אבני נזר אורח חיים תקמד

התבן דמקרי בית לכל מילי. ובית הכנסת אין מתעבר עמה הואיל ואינו ראוי לדור בו מחמת קדושתו. וזה שהוקשה למהרי"ל איך מניחין בו עירוב הא אינו ראוי למקום פיתא ולא למקום לינה וגרע מבית התבן: (ח) ויש לעיין למאן דאמר בית התבן בית הבקר חייב במזוזה. מאי שנא מלענין לחזור עליו מעורכי המלחמה דצריך קרא דאשר בנה לרבות בית התבן. ואפשר משום דכתיב ולא חנכו כו' ואיש אחר יחנכנו הוה אמינא דאינו אלא אם כן עומד לחינוך בית דהיינו דירת אדם בפיתא ולינה: דברי ידידו דו"ש וש"ת באה"ר הק' אברהם. סימן תפא. א) דעת הרבינו תם דאין אשה עושה ציצית ואוגדת לולב כיון שאינה מחוייבת. כמו שפסולה לכתיבת תפילין כיון שאינה בקשירה. ותמוה דמאי שנא מסוכת גנב"ך: ב) ונראה ליישב דהנה קשה בהא דפרק ראוהו בית דין כפאו ואכל מצה. אילימא שכפאו שד והתניא כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו. וכתב הרמב"ם משום שאכל בשעה שהי' פטור מכל המצוות. וקשה מאי שנא מחליצה דשוטה אם הי' בר כוונה בגדול עומד על גביו הי' כשר. וכן חרש אי לאו דאינו בר קריאה הי' כשר לחליצה ואף שהי' פטור ממצוות: ג) אך החילוק פשוט דשאני חליצה דהוא רק מתיר האשה להנשא. וכן קורא הש"ס חליצה וקריאה שני דברים המתירין [ועיין בחכם צבי סימן א' דאם אין רצונה להנשא וגם הוא אינו מקפיד אין חיוב כלל בחליצה] על כן לא איכפת לן אם אינו בר חיוב וכמו שחיטה שכשירה בקטן: ד) והנה בתוספי הרא"ש פרק האשה רבה בהא דכתבו התוספות דאין חיוב ציצית אלא לאחר שלובשו כתב הרא"ש ומכאן הורה ריצב"א דאם יש לאדם טלית שאינה מצוייצת בשבת או ביום טוב יוכל ללובשו בלא ציצית דבשעת עיטוף ליכא עבירה. ולאחר עיטוף גם כן ליכא עבירה כיון שאינו יכול לעשות ציצית אז. ולכאורה אפילו הי' המצוה לעשות ציצית קודם עיטוף. הא בשבת אינו יכול לעשות. וצריך לומר דאם הי' המצוה קודם עיטוף. הוה אמרינן שהציצית מתירין ללבוש הבגד כמו שחיטה דקודם שחיטה אסורה בעשה שאינה זבוחה. ועל כן בשבת שאי אפשר לעשות המתיר נשאר באיסורו. אבל השתא שמותר ללבוש הבגד בלא ציצית. על כרחין אין איסור בלבישה רק מצוה דרמיא עלי'. על כן בשבת שאי אפשר לקיים המצוה אינו עובר במה שאינו עושה ציצית: ה) ויצא לנו מזה דבסוכה שפיר יש לומר שהסוכה מתיר האכילה טיול ושינה. וכן לשון הש"ס (דף ט"ז.) מחיצה תלוי' מתרת בסוכה עיין שם. וכן משמע במכילתין (דף כ"ז) בהא דמדמי שם סוכה למצה דכל שבעה רשות. מבואר שהוא רק איסור שלא לאכול חוץ לסוכה כמו שאסור לאכול חמץ. ועל כן ניחא סוכת גנב"ך שכשירה. כיון שהוא רק מתיר. ואין צריך שיעשנה בר חיוב: ו) ואין להקשות דאם כן למה אשה פטורה מלישב בסוכה. והיכן מצינו שפטורה אשה ממצוות עשה שהזמן גרמא במקום איסור והמצוה רק מתיר. דלא קשה מידי שהרי בקידושין (דף ל"ד.) חשיב למצוות שלוח הקן בין מצות עשה שאין הזמן גרמא. אף שאין חיוב לשלוח האם רק אם רוצה ליטול הבנים. אבל אם רוצה להניח האם והבנים ולילך לו מותר כמו שכתב החכם צבי בתשובה ואם כן שילוח האם רק מתיר לקיחת הבנים וכן בתוספת יום הכיפורים דצריך קרא לחייב נשים. משום דמצות עשה שהזמן גרמא אף דעובר בעשה כשאוכל בידים. וכן בשביתת יום טוב שדעת התוספות בקידושין שם שאין הנשים מצוות על העשה אף שכשעושה מלאכה עובר על העשה בידים]: ז) ובהכי ניחא ליישב מה דקשה ריש סוכה (דף ב':) וכי תימא קטן שאין צריך לאמו מדרבנן הוא דמחייבא והיא בדרבנן לא משגחה תא שמע כל מעשי' לא עשתה אלא על פי חכמים. וקשה הא אפילו מדרבנן אין האם מחוייבת לחנך בנה: ח) אך למה שכתבתי דאיכא איסורא באכילה חוץ לסוכה. אם כן אסור להאכיל לקטן כמו תרומה טמאה. עיין בתרומת הדשן סימן קכ"ה. ודוקא בצריך לאמו הוה לי' מצטער לישב בסוכה. אבל באין צריך לאמו אסור לגדול להאכילו מן התורה. ואשה אף שאינה מחוייבת בעצמה בסוכה ואין איסור לדידה להאכיל לקטן גם כן. כדמוכח בבבא מציעא (דף יוד:) איש דאמר לאשה אקפי לי קטן. וחשיב לה לאו בר חיובא אף שמאכלת לקטן איסור בידים במה שנעשה הקטן ניקף מזה מוכח דאין איסור מן התורה להאכיל לקטן. רק במה שמוזהר בעצמו. מכל מקום מדרבנן אסור בכל גווני ועיין בהשגות הראב"ד פרק י"ב מהלכות עכו"ם הלכה ה' ודו"ק: ט) שבתי וראיתי שיש לדחות מה שהוכחתי באות ג' דבמתיר לא בעינן שיעשנה בר חיובא משחיטה דכשירה בקטן. דיש לומר דבמתיר נמי בעינן בר חיובא. אלא דבמתיר חשיב הקטן בר חיובא כיון שאסור להאכיל לקטן דבר איסור. וכמו שכתב הש"ך יורה דעה סימן א' ס"ק כ"ז דקטן חשיב איתי' בזביחה מטעם זה. ואם כן מדכשר סוכת גנב"ך יש ראי' דלא כר"ת ודו"ק היטב: סימן תפב. הלכות לולב. שאלה. אתרוג שנצטמק קצת ועל ידי זה נחסר מכשיעור ביצה כשר או פסול: א) תשובה לכאורה לפי מסקנת הש"ס (דף ל"א:) הטעם משום דלא גמר פירא. וזה הי' בו כביצה וגמר פירא וכשר. ואין לומר דהש"ס לא הוצרך לטעם זה אלא לר' יהודה דלא בעי הדר. אבל לדידן פסול משום דבעי הדר וליכא. ליתא שהרי בירוק