אבני נזר אורח חיים תקמה

דגם כן מסקנת הש"ס לר' יהודה דפסול משום דלא גמר פירא. ומבואר בפוסקים דאם חוזר למראה אתרוג בתלוש כשר למפרע דאגלאי מילתא דגמר פירי. ולא אמרינן דמכל מקום פסול לדידן דלא הוי הדר. והטעם נראה לי כיון דחזינן לר"מ הוי הדר בירוק ככרתי ומכשיר. ור' יהודה על כרחין לאו משום הדר פוסל. דהא לא בעי הדר. נקטינן בהא כר"מ דהוי הדר בירוק ככרתי והוא הדין בפחות מכביצה נקטינן בהא כר"מ דהוי הדר כנ"ל: ב) איברא דחזינא להב"ח והמג"א כתבו באתרוג החסר ביום טוב שני דמכל מקום בעי שישאר בו כביצה ולמה. ומהב"ח אין ראי' שהוא פוסל גם בירוק ככרתי מטעם הדר. וכל שלא הוריק פוסל. הוא הדין דיש לומר כן פחות מכביצה גם כן משום הדר. אך להמג"א קשה: ג) והנראה בזה דהנה מסקנת הש"ס דבאין בו כביצה לא הוי גמר פירא תמוה לי דהא קיימא לן לענין מעשרות אתרוגים ותפוחים חייבין גם בקוטנן. והרמב"ם כתב דמשיעגילו חייבין. ולמה לענין אתרוג למצוה לאו פירא הוא. והרי בש"ס (ל"ו.) מדמה אתרוג למצוה ולמעשרות להדדי באתרוג הבוסר. אלא דדחי דר' עקיבא דפוסל בבוסר יחייב במעשרות. וטעמא משום הדר. אבל בפחות מכביצה דפסולו לאו משום הדר. שוב דומה למעשרות. וכשם שלמעשרות פירא הוא הדין ללולב: ד) והנראה בזה על פי שיטת התוס' רי"ד בחי' דאתרוג הבוסר הוא הירוק ככרתי אף על פי שגדל ונתעבה באילן כל צורכו. אלא שעדיין לא נתמתק והוא בוסר ועתיד לגמור עדיין באילן כדי שיתמתק. ואתרוג הקטן נתמתק כבר. אלא שעתיד עדיין לעמוד באילן כדי שיתעבה עיין שם. ועל כן כיון דאתרוג הקטן מתוק לאכילה רק שאין שיעורו גדול והתינח למצוות לולב דפרי אחד אמר רחמנא על כן זה חסרון בפרי שקטן. אבל לענין מעשרות שחיובו מצד קיבוץ הפירות כמו מירוח. ואף דאתרוג לאו בר גורן ומירוח. על כל פנים החיוב בגמר מלאכה שתלש כל אילן. ומה בכך שאחד הוא קטן. הלא יש הרבה ביחד וגדול הקופה מאוד. בשלמא אתרוג הבוסר. שהחסרון שלא נתמתק שוה מעשר ללולב. שבזה אין שאר אתרוגים משלימים חסרונו. וניחא דקטן שנתמתק למצוה פסול ולמעשרות מחויב: ה) והנה קשה לי מה הוצרך הש"ס לתת טעם בשיעור אתרוג אי משום הדר להמקשן אי משום דלא גמר פירא להתרצן. ומאי קשיא לי' להש"ס בשיעור אתרוג טפי מבשיעור הדס וערבה. וצריך לומר כשם שבאיסורי אכילה דבעי כזית ברי' לא בעי שיעור וסגי בכל שהו. כמו כן באתרוג למצוה לא נבעי שיעור. ואף דלאו בריית נשמה לא איכפת לן ואף על פי כן חשוב ברי' כמבואר בתוס' חולין (דף צ"ו) וכן בירושלמי בברי' לענין ברכה אחרונה. ועיין במאירי ריש המצניע בטומאת אוכלין דהשיעור כביצה אבל ברי' אפי' חטה בכ"ש. ועיין בפסקי מהרא"י בברי' לענין מרור. מכל הני מוכח דאפי' לאו בריית נשמה לא בעי שיעור. והוצרך הש"ס לשנות משום דלא גמר פירא. אבל באתרוג