אבני נזר אורח חיים תקמג

סימן תפ. ב"ה אור ליום ב' לך ששון לפ"ק. עוד להרב הנ"ל. א) אשר נסתפק כבודו במה שכתב הרמ"א סי' תר"מ שאם עשה הסוכה במקום שיצטער באכילה או בשתי' או בשינה אינו יוצא באותה סוכה כלל אפילו בדברים שאינו מצטער בהם. דלא הוי כעין דירה שיוכל לעשות בה כל צורכו. ונסתפק כבודו אם מה שכתב רמ"א כל צורכו הכוונה אפילו שאר צרכים שאינה אכילה ושתי' ושינה. והוא הכלל מוסיף על הפרט. ומה שפרט שלשה דברים אלו רבותא קמשמע לן דאפילו בעת הקור שפטור מלישן בסוכה. מכל מקום צריך שתהי' הסוכה ראוי' לכך כדברי הלבוש. או אורחא דמילתא שלשה דברים אלו. והוא הדין לשאר דברים עד כאן דבריו: ב) ולדידי אינו ראוי להסס בכך. שהרי מקור הדברים בספר יראים ושם הפך הסדר וזה לשונו והאי לא הוי כעין דירה. כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתי' ושינה בלא צער. והנה הוא כלל ופרט. שהרי אחד מתשמישים שבסוכה טיול כדתניא אוכל ושותה ומטייל בסוכה. וברא"ש פרק ד' דסוכה סימן ג' בשם ר"ת שהי' ראוי לברך על הטיול ושינה רק שהם טפלים לסוכה והרי שיעור סוכה שבעה על שבעה גופו אמה ושלחנו טפח ולבית הלל אמה על אמה כשיעור גופו ואיך יטייל ואינו יכול לזוז אנה ואנה. וגם משיעור גובה סוכה למדנו שהוא עשרה טפחים שאפילו לעמוד בה אינה ראוי' רק לישב על הארץ ואיך יטייל. אלא ודאי ג' אלו דוקא וברש"י ריש פרק הישן זה לשונו ועיקר ישיבת סוכה אכילה ושתי' ולינה: ג) ובעיקר דברי הלבוש שאף בעת הקור שאינו ישן בסוכה. מכל מקום הסוכה צריכה שתהי' ראוי' לשינה. קשה לי דמה נפקא מינה אם אינה ראוי' לשינה מחמת גנבים או מחמת הקור. ואין לומר שאני קור שהזמן גורם. ודומה למה שכתבו תוספות ריש חגיגה לבית שמאי דאין עולת ראי' קריבה ביום טוב. מכל מקום לא חשיב לא חזי בראשון כיון שהוא רק מחמת הזמן. ליתא דהכא הזמן גורם שיהי' קור בסוכה והוא חסרון בסוכה. דומה לטמא שרץ בראשון שיוכל לטבול ואי לאו שטבול יום אסור לכנוס למקדש. הי' מחויב לטבול ולראות. דומה למה שאמרו ערל שלא מל בערב ופסח ענוש כרת. רק משום שיהי' אסור עד הערב. אם כן הוא רק לזמן. אך משום שהזמן גורם טומאה בגופו הכי נמי הזמן גורם קור בסוכה. ואמת לפי מה שכתב המגן אברהם שדוקא אם אין לו כרים וכסתות כראוי חשיב מצטער. ע"כ יש לומר שחשיב ראוי אם יהי' לו כרים וכסתות. אך הרב בשלחן ערוך כתב דהוא הדין אם אין מקום בסוכה להניחם תמיד רק צריך להוציאם בעת האוכל חשיב מצטער. ואם כן תחשב חסרון בסוכה ד) ואמת שלפי מה שכתב הלבוש הטעם משום אינו ראוי לבילה הכא חשיב ראוי לקיים המצוה בשלימות. שלאחר שהכניס הכרים והכסתות שוב אינו מצטער בשינה. וכן לאחר שהוציאן שוב אינו מצטער באכילה. הא דראוי לבילה הוא משום דלכתחילה מחויב לבלול. ובכל מקום דמדמי הש"ס לר' זירא הוא כן. או במקום דמיותר קרא כגון הא דנדרים (דף ע"ג.) ושמע אישה פרט לאשת חרש אם תמצא לומר בעל מיפר בלא