אבני נזר אורח חיים תקמז

דרבנן ליכא ברוב לאחר מיתה היכי דליכא למיגזר אטו כולו: י) וכן משמע פרק ז' דמקוואות משנה ב' אלו פוסלין ולא מעלין מים בין טמאין בין טהורין כו'. מקוה שיש בו מ' סאה חסר קורטוב ונפל מהם קורטוב לתוכו לא העלהו. הנה דאף שלא פסל את המקוה דאין כאן שלשה לוגין. מכל מקום אינו מכשיר את המקוה וקשה יתבטל ברוב מקוה כשירה. אלא ודאי כיון שאין במבטל כשיעור אינו מצטרף להשלים. והטעם ברור כיון שאין במבטל כשיעור ואף המבטל אינו כשר במקוה וטמא בדם המת. איך יבטל את אחר להיות כמוהו להכשיר או לטמא. כיון שאף הוא עצמו אינו כן. ולא קשה מהא דשחוטה בטילה בנבילה. דהתם יש בנבילה כשיעור. וזה טעם דין סאה מי פירות שנפלו למקוה מ' סאה ואחר כך נתן סאה מי פירות ונטל סאה כשר. אף דהשתא ליכא מ' סאה מים. כיון דתחילה כשנפל הי' מ' סאה מים ונתבטל שפיר. וחזרו המי פירות להיות כמים ואיכא השתא מ' סאה מים: יא) והא דפרק ה' דמקוואות משנה ה' הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרין. ומשמע דאף דליכא מ' סאה בזוחלין לבד. ולאדם הא בעינן אפילו במעיין מ' סאה. לא קשיא. שהרי כל שהוא מים כשר להטביל מחטין וצינוריות. ואם כן שפיר בטלו הנוטפין להטביל בהם כלים. וכיון שבטלו ונחשבו כמעיין. שוב מצטרפין גם לאדם. דמיגו דבטל לגבי מחטין וצינוריות. בטיל נמי לגבי אדם. וכהאי גוונא בכל מקום: יב) ובר"ש פרק ב' דמקוואות משנה ג' דלא טהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה אלא היכי דאיכא רוב כשר. דמשם ואילך שאובה דרבנן. דמדאורייתא ברובא בטיל. הרי דאף דאין מ' סאה כשרים בטלו השאובים ברוב מדאורייתא. יתיישב גם כן על פי הנ"ל. דהרי מדאורייתא רביעית מים כשרים להטביל מחטין וצינוריות. ושפיר בטל מדאורייתא השאובין למקוה לגבי מחטין וצינוריות. דלגבי מחטין וצינוריות רביעית מי מקוה כשר. וכיון דבטיל לגבי כלים בטיל נמי לגבי אדם. ואף דמדרבנן בטלו רביעית. שוב היה ספיקא דרבנן: יג) ובתוספות רי"ד שבת (דף ט"ז:) להשלים למ' סאה אפילו קורטוב שאובין פסולו מדאורייתא הוא על פי הנ"ל דכיון דאין בכשרים כשיעור הם עצמם פסולים ומיגו דמהני לכלים לית לי' לתוספות רי"ד. לפי זה צריך לומר זוחלין שרבו על הנוטפין דוקא ביש בזוחלין מ' סאה: יד) ובעיקר נידון האתרוגים גם דעתי הקלושה נוטה שבמקום שאתרוגי ארץ ישראל הכשרים מצויים אין לברך לכתחילה על אתרוג קארפי כי אין לסמוך כלל על הכשרים הבאים משם כנודע. והרינון על אתרוגי קארפי מצוי בכל תשו' אחרונים: דברי ידידו לנצח הק' אברהם. סימן תפד. ב"ה יום א' חקת תרל"ז לפ"ק נאשעלסק יע"א. שלום וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם כקש"ת מוהר"ר זאב נחום נ"י אב"ד דק"ק ביאלא. א) תשובתך דבר האתרוגים המורכבים הגיעני והנני להשיבך על כל דבריך. אשר הקשית על מהר"ם אלשיך ז"ל שכתב דיחור של אתרוג בטל באילן הלימון ונחשב הכל לימון והביא ראי' מהא דילדה שסבכה בזקינה בטלה. והקשית מדברי הר"ן פרק קמא דראש השנה שפירש בהא דמורכבים בתוך אילן שנטעו לקורות דכיון דלא שייך בי' ערלה לא שייך ביטול. ואם כן בלימון דלא שייך למצוות אתרוג אין אילן אתרוג בטל בי' עד כאן דבריך. לפי עניות דעתי הפירוש בר"ן דאילן שנטעו לקורות כיון דלאו אילן מאכל מיקרי הוא כעץ ערבה דמפורש בירושלמי דהמורכב בו כנוטע בארץ. ועוד יתבאר. זולת אין שום טעם לחילוק הר"ן: ב) אולם דברי הר"ן, הירושלמי שהביאו הוא עצמו והרמב"ן והטורי אבן תיובתי'. דמפורש בו דאילן סרק שיש בו פירות שכתמן לאו לאכילה וראויין לחשוב עליהן לאכילה מונין לו משעת נטיעת האילן. ומוקי מתניתין דהמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה באילן ערבה דוקא. ולר' יוחנן דסבירא לי' אפילו באילן ערבה מונין משעת נטיעה לית כאן מרכיב, ועיין בהגר"א פרק קמא דערלה שכתב שבחנם נדחק הר"ן והביא הירושלמי: ג) ולפי עניות דעתי לולא דברי הירושלמי הי' נראה לפרש הא דמרכיב דומיא דמבריך דדוקא כשנפסקה מאבי'. ולפי זה יש לומר לפי המבואר בפרק קמא דערלה דהמבריך וחזר והבריך אפילו עד מאה דמונין להם משעת נטיעת הראשון, ואם הפסיק הברכה ראשונה מאבי' מונין לכולם משעת הפסקה. אף שהברכתן מכמה שנים מונין להם משעת הפסקה שמאוחר להברכתן ועיין בריב"ש. ועל כן יש לומר דהכא בשהרכיב בתוך ענף שהבריך בתוך האילן אחר ואחר כך הפסיק ההברכה. דמונין להרכבה משעת הרכבה לקולא. דלהרכבה ודאי אין מונין משעת הפסקה. דדוקא להברכה כיון דכל זמן שלא הפסיק לא חשיב נטיעה, דגם תחילה הי' יונק, על כן הפסקה חשובה נטיעה לגבי'. מה שאין כן לענין ענף שהרכיב דהרכבה חשיבה נטיעה לגבי'. על כן אף שהפסיק אחר כך מונין לו משעת הרכבה: ד) מה שהקשית מהא דמרכיב אילן בירק. גם כן יש לומר כך כיון דירק לאו אילן הוא. אם כן הוי כנוטע בארץ. דהיניקה מארץ היתה. וכשבא לאילן הוא ערלה. ודוקא בהרכיב בתוך האילן היתר הוי זה וזה גורם. וכל זה אינו שייך באילן לימון ואתרוג ולקמן יתבאר בעז"ה מהא דאילן וירק ראי' לחומרא: ד) אולם באמת ראיית מהר"ם אלשיך זו אינו מכרעת לפי עניות דעתי כלל. דבשלמא לענין ערלה כיון שהפרי יונק גם מאילן ראשון שהיניקה באה לענף דרך שם הוי גורם אחד דהיתר. ומה בכך שהפרי דומה לענף שהרכיב. חשיב כאילן גדל באילן ראשון פרי אחרת. וכיון שעברו על אילן ראשון שלשה שנים מותר.