אבני נזר אורח חיים תקמא

ז) ונראה לי דהנה באמת צריך להבין אמאי יגרע סוכה משבת דלא מהני צוה"ט גרידא כמו בשבת וכן פסי ביראות. ונראה דהנה בשבת קיימא לן שלש מחיצות דאורייתא בלא קראי רק מסברא דרה"י נקרא רה"י כשיש לו שלש מחיצות. ובסוכה אצטריך קראי דבסוכות. על כרחין לרבות דבעי מחיצות שלימות דלא ליהני צוה"פ ושאר דברים דמהני בשבת ואתא הלכתא ואוקמתא לשלישית אפי' טפח. והיינו לענין מה דגלי בסוכה דבעי מחיצה שלימה ולא כשבת. לענין זה גלי הלכתא דשלישית רק טפח בעי שלם. ועל כן בעי נמי צוה"פ. ועל כן מועיל נמי פסי ביראות כיון דאיכא טפח שוב מועיל כמו בשבת: ח) והא דבעינן בסוכה העשוי' כמבוי צוה"פ אף בפחות מעשר ולא סגי בפס ד' שעושה כמו בשבת דמהני פס ד' בחצר כיון דאיכא שתי דפנות דערובן. היינו משום דלא הוי דפנות גמורים רק מחמת לבוד. ועל כן קיימא לן דאם עשה דופן שבעה דלא בעי צוה"פ כמ"ש הר"ן והה"מ והרמ"א: ט) ובלא זה יש לומר דסבירא לי' לרש"י דפסי ביראות עדיף מצוה"פ דהא ברשות הרבים לא מהני צוה"פ ובעי דלתות כדאיתא בפרק קמא דעירובין ואלו בפסי ביראות קיימא לן כרבנן דר' יהודה דאפי' דרך הרבים מפסקתן אין צריך לסלק: י) ויהי' איך שיהי' מוכח מדבריו דהפסול משום דליכא שתי דפנות דערובן. וקשה כיון דאיכא אמה לכל צד הרי יש בכל מחיצה שני אמות שהוא יותר מהכשר סוכה. ושוב יועיל פסי ביראות. ואין לומר כיון דנגד הפרצות ליכא דפנות פסול. הא ליתא שהרי בסוכה עשוי' כמבוי דעושה פס ארבעה ומשהו דחשיב שתי דפנות. אף דאחר הפס ליכא שתי דפנות דערובן. ועל כרחין מוכרח לומר דבעי הכשר סוכה ביחד דווקא: יא) ובהא דכתב רש"י דמהני קנה קנה פחות משלשה והוא הדין חבלים והתוס' (דף ט"ז:) כתבו דקנים מהני ולא חבלים ועיין שם במהרש"א ודעת הר"ן דבסוכה עשוי' כמבוי לא מהני טפח בין הדפנות פחות משלשה לכל דופן דבעי בעומד ארבעה. ולפי זה כל שכן דלא מהני קנה קנה פחות משלשה. דהוי מחיצה של שתי גם כן יקשה בשמעתין. והמג"א תירץ דבשמעתין שאני דאיכא ד' דפנות. ולפי זה צריך לומר דהא דקאמר דסוכה ניתר בפרוץ מרובה ופרש"י דכי מצרפת לה בהדי שתים הפרוצות כו' לא קאי על קנה קנה פחות משלשה ומשמע מדבריו שם דאפי' בדופן שלישית אינו מועיל קנה פחות משלשה לטפח שוחק צוה"פ. והוא תימה דלבוד עדיף מצוה"פ (דאם לא כן למה לי טפח שוחק. יעמיד הטפח אצל היוצא ויעשה צוה"פ. וכן בסוכה העשוי' כמבוי. ועוד דהא כתב הר"ן דצריך ליזהר שלא יהא בקרנות הסוכה פתחים דאם כן ליכא שתי דפנות דערובן. ואף דאיכא בעומד ארבעה. ואלו בהעמיד פס פחות מג' סמוך לדופן חשוב דפנות דערובן כמו בסוכה העשוי' כמבוי] וכיון דצוה"ת מהני כ"ש לבוד: יב) ולפי עניות דעתי נראה ליישב דברי הר"ן באופן