שמיעה. אבל בנידון דידן דמותר לכתחילה לאכול בזו ולישן בזו וליכא קרא מיותר. מהיכי תיתי לומר דבעינן שיהי' ראוי לקיים המצוה בסוכה אחת. רק שנאמר דכהאי גוונא גם דירת עראי לא מקרי כיון שאינו ראוי לדור בה עיקר הדירה אכילה ושתי' ולינה. ואם כן גם בזמן הקור נאמר שהרי אינה ראוי לדור בה בלא צער שצער הוא לו להכניס בכל פעם כרים וכסתות: ה) ולעניות דעתי טעם ספר יראים לאו בראוי לבילה תליא. אלא דחשבו כעין תדורו כתיב. וכיון שאין אדם עושה בית שלא יהי' לכל תשמישו אכילה שתי' ושינה. כמו כן אין מצוה בעשיית סוכה כזו [כהאי גוונא שומרים בשדה פטורין מן הסוכה משום תשבו כעין תדורו. פירש בספר יראים שאין אדם עושה בית בשדה] וע"כ כשהזמן קור שאי אפשר לעשות סוכה שלא יהי' קר. נאמר להיפוך. כשם שאם הי' לאדם סיבה שלא יוכל לישן בבית. מכל מקום לא הי' מונע מלבנות בית לאכילה ושתי'. כמו כן חייב לעשות סוכה לאכילה ושתי' אף שאינו יכול לעשות לשינה. ולפי זה כשהעת קור אינו מחויב לעשות סוכה ראוי לשינה. מכל מקום אינני כדאי לחלוק מסברא על הלבוש לענין מעשה. ובפרט שהמגן אברהם הביאו: ו) אשר הוקשה לו שמצא סתירות במקום שצריך דירה אם צריך שיהי' מקום פיתא או מקום לינה דבעירובין אין איסור בחצר אלא אם כן הי' לו שם מקום פיתא לרב ומקום לינה לשמואל. וכן בתשו' מהרי"ל דאין מניחין עירוב אלא אם כן ראוי למקום פיתא. ואלו לענין מזוזה. בית התבן חייב במזוזה. ואפילו למאן דפוטר מכל מקום בנשים מתקשטות חייב לכולי עלמא. וכן בית שבים מתעבר עם העיר. והוא להכניס שם כלים שבספינה אף שאינו דר שם: ז) לדידי אין כאן סתירה כלל דבית לא הוי אלא הראוי לאכילה ושינה. וכן מוכח הא דכל הני בעינן ארבע אמות על ארבע אמות שיהי' ראוי לדירת קבע. וידוע דברי חכם צבי בתשו' בפחות מד' אמות דלא הוי בית. משום שאינה ראוי לשינה. ואף שאין דעת הראשונים כן אלא דבפחות מכך גם כן ראוי לשינה ואף על פי כן לא נקרא בית. מכל מקום הא ודאי שכל שאינו ראוי לא הוי בית. ובית התבן דחייב במזוזה. משום שהבית ראוי לכל הדברים. ואם לא הי' ראוי רק לתבן פשוט יותר מביעתא בכותחא דלא מקרי בית. אך משום שראוי לדירה שיש בו ד' אמות על ד' אמות רק שאינו דר בו. ומה שאינו חייב במזוזה אלא אם כן דר בו. לאו מבית ילפינן רק מדקרינן ביאתך. ובזה נחלקו דליש אומרים אף שאינו בא בו רק לצורך תבן קרינן בי' דרך ביאתך. ולכולי עלמא בנשים מתקשטות נקרא דרך ביאתך. וע"כ המניח עירוב בבית התבן הרי זה עירוב משום דראוי לדירה. אך בית התבן אינו אוסר משום דדירת בעלים לאו שמה דירה לאסור רק שיהי' הבעלים שם, ובזה נחלקו אם מקום פיתא גורם או מקום לינה ובית שבים גם כן צריך שיהי' בו ארבע על ארבע כמו שכתב הבית יוסף והביאו מגן אברהם. ואם כן הרי הוא ראוי לדירה. רק שאין דרין שם. דאם לא כן הי' פשוט שמתעבר עמה ולא הי' צריך להשמיענו. אלא שאין דרין בו. רק שמפנים שם כלים שבספינה. ודומה לבית