אבני נזר אורח חיים תקלח

על הסובב. והרי רובו חלל באמצע. ועוד הטעם דלצורך מחובר ואין להחמיר כלל ודו"ק: ה) אך אם נדבקים הקנים בהסובב ונעשין גוף אחד. דזה יש לדמות לתשובת הרשב"א סימן רי"ג בסוכה העשוי' מנסרים שאין ברחבם ארבעה רק שקבועים במסמרות אף שהפסק ביניהם, חכם אחד פסל משום שמחוברים במסמרות חשובים כגוף אחד. וכל שכן בזה שאין חלל ביניהם. אך הרשב"א לא החליט לאיסור. ואמר שאם נהגו היתר יחזיקו במנהגם. וגם בנידון דידן אף שאין חלל נראה. מכל מקום הרי הגשמים יורדים בין הקנים. וכלמ בגמרא לא מצינו רק בנסרים שהנסרים בעצמם מגינים היטב מגשמים. והנסר בעצמו יש בו שיעור הרי הוא דומה לבית. אף שבין נסרים יורדים גשמים מכל מקום תחת הנסר אין גשמים יורדין ודומה לתקרה. אבל זה אף שהטבלא גוף אחד. הלא הטבלא אין מגין מגשמים אפילו תחתיו. שגשמים יורדים בין הקנים ואין דומה בעצמותה לתקרה. והרי מחצלאות ארוגים גם כן הוא גוף אחד. אך משום שגשמים יורדים בתוך המחצלת והכי נמי דכוותי' ואין לחלק בין נסרים לשאר דברים. דכל פסול נסרים משום שיעור רחבם. וראי' מדכתב רש"י בסוגיא דמסככין בנסרים פחות משלשה הא קנים בעלמא נינהו. פירש"י ואם כן במה מכשיר. ומה קושיא. אימא שמכשיר בשאר דברים שאינם עץ. אלא ודאי אין חילוק. ואם הקצר יפסול מה יוכשר. ואם כן גם מחצלת יפסול שעל ידי אריגה נעשה גוף אחד ומכל מקום אולי יש לחלק שמחצלת אין הקנים דבוקים בדבק. על כן לכתחילה אין לסכך בדבוקים. אבל אם נהגו לסכך בהם אפשר אין למחות בידם: ו) וראיתי במכתבו אשר העתיק מספר אחד דברים מרבים הבל. כתב שקנים אלו באו מנסרים רחבים ארבעה. וכיון שנפסל אינו חוזר להכשירו כמו שברי כלים דאין נפקא מינה אם קיבל טומאה תחילה או שאר פסולים. ולא ראה דברי הגמרא והשלחן ערוך במקומו (דף י"ג) הני צירופי דאורבני כיון שהותרו ראשי מעדנים שלהם כשרים. גם בפסול גזירת תקרה עצמו (דף ט"ו) בבטולי תקרה קמפלגי מר סבר בטלה בהכי ופרש"י אף שרחבים ארבעה כיון שזה יודע דין תקרה שפסול שהרי עשה מעשה להכשיר נסתלק הפסול ואף שתחילה הי' הנסרים פסולים. וגדולה מזה נראה דאפילו באותם שפסולם מחמת קבלת טומאה אם לא הי' בו רק פסול דרבנן כשנסתלק הפסול הוכשר. ולבאר הדברים צריך אריכות גדול. אך פשוט שאין בו שום חשש כלל: נאום הק' אברהם. סימן תעד. ב"ה יום ועש"ק פ' האזינו תרס"ד לפ"ק כבוד ידידי הרב הגאון כו' מוה' יואב יהושע נ אבד"ק קונצק: א) על דבר שנסתפק בסוכות העומדים משנה לשנה איך יהיו כשרים דבשעה שמניח סכך מקנים הנארגים [שקורין פילקאשקעס] דעתו שישאר אחר החג לדירה ודומה לעשה הסוכה לצל ולדירה דפסולה ומדמה להא דירושלמי ערלה הנוטע אילן שיהי' שנה ראשונה לסייג ושני' לאכילה גם שנה ראשונה חייב בערלה ומקרי אילן מאכל גם בשנה ראשונה. הכא נמי חשיבה בית דירה גם בחג. הדמיון מתוק לחיך: ב) אך התינח אם הם דרים בהסוכה כמו שהיא עכשיו. אך שמעתי שזה אינו כי הנשארים כמו שהם עכשיו אין דרים בהם כל השנה. רק תשמישים קלים עושים שם ודומה לסוכת יוצרים החיצונה והרוצים לדור שם כל השנה מתקנים אחר החג בתקרת נסרים ומעזיבה על גבי הסכך וכשיגיע החג נוטלים התקרה ומעזיבה שעל גבו. ובזה אין חשש. שטעם הפסול לדירה משום דבית נקרא והתורה אמרה סוכה ולא בית. וכיון שאין דעתו לדור בה רק אחר התיקון. דומה לגולמי כלי מתכת טהורין דלא מקרי כלי קודם התיקון. הכא נמי לא נקרא בית קודם התיקון. ואם הי' דעתו לדור על ידי סגירת הגגין לבד. הי' אפשר לומר דכהאי גוונא לא חשיב מחוסר מעשה. כיון שהגגין עשויין בצירין. דמהאי טעמא לא חשיב הסגירה עשיית אוהל. ובזה יש מקום עיון. דמכל מקום הסכך כמו שהוא עכשיו אינו ראוי לדירה. ויש לומר להיפוך. דמכל מקום יחשב חצי בית וכל חלק חשיב בית. ויש להעיר בזה משמעתא דיומא (דף ט"ז.) האיכא פלגא דאמתא דמתחזי פיתחא. אף דבציר מד' טפחים לא חשיב פתח ועל כורחין צריך לומר חלק מפתח חשיב פתח. אך כפי הנשמע אותם שדרים בה מתקנים אחר החג בתקרה מפני הקור ובימי החמה מפני החום: ג) ועיקר דברי הרב שם. שכתב דבעשוי' גם להגין מגשם פסולה. ונראה כוונתו אפי' מטר יכול לירד בה. דבאין מטר יורד מבואר בסי' תרל"א דין בפני עצמו דפסול שהוא כמין בית. והכא אף שמטר יורד מעט. מכל מקום מאחר שכוונתו להגן ממטר מעט פסול. מפורש להיפוך בהגהות מיימוני פ"ה מהלכות סוכה סק"ט דזה סוכת רועים שעשוי' להגן מחמה ומגשמים הצלה פורתא: בדין סכך במקבל טומאה ובדברי רמב"ן בב"ב כתבתי הרבה במק"א. אין כעת הזמן להשיב. מעט זה כתבתי מאחר שכתב כת"ר שצריך למעשה ראיתי דבריו אתמול תיכף במוצאי יום הכיפורים והשבתיו. וד' יגמור החתימה לטובה לו ולכל בני ביתו ולאנשי עירו: הדוש"ת הק' אברהם. סימן תעה. שאלה אם מותר לסכך על ידי קטן: א) תשובה לכאורה. נראה דתלוי במחלוקת הפוסקים במצה שלשה קטן דיש פוסלין דקטן לאו בר שימור הוא. והכא נמי כיון דבעינן שתהא עשוי' לצל. קטן לאו בר כוונה הוא דכל מעשיו כמתעסק דיינינן לי'. ויש לומר דאפי' פוסקים המכשירים