומך והוא הדין שאינו נושא כפיו. משום דאינו ראוי לסמיכת שתיהן. וכמו דכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו. אולם בענין ראוי לבילה כתב במגיה של המל"מ שאין לומר אין ראוי לבילה במקום דלא איתמר בש"ס להדיא. וזה ענין ארוך אין לי כעת פנאי לברר: יב) גם יש לומר לפרש הכתוב והקרי כי באמת עיקר יד לברכת כהנים הוא הימין הרומז לחסד מדת הכהן וזה ידו כתיב. אך יד שמאל צריך גם כן לצמצם השפע שלא יקבלו ממנה החיצונים [וירמזו חכז"ל זה במה שאמרו ברכת כהנים נקרא ולא מתרגם כי תרגום רומז לנוגה] ועל כן צריך דוקא שתי ידים יג) ולדעתי נכון שישא כפיו בלא ברכה שלפני' אשר קדשנו במצותיו וצונו. ויסמוך על מה ששומע ברכת אשר קדשנו במצותיו וצונו מכהן אחר שיתכוין להוציאו. ותניא בתוספתא עשרה שעושין מצוה אחת ברכה אחת לכולן. וברכת כהנים יברך בעצמו: