אבני נזר אורח חיים נג

לתפלת ערבית רשות דאם התפלל איזה פעמים שוי' עליו חובה. והאידנא קיבלו עליהם חובה. אבל להיפוך במקום שלא נהגו לאומרו ונמלכו לומר אין בזה שינוי מנהג כלל: ה) מיהו שליח ציבור שאומר שלא מדעת ציבור. ודאי אינו ראוי לעשות כן. כי אין לשליח לעשות יותר ממה ששלחו. ואין לו להאריך עליהם. ושמא אין חפצים בכך. וגם בענין ווידוי יש טעמים שלא לומר גם כן. עיין רשב"א ריש חולין ברבוי קרבנות דיש חשש שעל זה יסמוך לחטוא. כן יש לומר ברבוי ווידויין. וגם כי מבואר בספרים קדושים כי המתודה ואחר כך עובר מעורר קטרוג. סוף דבר אין לשליח ציבור לעשות כן שלא מדעת ציבור: ו) אך אם ירצו רוב ציבור מדעת רב שבעיר להתנהג מכאן ולהבא לומר י"ג מדות עם ווידוי אין בזה חשש כלום. ואין זה תלוי בספרד ואשכנז. והרבה בתי מדרשים שמתפללין אשכנזים ואף על פי כן אומרים ווידוי עם י"ג מדות. אך כל זמן שלא חדשו מנהג לא יתפלל שליח ציבור לא ווידוי ולא י"ג מדות. ויוכל להיות שאם גדול העיר שהכל סומכין על דעתו ירד לפני התיבה רשות בידו לומר י"ג מדות גם ווידוי שמסתמא מתרצים. אבל אינש דעלמא לא יעשה כן כלל. ואם לא יציית ראוי לגעור בו. מעתה הקולות יחדלון. ואין כאן מקום למחלוקה והי' בזה שלום: הק' אברהם. סימן ל ב"ה ה' תבא תרנט"ל. לק"ק בלאשקע יצ"ו. א) בדבר השאלה שיש להם בעלי תפלות על ראש השנה שנים בני תורה ויראי שמים. ועוד שנים גם כן בני תורה ויראי שמים כמותם. ויש להם קול ערב יותר. אך יש פגם במשפחתם. אחד הי' אביו שו"ב בשני כפרים. ושני רבנים העבירוהו מחמת שלא הוטבו סכיניו בעיניהם. והלך לכפר אחד במדינות פרייסין ושחט שם והשני יש לו אח מאב ומאם שהמיר ר"ל. איזו יקחו לבעלי תפלות על ימים הנוראים: ב) נראה לי שיקחו אותם שקולם ערב. דאף דודאי תפלת צדיק בן צדיק נשמעת יותר. מכל מקום במה ששחט בפרייסין יש ללמד זכות עליו. כי ידוע ענין השחזת הסכינים משונה מדינה אחת מחברתה והסכינים אשר מדינת ליטא משתמשים בהם. אנחנו לא היינו מכשירים אותם לכתחילה. ובמדינת פרייסין שמעתי גם כן ששוחטים בסכינים עבים. ואפשר שבפרייסין הי' סכינו טוב. ומלתא דלדידן הוי מומא לדידהו לא הוה מומא. ואין להרחיק את בנו בשביל זה: ג) והשני שיש לו אח כו'. הנה אף שהרמב"ם כתב גבי תעניות שלא יהי' בקרוביו בעל עבירה, ובכל הנלוים אליו. ודאי כוונתו באלו אשר הי' יכול להוכיחם ולהחזירם בתשובה כמו בגמרא פרק קמא דיומא באחיו הכהנים אי איכא מאן דאית בי' מילתא מידע ידע לי' ומהדר לי' בתשובה. דאם לא כן מה טעם בכל הנלוים אליו. כן פי' בני מהר"ש נ"י. ועוד יש לפרש קרובים במחפה עליהם כהא דשבועות (דף ל"ט) במשפחה דנשבע לשקר. ודנותן מזרעו למולך. אך בנידון דידן שכתבתם שהם יראי שמים חלילה לו לחפות על המומר. ואם מחפה אינו ירא שמים. זולת אם פשע תחילה במה שלא הוכיחו ואפשר הי' חוזר בתשובה למוטב ולא עשה תשובה ע"ז אין לקבלו לבעל תפלה. אך אם אינו כן אין להרחיקו בשביל אחיו. ואפילו במדה טובה המרובה אין זכות רק מאב לבנו לא לאחיו כמ"ש מהר"ל בג"א בראשית י"ט פסוק כ"ט וזה לשונו דאי משום קרוביו לא מצינו במדת השי"ת רק שזוכר חסדי אבות על בנו שיצא ממנו אבל לוט בן אחיו לא שייך בזה זכירה. ואם אין זכות בשביל אחיו. כל שכן שאין חובה בשביל אחיו. על כן נראה לי שאם בתורה וביראת שמים שקולים [ולא פשע בהמרות אחיו] יקבלו השנים שקולם ערב ושלום על ישראל: הק' אברהם. סימן לא הלכות נשיאת כפים. ב"ה ב' תבא ששון לפ"ק. שוכט"ס לכבוד אהובי הרב החריף הבקי המפורסם מו"ה משה נתן נטע הכהן נ"י האבד"ק קשונז. א) דבר כהן אשר נקטע כף ידו השמאלית אם אינו מעכבו בברכת כהנים. והנה חקר בזה ג' חקירות. א) אם נשיאת כפים מעכבת את הברכה. ב) אולי די ביד אחד. ג) כיון דבקרא לא כתיב כף רק יד גם הקנה והזרוע חשובים יד כמו לענין תפילין: ב) ונשיב על ראשון ראשון. הא ודאי נשיאת כפים מעכב שהרי דרשו כה תברכו בנשיאת כפים. וכה משמע עיכובא. וראי' לזה ממתניתין (סוטה (דף ל"ב.) מצוות חליצה דבלשון הקודש גזירה שוה מה להלן בלשון הקודש. אף כאן בלשון הקודש. ר' יהודה אומר ואמרה ככה עד שתאמר כסדר הזה. גמרא ורבנן האי ככה מה עבדי לי' לדבר שהוא מעשה מעכב. ור"י מכה ככה. ורבנן כה ככה לא משמע להו והיינו דסבירא להו דאי אפשר לדרוש מכה לשון הקודש ומככה לעיכוב. דכה וככה הכל אחד. ואי אמרת בשלמא שגם כה משמע עיכוב כמו ככה שפיר דכה וככה הכל אחד. וכיון דצריך כה משום לשון הקודש. שוב לא נוכל לדרוש מיני' לעיכוב. אלא אי אמרת דוקא ככה משמע עיכובא. אם כן שפיר נוכל לדרוש מדלא כתיב כה דלא משמע עיכובא. וכתיב לשון דמשמע עיכוב. שמע מינה לעכב. אך בתוס' (שם ל"ח.) ד"ה ור"י כתבו אבל לרבנן לא משמע לעיכובא כה אלא ככה עד כאן לשונם. לפי זה יש לומר לכאורה דאין נשיאת כפים מעכב: ג) אך נראה דמסברא מעכב כיון שנשיאת כפים מן התורה. דלא בעינן שינה עליו הכתוב לעכב אלא בקדשים. וכן משמע בריטב"א סוכה (דף ל"א.) בשם הרמב"ן במ"ש שם דלרבנן דסבירא להו לולב אין צריך אגד ליכא בל תוסיף בלולב רק מדרבנן. ואפי' אגיד לי' כיון דאין צריך אגד אמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. והוקשה להרמב"ן דאם כן למה איכא בל תוסיף בברכת כהנים לימא כל ברכה לחודי' קאי ותירץ