אחר. דהנה הר"ן הקשה אהא דאמר רבא וכן לשבת מיגו דהוי כו' דלמה לי מיגו דהא בעי צוה"פ וצוה"פ מהני בשבת. ותירץ דנפקא מינה לפרוץ מרובה על העומד דמהני בסוכה ולא מהני בשבת. עוד תירץ דנפקא מינה אם הדופן ארוכה הרבה דניתר משום היוצא מן הסוכה. וקשה על תירוץ הראשון דהא רש"י פירש דסוכה ניתר בפרוץ מרובה העומד דכי מצרפת לה בהדי שתים הפרוצות רובו פרוץ הוא. ובאמת צריכין להבין לרש"י דהא שלישית על כרחין סתומה הוא בצוה"פ דמהני בשבת וצריך לומר שארוכה הרבה וכתירוץ הב' של הר"ן. והשתא קשה בתי' הראשון של הר"ן דעל כרחין שתים כהלכתן עומד שבהן מרובה על פרצות שבהן. דאם לא כן אף בסוכה לא מתכשר. ודופן שלישי על כרחין נמי הוכשר בצוה"פ ואם כן אף בשבת הוי רה"י מן התורה כיון דיש שלש מחיצות שעומד שבהן מרובה על הפרצות שבהן והר"ן לענין רה"י של תורה מיירי כמבואר בדבריו שכתב אחר כך ולענין איסור דרבנן פשיטא כו': יג) על כן נראה דהר"ן מפרש הסוגיא כהרב המגיד דעל דופן שלישית קאי ועיין בכ"מ שמפרש דבדופן שלישי הקילו נמי דמועיל פרוץ מרובה על העומד יעיין שם. ולפי זה יש לפרש דרישא נמי דדופן סוכה כדופן שבת קאי אדופן שלישי. ובזה ניחא דמהני קנה קנה פחות מג'. דהנה צריך להבין אמאי לא מהני כלישנא קמא דרבא שאותו טפח יחלק לכאן ולכאן ולצוה"פ. ונראה כיון דצריך להעמיד פחות מג' סמוך לדופן. ואם יהי' פחות מטפח מבטל לי' אוירא כמו שכתבו התוס' בד"ה עושה טפח שוחק. ומוכח מדבריהם דמחד גיסא לבוד ומחד גיסא צוה"פ מבטל אוירא. מה שאין כן בקנה קנה דמתרי גיסי לבוד לא מבטל אוירא כדמוכח בתוס' דף ט"ו ע"ב עיין שם ושפיר מהני טפח ע"י צירוף כדמהני בשני דפנות שיעור הכשר סוכה על ידי צירוף כמבואר בב"י בלא מפסיק לי' צוה"פ. וכל שכן לבוד דעדיף מצוה"פ כנ"ל. ואפי' למ"ש לעיל אות ב' דהר"ן חולק על זה היינו משום דבעי שתי דפנות דערובן. אבל בדופן שלישי לא שייך זה ודו"ק ועל כן מהני קנה קנה פחות מג' דהיינו שני קנים מרוחקים זה מזה פחות מג' ועוביין יותר מטפח וכמבואר בעירובין פ"ב שיעור חבלים ועוביין יותר על טפח עיין שם ומסתמא גם כאן כן הוא. ואין לומר שיבטל האויר קנה שבסוף הדופן דאויר שאין רוצין לחשבו כסתום אינו מבטל כמו שכתב התוס' עירובין י' ע"ב ד"ה ואם בשוים: יד) ונראה לפי עניות דעתי דהר"ן סבירא לי' כתירוץ ב' של התוס' דקנה מבטל לי' אוירא. מדכתב דעושה צוה"פ של ארבעה, משמע דשלשה לא הי' צוה"פ דלבוד עדיף מצוה"פ וכנ"ל ולכאורה קשה דלמה לי באמת שיעמיד צוה"פ. הא די שיעמיד קנה אצלו פחות משלשה. וכל הסוכה יהא ניתר אפי' גדולה הרבה משום פסל היוצא מן הסוכה. ולהנ"ל ניחא דאם באנו להתיר שאר הסוכה משום פסל היוצא מן הסוכה שוב יבטל אוירא ודו"ק: