אבני נזר אורח חיים תקמ

אשירה או אילן סולם בין חצר לחצר מסקינן כל שאיסור שבת גרם לו איסור אסור. דבר אחר גרם לו מותר עיי"ש. על כן אף שאינו ראוי לשבת שבתוך החג. מכל מקום לגבי מצוות סוכה חשיב איסור דבר אחר גרם לו וכשר. וכמו התם אשירה לגבי איסור שבת דעירוב חשיב דבר אחר גרם לו. כמו כן הכא איסור שבת לגבי מצוות סוכה ודוקא מה שנאסר מחמת איסור יום טוב. דלעולם יום ראשון דסוכות יום טוב. על כן חשיב איסור גופו גרם לו דאינו ראוי ליום ראשון דיום זה גרם לו לאסור משום שהוא יו"ט. אבל מה שחל יום אחד דאמצע חג בשבת שזה דרך מקרה ואינו מצד עצם היום. דיום זה יוכל לחול בחול. ודבר אחר גרם לו לאסור שחל בשבת. על כן חשיב ראוי לשבעה. וכיוצא בזה פרק ב' דשבת בענין להזכיר של חנוכה במוספין כיון דליכא מוסף בדידי' דזה בהזדמן שחל בשבת או בר"ח ואינו מצד עצם חנוכה. והכא נמי אינו מצד עצם יום דסוכות. ודוקא יום ראשון דסוכות חשיב אינו ראוי לו. דזהו מצד עצם יום ראשון דסוכות שהוא יו"ט ודו"ק, מעתה בסוכה גזולה או של אשירה הרי איסור דבר אחר לגמרי גרם לו חשיב ראוי לשבעה: ה) ואין להקשות על זה מהא דפרק ב' דפסחים במצה של חלות תודה פסולה משום שאינה נאכלת לשבעה, אף דדבר אחר גרם איסור חלות תודה. דשאני סולם לעירוב. וכן סוכה. דאיכא למימר ראוי הוא וארי' דרביע עלה וכדאיתא התם. על כן כל שאיסור דבר אחר גרם לו חשבינן לי' ראוי דארי' דאיסורא דרביע עלה אבל במצה כל שאסורה באכילה לא חשיב מצתכם כדמסקינן פרק לולב הגזול. וכיון דאינו כשר אלא במותר לאכילה על כן כל שאינה נאכלת לשבעה פסול. מה שאין כן בסוכה דלא איכפת לן במה שאסור לישב בה מחמת איסור דבר אחר. כן נראה לי ברור: ידידו הדוש"ת באהבה הק' אברהם. סימן תעז. א) הנה בסוכה (דף ז'.) דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים. ופרש"י ודוקא במקומות הרבה דהוה לי' פרוץ מרובה על העומד אבל במקום אחד או בשני מקומות הוה להו כפתחים עכ"ל. מבואר מדבריו דעומד מרובה על הפרוץ מהני בסוכה. ולכאורה תקשי מהא דאמרינן לעיל בסוכה העשוי' כמבוי דעושה פס ארבעה ומשהו פחות משלשה סמוך לדופן ע"כ. והא בפס שלשה ומחצה ומשהו סגי. דהוה לי' עומד מרובה על הפרוץ. ואף דיש הפסק בין הפס לדופן האחר לית לן בה. כדאמרינן בעירובין (דף יוד:) במבוי שהוא רחב ט"ו אמה דמרחיק שתי אמות ועושה פס שלש אמות דהנהו שתי אמות נתרין משום עומד מרובה על הפרוץ והשאר נידון משום פתח. והכא נמי הנהו שלש טפחים ומחצה יותרו משום עומד מרובה והשאר דהיינו מהפס עד דופן השני יהי' ניתר בצורת הפתח להרמב"ם ולסברא ראשונה של הרא"ש אף בלא צורת הפתח לכל מר כדאית לי': ב) ולפי דעת הר"ן (דף ט"ז.) דבסוכה העשוי' כמבוי לא מהני טפח שוחק בין שתי הדפנות פחות משלשה לכל צד כיון שגוף הדופן פחות מארבעה לא מהני לבוד. הוא