חסר דלאו ברי' הוא. שוב בודאי בעינן שיעור כמו בשאר מינים שבלולב: ו) והא דמשערינן בכביצה דאין לנו שיעור באוכלין יותר. דתלת שיעורי נינהו כזית ככותבות כביצה וכביצה גדולה מכולן גם יש לומר מדחשיב גמר פירא כביצה. ולפי דברי תוס' רי"ד הנ"ל הא דפחות מכביצה לאו פירא. לא משום שלא נמתק אלא לפי שלא נתעבה. וכשם שלענין גמר פירא אמרינן דפחות מכביצה לא חשוב. כמו כן לשיעור דמצוה. רק דהש"ס הוצרך לומר טעם דלא גמר פירא ולא משום שיעורא. כיון דברי' הוא כנ"ל. על כן הוצרך לומר כיון דלא גדל כשיעור לאו פירא. ואין לומר כיון דברי' חשיב כמו כשיעור. יחשב גמר פירא גם כן. ליתא דכיון דלא הוי כשיעור לא הוי גמר פירא ולאו ברי' הוא: ז) מעתה נבא לנידון דידן באתרוג המצטמק נראה כיון דברי' הוא ולא בעי שיעורא וגמר פירא. וזה ודאי אין סברא לומר לשיטת תוס' רי"ד כיון דפחות מכביצה גם כן נמחק. ומכל מקום לא חשיב גמר פירא משום שאינו מתעבה. הוא הדין כשמצטמק בטל מהיות פרי. דוודאי יש חילוק בין לחול עליו שם פרי או ליפקע מעליו שם פרי. ועוד לפי הנ"ל דברי' חשיב כמו שיעור אלא דכיון דלא גמר פירא לאו ברי' הוא. והתינח שלא יוכל לחול עליו שם ברי' כיון דלית בי' שיעורא ולא גמר פירא ואף שאם תאמר ברי' הוא ויחשב כמו שיעור ויהי' גמר פירא. מכל מקום במה יחול עליו שם ברי'. כיון דכל זמן שלא חל שם ברי' ולית בי' שיעורא ולא גמר פירא ולאו ברי' הוא. אבל כשחל עליו שם ברי' איך נאמר דפקע מעליו שם פרי משום דלית בי' שיעורא. הרי כל זמן שלא נפקע מעליו שם פרי ברי' הוא וחשיב כאילו אית בי' שיעורא ועדיין פרי הוא וברי' הוא וזה לחדודי. אבל לעיקרא דמילתא אין שום סברא לומר דפקע שם פרי משום שנצטמק. על כן נראה דכשהי' בו כביצה ושוב נצטמק יוצא בו: ח) אך יש לומר טעם אחר לפסול כיון דלעולם בתחילת גידולו הוא כביצה. דפחות מכן לאו פרי. כשמצטמק אחר כך ולית בי' כביצה לא חשיב דרך גדילתן ועיין בתוס' (דף ל"ב:) בד"ה האמת והשלום: ט) ודע דהא דהתוס' רי"ד דאתרוג פחות מכביצה מתמחק אלא משום שאינו מתעבה. לא משמע כן בתוס' (דף ל"א:) ד"ה שיעור שכתבו דאתרוג פחות מכביצה לעולם לא יבא לכלל בישול, ובדברי התוס' רי"ד מבואר דפחות מכביצה נגמר בישולו אלא שלא נגמר גידולו עיין שם בסוף לשונו משמע להדיא כן, גם הא דפירש התוס' רי"ד דאתרוג הבוסר היינו הירוק ככרתי, אין כן דעת שאר פוסקים שפסקו הירוק ככרתי פסול ואתרוג הבוסר כשר. ועיין בכפות תמרים שהקשה שהרי ידוע שהבוסר מראהו ירוק ככרתי. ותירץ דאתרוג הבוסר היינו אותו שחוזר למראה אתרוג ירוק [שקורין בל"א געהל] בתלוש יע"ש. אולם במה שפי' התוס' רי"ד דאתרוג פחות מכביצה מתמתק אין סתירה לדבריו רק מהתוס'. ולפי עניות דעתי מוכח כדבריו מדלענין מעשר פירא הוא כנלפע"ד: הק' אברהם.