הדין הכא דלא מהני אם עומד מרובה אם הפס פחות מארבעה. ושוב מצאתי כן במגן אברהם סק"ה. אלא דרש"י על כרחין לית לי' הא דר"ן. דהא מהני קנה פחות משלשה לדידי'. [ושיטת הר"ן יתבאר לקמן בעזר השם] וגם להר"ן קשה דלמה לי פס ארבעה ומשהו בארבעה סגי ובשלשה מופלג מהדופן או יותר עד ארבעה: ג) על כן נראה דהנה לקמן (דף י"ז:) דסכך פסול בסוכה קטנה פוסל בשלשה כיון דנפיק מתורת לבוד. ואף דסכך כשר מרובה. ובסכך כשר ופסול נמי שייך דין עומד מרובה על הפרוץ כדאמרינן במקרה סוכתו בשפודין. הרי דלא מהני עומד מרובה להשלים שיעור הסוכה. והוא הדין בסוכה העשוי' כמבוי. דכיון דאין בפס שמעמיד שבעה טפחים לא מהני עומד מרובה להשלים. ודוקא בפחות משלשה מהני להשלים כמו פסול פחות משלשה דמשלים שיעור סוכה ואינו בסוכה קטנה: ד) שוב ראיתי להבית יוסף שכתב בשם רבינו ירוחם שיש שני דיעות אי הפרוץ משלים ושנראה לו לר' ירוחם עיקר דמשלים. ולפי עניות דעתי נראה כמו שכתבתי מכח ראיות הנ"ל. והבית יוסף בשם רבו כתב גם כן דאינו משלים עיין שם בארבעה מדות. ומכל מקום אם יש בעומד כשיעור אף שהפרוץ מפסיק שפיר דמי. ולפי עניות דעתי נראה דבעינן דוקא כשיעור בעומד במקום אחד: ה) וראי' מהא דכתב הר"ן דצריך ליזהר שלא יהא בכל קרנות הסוכה פתחים. דאם כן ליכא שתי דפנות דערובן ומשמע אפילו העומדים מרובים על הפתחים [ מדברי הר"ן אלו נמי מבואר דאין הפרוץ מצטרף להשלים שיעור הסוכה. דאי מצטרף אם כן הוא בכלל דופן והוה לי' שתי דפנות דערובן. וכמו בסוכה העשוי' כמבוי דכתב הר"ן דכיון שמעמיד פס ארבעה פחות מג' דחשיב דפנות דערובן כיון דפחות משלשה כלבוד חשיב דופן. והכי נמי אם נאמר דפרוץ הוה לי' בכלל דופן. חשיב נמי שתי דפנות דערובן. ודלא כמגן אברהם סק"ה דנראה מדבריו דאין צריך שיהא בעומד שיעור סוכה מדכתב דצריך שיהא בעומד שיעור מקום דהיינו ארבע טפחים מכלל דשבעה טפחים דהוא שיעור סוכה לא בעינן. והוא כדברי ר"י. ולפי עניות דעתי כיון דפסק הרמ"א דצריך שלא יהא בקרנות הסוכה פתחים ומשמע אפילו עומד מרובה משמע דלא כר"י כנ"ל] ואם כן הוא הדין אם הפרוץ באמצע וליכא בעומד מצד אחד שיעור סוכה. אם כן ליכא שתי דפנות דערובן כיון דאינו מעורב עם דופן כשיעור סוכה. וכמו בסוכה עשוי' כמבוי אי עביד פס פחות מארבעה ומשהו בפחות משלשה סמוך לדופן ומזה מוכח נמי דצורת הפתח מפסיק בין העומדים אי ליכא בעומד אחד כשיעור. דהא הר"ן בפתחים שיש בהם צורת הפתח מיירי עיין שם. ו) עוד ראי' לזה מהא דכתב רש"י גבי סיכך על גבי פסי ביראות כשרה זה לשונו בסה"ד ואף על גב דבעינן שתים כהלכתן. עד כאן. ומשמע דאי הוה שתים כהלכתן הי' דופן שלישי כשירה בפסי ביראות בלא מיגו, כיון דלא בעי אלא טפח שוחק פחות משלשה דהיינו ארבעה טפחים. וכל שכן הכא דאיכא אמה. ולכאורה קשה דהא מכל מקום בעינן צורת הפתח: